במשך יותר מדי שנים הייתי שקוף לנשים
"היו תקופות שעוד ניסיתי להתחיל וליזום, אפילו הלכתי לקורס כדי ללמוד איך לעשות את זה נכון – איך להתחיל עם נשים ואיך לגרום להן לחשוב שאתה גבר שווה. רק שזה לא עבד לי, התיש אותי והרגיש לא קשור". אימון אישי
זה כבר שלושה חודשים שעמית מגיע אליי כמו שעון פעם בשבוע, בדיוק ובסדר האופייניים לו כל כך. ההחלטה ללכת לטיפול בגיל 30 לא הייתה לא פשוטה עבורו, והסיבה לכך היא הבושה הגדולה שאחזה בו סביב התקיעות שחווה בכל מה שקשור לנשים. בטלפון, עוד לפני שנפגשנו, היסס לומר לי את שם משפחתו ושאל אם אני מטפלת במקרים של חוסר ניסיון מיני. מסתבר שחוסר הניסיון שלו הפך עם השנים לדבר שהכי מגדיר אותו ומכביד עליו, כמו חומה שמפרידה בינו לבין התחושה שהוא מספיק שווה וראוי לאהבה.
עמית, שהיה נער ביישן לדבריו, הפך ברבות השנים לגבר נאה ומצליח מהרבה בחינות, אבל כמו שהוא תאר לי את זה: "הייתי כל כך ביישן עד ששנים בנות לא היו בכלל אופציה, הייתי שקוף". הוא גדל לתוך האמונה שהן, הנשים שרצה, לעולם לא ירצו אותו בחזרה, ואותה הבנה מודעת, יותר או פחות, החלה ליצור את תסריט חייו ולהשתקף שוב ושוב במציאות שלו. "היו תקופות שעוד ניסיתי להתחיל וליזום, אפילו הלכתי לקורס כדי ללמוד איך לעשות את זה נכון – איך להתחיל עם נשים ואיך לגרום להן לחשוב שאתה גבר שווה. רק שזה לא עבד לי, התיש אותי והרגיש לא קשור".
עמית ביקש לדעת איך יוכל לצאת סוף-סוף מהלופ הזה של חוסר הביטחון. הוא הרגיש שהעובדה שהיה לו מעט ניסיון מיני פועלת לרעתו, מכיוון שלתחושתו היא פחות או יותר מופיעה לו על המצח כבר מה"היי" הראשון. הוא ביקש לדעת אך עליו לתקשר נכון עם נשים כדי שהן לא יבחינו בחוסר הניסיון המיני שלו, אלא שכאן היה טמון הפרדוקס המחשבתי שהביא אותו להיות השבוי של עצמו. כשאנחנו בתקיעות, לא מצליחים לצאת מהבור ולשנות את המציאות הלא רצויה שעוטפת אותנו, צף ועולה בתוכנו הרצון שמישהו יגיד לנו מה לעשות, ואם אפשר - אז שגם יוסיף הוראות הפעלה ברורות, שלב אחר שלב.
עמית רצה שאתן לו מדריך יציאה מהמצב, רק שהפתרון בכל מה שקשור ליחסים לא יכול להיות טכני, והשנים בהן היה עסוק בלחקות גברים שכן מצליח להם עם נשים, רק הרחיקו אותו משם. כששחזרנו יחד בפגישות שלנו סיטואציות מול נשים, שמנו לב שכשהוא מדבר על הדברים האלה, הרגש מציף אותו, הוא מאבד את יכולת הדיבור השוטף ורק רוצה לנוס על נפשו ולברוח מהסיטואציה. הוא מכיר היטב את הברקס הזה, וככל שהתמקדנו בו התבהרה ההכרה שהגרעין שלו, הפעם הראשונה שהוא חווה אותו, הייתה בכלל בבית הספר היסודי.
זה קרה כשדנה, ילדה שהיה מאוהב בה, צחקה עליו ואז התעלמה מההזמנה שלו לרקוד ביחד. המטרה הייתה שעמית יבין מה מתחולל בתוכו באותם רגעים של דחייה, ובמקום לכתוש את עצמו עד דק בביקורת עצמית ובשיפוטיות, הוא יצליח סוף-סוף לראות את הקושי ולהביא את עצמו בצורה אותנטית יותר לסיטואציה. מתוך המרחב הפנימי החדש שנוצר היה אפשר להתחיל ולחזק את הילד המפוחד שעמד מול דנה, מלכת הכיתה, ולא הצליח להוציא מילה כדי להגן על עצמו.
העולם של עמית הבוגר כמו גם של עמית הילד, נחלק לשווים ולא שווים. הדפוס הזה יצר אצלו תחרות ורצון לכבוש את אלו שהכתיר כ"שוות". בשיחותינו יחד הוא הבין שהיה זה מרתון חסר תכלית, כשפריצת הדרך הראשונה שלנו ביחד התרחשה כשעודדתי אותו לפנות רק למי שבאמת מוצאת חן בעיניו, על סמך תכונות מהותיות שדייקנו יחד. השלב השני בתהליך היה בניית אסטרטגיה חדשה להתמודדות עם הדחייה. במקום להדחיק את הכאב ולהגיד לעצמו אמירות מקטינות כמו "תתאפס על עצמך", "אל תהיה פחדן" וכדומה, עמית בחר דווקא להכיר בקושי ולתקשר אותו.
כששם עין על מיכל מספר חודשים מאוחר יותר, כבר החליט לנהוג אחרת. הוא סיפר לה שאין לו כמעט ניסיון, הוא שיתף אותה ברגשותיו וחשף בפניה את הפגיעות שבו. בפעם הראשונה בחייו הבוגרים הוא הפסיק את התחרות הפנימית ויצר נוכחות אותנטית מול אישה שרצה. כשהגיע אליי כמה ימים אחרי אותו דייט עם מיכל, סיפר לי בהתרגשות שהופתע עד כמה הפתיחות שלו קירבה ביניהם, וגרמה גם לה לדבר בפתיחות על חששותיה. עמית הבין תוך כדי התהליך שככל שייתן מקום ל"פגמים" ולקושי שחווה, ופחות ינסה להסתיר אותם מהסביבה ולהתעלם מהם, הם יקטנו ויחדלו להיות החומות המפרידות בינו ובין זוגיות ואינטימיות.
חמוטל לוי לשם היא מאמנת אישית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
