כיצד זוגיות יכולה להרוס חיים של אדם?
האם זוגיות יכולה לגרום נזק לאנשים ולהביא אותם להשתנות בצורה כל כך קיצונית ואפילו לחלות? ברור שקשה לבודד את הסיבות לשינוי, אך בהחלט ניתן לומר שיש אנשים שהזוגיות שהם חווים אינה מיטיבה איתם והלבד עדיף להם. מבט פנימה על קשרים הרסניים וגם על ההבדל בין קשר מיטיב ומרפא לקשר מתעלל ומזיק
"כשהכרתי את אשתי", מספר לי א' שהתאלמן מאשתו כתוצאה ממחלה קשה, "היא היתה אישה עצמאית, דעתנית ובעלת קריירה מצליחה. לא היינו צעירים כשהתחתנו אבל זו היתה אהבה ממבט ראשון. הרגשתי שהיה שווה לחכות בשבילה כל כך הרבה זמן. אבל אז השתנה בה משהו. לאט-לאט היא הפכה להיות אדם תלותי שאינו מחליט דבר בכוחות עצמו. בהמשך היא פרשה מהעיסוק המקצועי שלה ולא חזרה יותר לעבוד, למרות שהדרך שלה היתה סלולה. עם השנים היא הלכה והסתגרה. לא רצתה לפגוש חברים, וגם אנחנו התרחקנו. לא יכולתי להבין ועד עכשיו אינני מבין מה קרה לאישה שאיתה התחתנתי. איך יכול להיות שאנשים משתנים כל כך? היא ממש לא היתה אותו אדם. בסוף היא חלתה בסרטן ונפטרה".
עוד על זוגיות מתעללת:
הוא הפך אותי לשבויה בתוך קשר רע
מחכה למכה - ההתעללות שלו בנפש שלי
עדותו העצובה של א' מביאה אותנו לשאלה האם זוגיות יכולה לגרום נזק לאנשים ולהביא אותם להשתנות בצורה כל כך קיצונית ואפילו לחלות? ברור שקשה לבודד את הסיבות לשינוי, ולעיתים קרובות יש גורמים אישיותיים או נסיבות חיים שמובילים לשינויים בולטים באנשים, אבל כן ניתן לומר שיש אנשים שהזוגיות שהם חווים אינה מיטיבה איתם והלבד עדיף להם. למה? כי בזוגיות יש כוחות רבי עוצמה. זוגיות היא מצב שבו שני אנשים צריכים ליצור משהו אחדותי. צריך לקבל המון החלטות ביחד ובמצבים רבים מישהו צריך לוותר למישהו. זה יכול להיות בדברים הקטנים של מתי אוכלים ארוחת ערב או מי מכין אותה, ובדברים הגדולים כמו בקריירה של מי משקיעים כעת.
אם נרצה או לא, יש פה מאבק כוחות סמוי שלעתים מתנהל בצורה מאוזנת ולעתים מסתיים בצורה של "המנצח לוקח הכול". גם כשדברים מתנהלים בצורה מאוזנת (כל פעם צד אחר מוותר), עדיין פועל פה כוח רב עוצמה נוסף - הצורך והרצון לרצות את הצד השני, למצוא חן בעיניו, לעשות כל שביכולתי כדי שהוא יאהב אותי. כך, בלי שמופעל לחץ כלשהו עליהם, אנשים בזוגיות משנים עמדות פוליטיות, הופכים מחילוניים לדתיים או משנים אורחות חיים ומתאימים עצמם לאחר. זוגיות הרסנית יכולה להיות זוגיות אלימה מאוד או דווקא מיטיבה מאוד, לפחות לכאורה. בשני המקרים יש בזוגיות כזו משהו מאוד לא מאוזן. זוגיות אלימה היא זוגיות שבה מאבק הכוח הוא בוטה וגלוי לעין. יש צד אחד שעל פיו יישק דבר, וכל מי שנמצא בסביבה יכול להבחין בכך.
מדובר לרוב באדם מאיים ואלים, וכשאחד הצדדים מנצח ולוקח הכול, הוא במידה רבה משתלט על העצמי של האחר. השתלטות כזו היא דבר מחליש. היא יכולה לגרום לצד השני לאבד את בטחונו ולהפוך להיות שבר כלי, לאבד את שמחת החיים וכתוצאה מכך לאבד רצון לחיות ואפילו לחלות. אלה יחסים שיש בהם לעתים קרובות התעללות. לעתים אנו תוהים למה הוא או היא לא עוזבים את הפרטנר המתעלל. יש לכך, מן הסתם, הרבה סיבות, אבל ברור שכשצד אחד נחלש מאוד הוא מתקשה לעמוד בכוחות עצמו ולממש את פרויקט העזיבה. הוא נשאר לכוד בקשר שמזיק לו.
