מערכת יחסים של ניצול היא תמיד הדדית
"להוציא מקרי אלימות, תרמית או הונאה, שבהם יש הפרת אמון פסולה, מערכות יחסים שבהן צד אחד הוא המנצל ואילו הצד השני הוא בעיקר הקורבן התמים שלא ידע דבר, הן ברוב הפעמים, אשליה של הקורבן את עצמו". דעה
"איש אינו יכול לעשות מניפולציות לאיש. במערכת יחסים שני הצדדים יודעים מה הם עושים, גם אם אחד מהם יתלונן אחר כך שהאחר ניצל אותו ("המכשפה מפורטובלו", פאולו קואלו).
מטופלים רבים מגיעים אליי מתוך תחושת תסכול שניצלו אותם. בתחושתם, הם מוצאים את עצמם קורבן קבוע של הנסיבות או של הסביבה שלהם, אם זה בעבודה או במשפחה או בין החברים. תחושת הניצול היא מעבר ל"יצאתי פראייר". מדובר בתחושה עזה וכואבת של השפלה ושל זעם עצום.
להוציא מקרי אלימות, תרמית או הונאה - שבהם יש הפרת אמון פסולה, מערכות יחסים שבהן צד אחד הוא ה"מנצל" או ה"שואב" ואילו הצד השני הוא בעיקר הקורבן התמים שלא ידע דבר, הן ברוב הפעמים, אשליה של הקורבן את עצמו. למה? פשוט מאחר שרובנו לא עיוורים, ובתוך תוכנו אנחנו יודעים היטב לזהות כאשר מישהו משתמש בנו לצרכיו.
אלא שבניגוד לאשליה שמכרנו לעצמנו, מדובר כאן בעסקה שהיתה מקובלת על שני הצדדים, כל זמן שהיא נמשכה. ל"קורבן" היתה לרוב נקודת תורפה או חולשה כלשהי שהצד ה"מנצל" זיהה, והעניק חיזוקים בדיוק לנקודה הזו. בתמורה, ה"קורבן" היה צריך "לשלם" בחזרה, לרוב באופן לא מידתי או זהה למה שקיבל (ולכן זה נהפך לניצול).
חשבתי על כך שפעמים רבות בעבר חשתי כי נוצלתי ללא בושה על ידי חברים, גברים, לקוחות וקולגות. בהתחלה כעסתי על אלו שניצלו אותי, התרחקתי וניתקתי איתם את היחסים, אך בהמשך, כעסתי בעיקר על עצמי מתוך הבנה ברורה שמשהו בי אפשר את הניצול הזה. תחושת הקורבן היא לרוב דפוס החוזר על עצמו שוב ושוב, אשר בא לידי ביטוי בתחושה משפילה אשר מקטינה אותנו והופכת אותנו לטיפשים ומסכנים בעיני עצמנו והסביבה.
נקודות החולשה הנפוצות הן בעיקר חוסר משמעותי בביטחון עצמי, או כמיהה גדולה לאהבה הנובעת מתחושת בדידות נוראית. אופציה אחרת היא פחד מכישלון שמיתרגם לשאיפה חזקה להצליח ולהיות הכי טובים ובכל מחיר. ההנחה המרכזית והמוטעית ב"עסקה" הדו-צדדית הזו, היא שניתן להשלים את החסרים והחולשות שלנו באמצעות גורם חיצוני אחר: כלומר, מישהו או משהו אחר שיעזור לי להרגיש יותר טוב עם עצמי - יותר בטוחה, יותר אהובה ויותר חזקה.
ההרגשה הזו היא באמת נכונה לפעמים, אך רק למשך זמן מאוד קצר ומוגבל. במקרה שלנו, מכיוון שאיננו מרגישים את הביטחון והאהבה מתוכנו, מהר מאוד נמצא את עצמנו שוב חסרים ועסוקים בחיפושים כיצד להרגיש שוב "שלמים", גם אם זה רק לרגע קצר. אבל השלב המהותי ביותר, אחרי שהבנו שאנחנו לא "קורבנות חסרי אונים", הוא להבין מול עצמנו מה הערך שכן קיבלנו במערכת היחסים הנצלנית ההיא, ומה גרם לנו להישאר בתוכה ולא ללכת בזמן אמת.
חברות הנגועה בניצול
יש להבין כי ניצול יכול להתרחש לא רק בין יחסי גבר-אישה אלא גם בין חברים, כמו למשל אצל נויה שהרגישה שחברתה משתמשת בה רק כאוזן קשבת לכל בעיותיה. באופן כללי, נויה שמחה תמיד להיות החברה הטובה, להקשיב, לתמוך ולעזור, אבל כשניסתה לשתף את חברתה בעניין שהציק לה, היא הרגישה שהיא לא מקבלת את ההתייחסות ואת תשומת הלב הראויה.
מערכת יחסים הנשענת ברובה על תמיכה תמידית רק בצד אחד, היא מערכת יחסים "שואבת" ומרוקנת, ואכן, רגעי ההנאה המשותפים במערכת היחסים הזו הלכו ופחתו, ונויה הרגישה יותר ויותר כי אינה מסוגלת יותר להכיל או להקשיב לחברתה. בהמשך היא החלה להתרחק ולהתחמק ממנה בכל מיני טענות, וסיפרה לי שהיא בעיקר כועסת מאוד על עצמה, שהיא בכלל אפשרה מצב כזה שבו היא רק נותנת ותומכת מבלי שזה יהיה הדדי.
כשבדקנו יחד את הדברים יותר לעומק, גילינו שהדבר הכי חשוב בעולם עבור נויה הוא להרגיש אהובה וחשובה. באמצעות הנתינה והעזרה שלה, היא מרגישה שיש משמעות גדולה יותר לחייה, ולכן חשוב לה מאוד לעזור לזולתה כיוון שכך היא מרגישה חיה וקיימת. רק כאשר נויה הבינה שהקיימות שלה אינה מותנית בעזרה שלה לאחרים, היא הצליחה להפסיק לכעוס על עצמה, והחלה להשתחרר מכל הכעס שהיה בה. רק שהפעם השחרור לא הגיע מתוך התרחקות והימנעות, כפי שהיתה רגילה תמיד לעשות, אלא מתוך אמת ושלמות פנימית.
כיום נויה ממשיכה לעזור בהנאה רבה לסביבה שלה, רק שהפעם היא עוזרת כשהיא מרגישה שזה מתאים לה וכשהיא רוצה בכך, ולא מתוך תחושת צורך ואילוץ פנימי כפי שחשה לפני כן.
לסיכום, יחסי ניצול הם יחסים פסולים מראש ולא ראויים, אלא שכדאי לזכור שגם כקורבנות יש לנו צד ביחסים הללו, וככאלה יש לנו יכולת בחירה להפסיקם מתוך הבנה ולמידה שלנו את עצמנו, ומתוך בחירה לחיות את עצמנו ולא את הפחדים שלנו.
הכותבת הינה שרית בכר ברם, ריפוי באמצעות חיבור לעצמי, מטפלת ב-NYE, מרכז "לב העוצמה".
