עברתי הטרדה מינית. איך לספר לבן הזוג?
אחת ההשפעות המובהקות של טראומה מינית היא הקשיים שהיא מעוררת בקשר הזוגי. קשיים אלו יכולים להתבטא בפגיעה באמון ובקושי ביצירת אינטימיות. כדי לשתף את בן הזוג, במידה ואנחנו מעוניינות בכך, עלינו לבחון שלוש שאלות: מתי הרגע המתאים ביותר לחשיפה, מה לשתף ואיך לעשות זאת
קמפיין metoo# שיצא לאחרונה הפיל עוד לבנה בחומת השתיקה שמקיפה את ההטרדות המיניות. כיום כבר ברור כיצד כמעט כל אישה (וגם גברים רבים) היתה קורבן לאלימות מינית מכל סוג שהוא. הלוואי שיכולנו להשאיר את הטראומה מאחור ולהמשיך הלאה. לשכוח אותה ולהמשיך בחיינו כאילו דבר לא קרה. לצערי, זה לא כל כך פשוט. עם זאת, אני מאמין שהחלמה מטראומה מינית היא תהליך ארוך ומאתגר, שבסופו ניתן ליהנות מהכוחות החדשים שגילינו בעצמנו.
אחת ההשפעות המובהקות של טראומה מינית היא הקשיים שהיא מעוררת בקשר הזוגי. קשיים אלו יכולים להתבטא בפגיעה באמון (לפעמים הקרובים אלינו ביותר היו אלו שפגעו בנו), בקושי ביצירת אינטימיות, בזיכרונות שעלולים לעלות בסיטואציות מיניות ובתחושה הקשה שיש נושא לא מדובר, שמרחף מעל הקשר שלנו. זה קשה כי הטראומה שלא מרפה מקשה עלינו להתמסר לאהבה שאנחנו כל כך רוצים, לאהבה שיכולה לסייע לנו להחלים.
לעיתים אני פוגש נשים שחוו טראומה מינית ומעוניינות לחשוף אותה בפני בן הזוג. להסביר לו מדוע הן מגיבות באופן שבו הן מגיבות. נשים שמעוניינות לשתף בכדי שיוכלו לסייע לעצמן לבנות את הקשר האינטימי שהן ראויות לו. זה לא פשוט לחשוף את זה. אלו שבחרו להיחשף יודעות כמה אומץ נדרש מהן, וחשוב גם להימנע מלשפוט את אלו שבוחרות שלא. לכל אחת יש את הזכות להחליט על הקצב ועל האופן שבו היא רוצה להיחשף. עבור אלו שמעוניינות בכך, אני אתאר את התהליך שמורכב משלוש שאלות – מתי, מה ואיך.
מתי?
כאן הגישות חלוקות. יש את אלו שממליצים להיחשף כאשר הקשר בחיתוליו מצד אחד, אך מצד שני כשהוא מתחיל להראות סימני רצינות. זהו השלב שבו מתחילות להיבנות אינטימיות ומיניות שיכולות לעורר הרבה חששות. זוהי גישה שמומלצת בעיקר לאלו שהכנסת המיניות לתוך הקשר יכולה לעורר אצלן חרדות. הגישה השנייה דווקא ממליצה להמתין עד להתבססות הקשר, ורק כאשר ישנה אינטימיות עמוקה שמאפשרת גם פתיחה משותפת של פצעים מהעבר. על פי ניסיוני, הגישה הזאת מתאימה לאלו שעיבדו את הטראומה במידה שמאפשרת להן להיכנס לקשר זוגי ואינטימי עם פחות חששות.
מה?
רק את יודעת מה את מעוניינת להגיד ועד כמה את מעוניינת להיחשף. קחי לך את כל הזמן שאת צריכה כדי לגבש את המסר. אין צורך להיכנס לפרטים מכאיבים, ואין צורך לספק את הסקרנות של הצד השני. חשוב לכלול מידע על דברים ספציפיים שמעוררים אצלך חרדות (למשל, מגע תוקפני או שיכרות). זכרי שהשיחה הראשונה נועדה בסך הכול להתריע שאת זקוקה לתנאים מסוימים בכדי להרגיש בטוחה בקשר. במידה והקשר יתפתח ותרגישי נוח יותר, תוכלי להרחיב את השיתוף לפי רצונך.
איך?
כאן יש כללים די ברורים (כמובן שכל אחת מוזמנת להתאים אותם לאופי האישי שלה). הכי חשוב זה להיות ספציפיים בכל הקשור לצרכים שלך. זכרי שזהו נושא כואב, וסביר להניח שזאת תהיה שיחה כבדה אבל נחוצה. אמרי בדיוק מה את צריכה והתייחסי גם לרגשות של הצד השני.
ניתן, למשל, להשתמש במשפט כמו זה: "אני מעוניינת לספר לך משהו קצת לא נעים, ואשמח אם תקשיב לי בראש ובלב פתוחים. לפני זמן מסוים הייתי קרבן לאלימות מינית. זה משפיע עליי לפעמים ואני מתמודדת עם זה. אני מבקשת שתדע שהשיחה הזאת לא פשוטה עבורי, ואני עושה אותה כי אני מעוניינת ביחסים אינטימיים בריאים איתך. אני זקוקה ממך למרחב וזמן בכל מה שקשור לאינטימיות וכבוד למרחב הפיזי האישי שלי. אני מעריכה את הסבלנות וההקשבה, ואני יודעת שככל שהקשר שלנו יתחזק, כך אוכל לתת בך יותר אמון".
אחרי השיחה חשוב להמשיך ולתקשר האחד עם השני. זכרו שלא כל אחד מגיב באמפתיה לחשיפה אישית, וייתכן וזה יהיה הסימן עבורך להמשיך ולחפש את האדם שאיתו תרגישי יותר בנוח. חשוב לי להדגיש שכל אחת מגיבה אחרת. במידה ואתן מרגישות שאתן זקוקות לבירור מעמיק יותר עם עצמכן או אפילו עם בן הזוג – אל תהססו לפנות לעזרה מקצועית.
קובי תורג'מן הוא פסיכותרפיסט ועו"ס קליני
