הבגידה שלו מהדהדת ולא נותנת לי מנוח
היא החליטה לסלוח לו על הבגידה, אבל שלוש שנים אחר כך הבינה שהיא לא מסוגלת. מה עושים והאם ניתן בכלל להתגבר על הפצע הזה? טיפול זוגי
כשאור גילתה שדני בוגד בה, היא הייתה בחודש הרביעי להריונה. המחשבה הראשונה שחשבה אחרי רגעי ההלם הראשונים הייתה שאין לה זמן לזה עכשיו. ההיריון שלה היה הדבר היקר והחשוב לה ביותר. יותר משלוש שנים ושישה טיפולי פוריות קשים עברה עד שנקלטה, והיא לא תיתן לאף אחד ולשום דבר לפגוע בזה. זו גם הסיבה שסירבה ללכת לטיפול זוגי ולפתוח פצעים שלא רצתה לדעת שקיימים בכלל בזוגיות שלה. במקום זה החליטה אור שהיא פשוט סולחת לו.
"אני יודעת שהיה לך קשה עם טיפולי הפוריות והכול", אמרה לדני. "אני יודעת שלא שמתי לב אליך מספיק, ושהייתי שקועה בעיקר בניסיונות להיכנס להריון, אבל עכשיו הכול יהיה בסדר. אנחנו נהיה בסדר. אנחנו עומדים להיות הורים, ולכן חשוב ששנינו נשים מאחורינו את כל מה שהיה קודם ונסתכל קדימה". דני, שהיה בהלם מן העובדה שאור גילתה את הרומן שניהל, הסכים מיד להצעתה. "נשים את הכול מאחורינו", חזר אחריה כהד, ומיד כתב בנוכחותה הודעה לאישה איתה ניהל רומן בשנה האחרונה, והודיע לה שזה נגמר ביניהם.
הבזקים מן העבר
חמישה חודשים אחר כך ילדה אור תינוקת מקסימה, שהכניסה שמחה וגם הרבה בלגן לחייהם, ולזמן מה היו היא ודני מותשים ומאושרים. אבל ברגע שחזרו החיים למסלולם והתינוקת התחילה ללכת לגן ולישון לילות שלמים, החלו לתקוף את אור הבזקי זיכרונות מן התקופה שלפני ההיריון. אחרי שנתיים בהן כמעט ולא חשבה על הבגידה ולא נתנה לה להעסיק את מחשבותיה, אור מצאה את עצמה פתאום משחזרת אירועים מן התקופה שלפני ההיריון, ונזכרת בדברים שהיא לא נתנה את דעתה עליהם קודם לכן.
היא נזכרה בערבים בהם נעלם דני מהבית בשעות הערב בטענה שהוא הולך לרוץ וחזר ללא טיפת זיעה אחת על גופו, או בלילות בהם הייתה מתעוררת ולא מוצאת אותו במיטה לידה. היא גם נזכרה בכל אותן הפעמים בהן הייתה מתקשרת אליו והוא לא ענה לשיחותיה. בשלב מסוים היא אפילו נזכרה כיצד גם בימים שלפני ואחרי טיפולי הפוריות הקשים שעברה, היה דני מנותק ולא זמין לשיחותיה.
הזיכרונות וההבזקים הללו לא הניחו לה. היא ניסתה לסלק אותם מעליה ולהמשיך הלאה בדיוק כפי שהחליטה, אבל לא משנה מה עשתה, חזרו הזיכרונות ותקפו אותה ברגעים הכי בלתי צפויים. כל מה שהדחיקה בהצלחה רבה כל-כך עד היום, עלה וגעש בתוכה ולא נתן לה מנוח. בהתחלה החליטה לא לספר על כך לדני דבר. היא ניסתה, כמו תמיד, להתמודד עם הדברים לגמרי לבדה, אבל כתוצאה מכך מצאה את עצמה כועסת עליו על דברים שטותיים שמעולם לא כעסה עליהם קודם לכן, ועוקבת אחר תנועותיו כפי שלא עשתה אפילו אחרי שגילתה את הבגידה.