"הרבה פעמים", אמרה לי מישהי, "אני מעדיפה לוותר או לשתוק רק כדי לשמור על שלום בית. הוא צריך לחשוב שהוא יודע הכי טוב, אז מה? להיכנס איתו לעימות? חבל. הוא גם באמת טוב ברוב הדברים שהוא עושה, בוודאי יותר ממני. אבל יש דברים שידעתי לעשות בעבר לפני שהכרתי אותו, והיום אני כבר לא מעזה לעשות אותם בעצמי. לנהוג, למשל". לעתים מה שמשאיר את הצד החלש בקשר הוא הרצון לנקום. התקווה להרוס את הצד ההורס. זה דלק ממאיר שיכול לתדלק שנים ארוכות של קשר. בתי המשפט מלאים במאבקים משפטיים אינסופיים של בני זוג שכל מטרתם היא להרוס אחד את השנייה או לנקום על עוולות שהוכחשו זמן רב מדי.
זוגיות מתעללת כמלכודת דבש
יש מקרים שהצד החלש נשאר בקשר מתוך רצון לזכות בכל מחיר באהבתו של האחר. תשאלו איך אפשר לאהוב מישהו פוגעני כל כך? זה מן הסתם נושא למאמר נפרד, אך אפשר לומר שהוא כרוך בתפיסת ערך נמוכה מאד של הצד החלש, לפיה רק אהבתו של הצד הפוגע נחשבת ליעד שמביא עימו ערך אמיתי. זו התקווה הנואשת שבסוף הוא ילמד לאהוב אותי או להעריך אותי.
העניין הוא שברוב המקרים בהם מתרחש נזק לאחד הצדדים בקשר, האלימות בו אינה כה גלויה, וגם הקשר אינו צבוע בצבעי שחור לבן בלבד. יש בו מורכבות של גם טוב וגם רע, וזה מבלבל מאוד. יש קשרים מיטיבים או מיטיבים לכאורה שגורמים לצד אחד ללכת לאיבוד ולהיבלע בתוך הקשר. למשל, כאשר אחד הצדדים הוא אדם חם ונדיב שאוהב לתת הרבה מתנות, לפנק באופן רגשי וחומרי, רק שהדברים נעשים תמיד בתנאים שלו, ואם קבלת מתנה אז תגידי תודה ותשתקי. גם אם את לא צריכה את זה, גם אם זה לא בדיוק מה שאת רצית. איך אפשר להיות כפוית טובה כלפי מי שמעניק כל כך הרבה?
זו כמובן מלכודת דבש שקשה שלא להתמכר אליה. יחסים כאלה מלמדים אותך מהר מאד מה האיש 'הטוב' אוהב, ומה לא עולה בקנה אחד עם מה שהוא מייעד לך או מתכנן עבורך. המתנות שהוא מרעיף הן מנחמות, נעימות, יוצרות תחושת נוחות שקשה להיפרד ממנה, אבל המחיר הוא כבד - אובדן היכולת העצמאית והכלכלית. כשבוחנים קשר מיטיב שכזה מקרוב מבינים שהצד החזק נותן, גם אם באורח לא מודע, בעיקר כדי להאדיר את עצמו. זו אינה נתינה לשמה, אלא נתינה בתנאים שלו בלבד, ולכן זהו קשר שההתמכרות לנוחות בו דומה להתמכרות לסם. נעים באותו רגע אך לאורך זמן בעל תוצאות פוגעניות.
גם קשרים מיטיבים יכולים להזיק
קשרים מיטיבים, לעומת זאת, יכולים ללבוש וריאציות שונות. כשהם מזיקים בולט בהם כאמור חוסר האיזון בין שני הצדדים. לעתים קורה היפוך מעניין בתוך קשרים כאלה - יש קשרים בהם הצד 'החלש׳ הוא זה שמגלה מסירות גבוהה כלפי הצד האחר. מטפל בו, משרת אותו ללא לאות ומפנק אותו בכל דרך אפשרית. לכאורה הוא שפוט של הצד השני, אפילו העבד שלו. יתכן אפילו שבתחילת הקשר זה אכן היה נכון. אבל האדון בקשר הופך עם הזמן להיות תלוי בעבד ובשירותיו באופן מוחלט, ושוכח לעמוד בכוחות עצמו. אגב, לא חייבות להיות כאן בהכרח כוונות רעות של אחד הצדדים, והדבר עשוי לנבוע כתוצאה מחוסר איזון במבנה האישיותי שלנו.
תיבת פנדורה של חסכים
הכוונה היא שלכולנו צרכים תלותיים. גם אלה הטוענים שהם אינם צריכים אף אחד, מחזיקים צרכים כאלה בהכחשה. הסיבה לצרכים תלותיים אלה היא העובדה שכולנו גדלים במצב בו אנו תלויים באחרים ובחסדיהם, וגם אם יש לנו הורים טובים לא ניתן למלא אף פעם את כל הצרכים התלותיים שלנו. אנו לומדים לווסת צרכים אלה בכל מיני דרכים, לפנק את עצמנו באופנים שונים, אבל אין תחליף ליחס שאנו יכולים לקבל ׳בחינם׳ ממישהו. למי שמוכן לעשות בשבילנו המון. זה כיף שקשה לא להיענות לו.
רגע, אז לא לאפשר לצד השני לפנק אותי? לא בהכרח. חשוב להבין אם מה שאני מקבל ניתן לי מתוך פנקסנות, על תנאי שמחייב אותי להתאים עצמי מיד למשהו שלא בהכרח רציתי או להחזיר מיד תמורה, או שמה שניתן לי ניתן מתוך נדיבות שאינה מבקשת לעצמה החזר. חשוב גם שנכיר את עצמנו. אם גדלנו בסביבה של חסכים רבים, ולמדנו לסמוך רק על עצמנו, אזי כאשר מישהו מציע לנו יחס מתוך כוונות טהורות, הוא עלול להפר איזון פנימי בתוכנו, איזון שאפשר לנו לשרוד בעולם בלי לקבל מאף אחד.
כשנוצרת האופציה לקבל נפתחת בתוכנו תיבת פנדורה של כמיהות מושתקות שנותרו בחסך אשר מציפות אותנו לפתע ויכולות להפוך אותנו לתלותיים לתקופה ממושכת. זוגיות שיש בה נתינה מיטיבה ללא תנאים תאפשר לנו להיות ניזונים ממה שאנו מקבלים, ובסופו של דבר להתחזק ולחזור לעצמאות טובה. זוהי דוגמה לזוגיות מרפאה. אך זוגיות שיש בה נתינה בתנאים עלולה במצבים בהם היא פוערת את הכמיהות שלנו להיות הרסנית. כי זו אינה נתינה לשמה, ולכן אין בה הזנה מחזקת לאורך זמן.
מקום הרסני נוסף בקשר הוא קשר שיש בו הרבה ביקורתיות. "אני כבר לא מעז להיכנס למטבח בבית שלנו", אמר לי פעם מטופל. "פעם אהבתי לבשל, גם רציתי לעזור בעבודות הבית. אבל ברגע שהתחלתי לעשות משהו, אשתי מיד התעצבנה, מיד הראתה לי כמה אני עושה לא נכון, כל הזמן תיקנה אותי. בסוף נמאס לי. שתעשה את הדברים בעצמה". כך, בשיטתיות, הורסים ביטחון עצמי של אדם.
יש משפחות שהופכות את אחד מחברי המשפחה למושא ללעג. תכונה כלשהי שלו הופכת להיות נושא קבוע לבדיחות. אלו דברים שיכולים להפוך אותו לשעיר לעזאזל מנודה, ולהחליש אותו מאוד. מקום נוסף, בעייתי ומחליש בקשר הוא כאשר אחד הצדדים נותן לשני תחושה שהוא לא מספיק ראוי לאהבתו. זה כמובן מוביל לערעור הביטחון העצמי של הצד הנדרש. קשה לחיות כל הזמן על תנאי ועם מחשבה שבכל רגע יכולים לומר לי לארוז מזוודה ולעזוב את הבית. זוגיות, אם כן, יכולה להיות עסק מסוכן. זהירות! חשוב לבחור פרטנרים מיטיבים ולא מזיקים.
ענת פרי היא פסיכולוגית קלינית ופסיכואנליטיקאית