לבסוף הספיקה להתאמץ לשלוט בעצמה, ואז התחילו החקירות: היא רצתה לשמוע יותר על האישה השנייה, ביקשה לדעת איך הכול התחיל ביניהם, מה הרגיש כלפיה, ואיך תרץ לעצמו את הבגידה. היא שאלה על השקרים ששיקר לה, והזכירה אירועים שלא ידעה כלל שהיא זוכרת, ושדני סירב בתוקף להיזכר בהם עתה. אבל יותר מכל, הציקה לה השאלה איך בגד בה כשבמקביל המשיך את טיפולי הפוריות יחד איתה ועבד על בניית המשפחה המשותפת שלהם. "מה חשבת שיקרה?", שאלה אותו שוב ושוב בכעס. "עד מתי התכוונת להמשיך עם זה? ומה היה קורה אילולא הייתי תופסת אותך?"
לדני לא היו תשובות. הוא היה המום מן העובדה שאור העלתה מן האוב משהו שהוא חשב שהסתיים ונגמר. "למה עכשיו?", חזר ושאל אותה. "מה קרה פתאום? הרי הכול כל-כך טוב בינינו עכשיו, למה את מנסה לקלקל את זה?!". אור לא ידעה להסביר למה, אבל ברור היה לה שהיא לא מסוגלת להמשיך הלאה מבלי לטפל סוף-סוף בבעיה שהודחקה.
לקחת את סיפור הבגידה לספת הטיפולים
את דני ואור פגשתי כמעט שלוש שנים אחרי הלידה. במפגשים הראשונים איתי הם שאלו את עצמם וגם אותי, האם יתכן שהם הגיעו לטיפול מאוחר מדי, ואולי ההדחקה ארוכת השנים פגעה ביכולת ההתמודדות שלהם, והכעסים שחלחלו לעומק הלא מודע של אור לא יצליחו להגליד. הסברתי להם שלטיפול זוגי מגיעים לעיתים זמן רב אחרי שהבעיה נוצרה, ומבחינה זו הם לא הגיעו מאוחר מדי. התנאי החשוב ביותר לטיפול מוצלח הוא רצון כן להתמודד עם הבעיות ולפתור אותן, השבתי להם והוספתי: ואני מרגישה שבמקרה שלכם זה בדיוק המצב.
לפני שנכנסנו לעומק הטיפול הצעתי לדני ואור לברר מדוע לקח להם כמעט שלוש שנים לגעת בנושא הכאוב של הבגידה. לאחר ששוחחנו על כך, הבינה אור שתקופת ההיריון הייתה עבורה תקופה של הישרדות. היא הרגישה שעליה לשמור על ההיריון שלה ועל עצמה מכל משמר, ולכן בחר הלא מודע שלה להפעיל מנגנון הדחקה שיסלק הצידה את כל מה שעלול לסכן אותה או את העובר. כך היה גם בשנים הראשונות אחרי הלידה - אור הייתה שקועה כל כולה בהתמודדות עם החוויה החדשה של ההורות, בלילות ללא שינה ובטיפול בילדה. לא היו לה פנאי או אנרגיה לטפל בדברים האחרים שהתרחשו בחייה. רק אחרי שהדברים נרגעו והתייצבו, התפנתה לברר מה ארע בזוגיות שלה בזמן ההוא.
דני היה במקום אחר. לפני שלוש שנים רצה שאור תשאל אותו שאלות ותנסה להבין מה הוביל אותו לבגידה, הוא קיווה שהחסכים שהיו לו בזוגיות יצופו ויטופלו, אבל גם חשש כמובן מן המחירים שייאלץ לשלם. כאשר החליטה אור לסלוח לו במקום לכעוס ולהוקיע אותו, הוא תחילה הרגיש פספוס, אבל מהר מאוד גם קלט שהוא קיבל בחזרה את הזוגיות שלו. הוא השתדל להתנהל כמו הבעל הטוב והמסור, והדחיק את החסכים והרצונות שלא טופלו למקום רחוק ואפל במעמקי הלא מודע שלו.
למעשה, אמרתי לשניהם, הטיפול בבגידה, גם אם הוא קורה רק עכשיו, מהווה הזדמנות עבור שניהם לטפל בנושאים חשובים בזוגיות שלהם שהודחקו ולא טופלו עד כה: הוא מהווה הזדמנות עבור אור לטפל בכעסים שעלו בה סביב הבגידה, והזדמנות עבור דני לטפל בחסכים שלו שמעולם לא קיבלו מענה בקשר ביניהם. מתוך ההבנות הללו הגדרנו את מטרות הטיפול: המטרה הראשונה הייתה לעזור לאור לשאול את השאלות שהציפו אותה, ולבטא את הכעס והתסכול שלה כלפי דני. דני למד להיות שם עבורה מבלי להתקיף אותה או להתגונן. הוא ענה בסבלנות על כל השאלות שלה, והשתדל לעשות זאת באופן שלא יכאיב לה יותר מדי ולא ייצור בתודעתה דימויים מיותרים ביחס לבגידה.
כאשר עלתה השאלה איך יכול היה לשקר לה כך ומה הרגיש כששיקר, סיפר לה דני על הייסורים שעבר כשמצא את עצמו משקר לה, אבל גם על תחושת חוסר האונים שחש בתוך הקשר שלהם: הוא דיבר על החסך שהרגיש באהבה ובתשומת לב, כאשר אור הייתה מרוכזת כולה בניסיונות להיכנס להריון, על הכעס והתסכול שהשליכה עליו בכל פעם שלא הצליחה להרות, ועל כך שהמין ביניהם הלך ונעלם והפך להיות ענייני וממוקד לחלוטין בסוגיית הביוץ וההיריון. כך הגענו אל המטרה השנייה בטיפול, שהייתה לאפשר לדני לדבר על הקשיים שחווה והוא עדיין חווה בזוגיות שלהם. בשלב זה חשוב היה לי לאפשר לדני לספר לאור על החסכים שלו בזוגיות איתה, אך חשוב עוד יותר היה שהדברים שיאמר לא יהפכו את אור לאשמה בבגידה, ולא יהפכו את הבגידה לפתרון לגיטימי לקשיים הללו.
דני דיבר על כך שבכל פעם שאור רוצה משהו, היא שוכחת הכול ומתמקדת אך ורק ברצונות שלה. ההיריון היה רק דוגמה אחת מרבות לחוויה שלו, שאור נוהגת להתעלם ממנו כשהיא מנסה להשיג מטרה כלשהי, ואז הופך הוא לכלי שרת בידיה. הוא סיפר שניסה לדבר איתה על כך מספר פעמים, אך ללא הצלחה. אור חיה את חייה ממטרה אחת לשנייה, ודני יכול היה להצטרף אליה או להישאר מאחור. מאז שהתגלתה הבגידה, החליט דני שהוא פשוט מוותר ונתן לה להחליט ולהוביל את חייהם בדרכה, אבל עתה הבין שלא יוכל להמשיך לחיות כך לנצח.
כך הגענו למטרה השלישית של הטיפול, שבה למדו דני ואור לבסס את התקשורת שלהם על הקשבה אמיתית זה לזו. אור למדה לנהל את המטרות שלה מבלי להתעלם מן הצרכים של דני, ודני למד להשמיע את קולו באופן שיחייב את אור להקשיב לו. שניהם למדו לנהל את תקשורת פתוחה וקשובה יותר.
במהלך השיחות שלנו חזרה אור והעלתה שוב ושוב את הכאב שהיא חווה כתוצאה מן הבגידה. הבזקי הזיכרונות שהובילו אותם אל הטיפול פחתו אט-אט, אך לא נעלמו לחלוטין. חידוש האמון שלהם זה בזו עמד בבסיס כל המטרות שהשגנו בטיפול, ולשם כך היה עליהם לאשר מחדש את ההסכמים ביניהם, ולהצהיר שהזוגיות עומדת אצל שניהם במקום הראשון.
בימים אלה עומד הטיפול של דני ואור לפני סיום. שניהם מרגישים שהם נמצאים במקום שבו הכבוד והאהבה שלהם זה לזו הם המרכז ממנו הם מנהלים את התקשורת שלהם. הם לומדים לבחור את המטרות המשותפות שלהם ביחד, והביטחון שלהם בעצמם ובזוגיות שלהם הולך וגובר. אני מאמינה שבעתיד ידעו דני ואור להתמודד טוב יותר עם הקשיים והקונפליקטים שיעמדו בפניהם, מבלי להשתמש באמצעים קשים כל-כך כמו בגידה, כדי לעורר זה את תשומת ליבה של זו.
כנרת טל מאיר היא מחברת הספר "סוד האהבה" ומייסדת "שיחה שנוגעת", אימון וייעוץ אישי זוגי ומשפחתי.
