בטיפול: להפסיק להיות בן הזוג השקוף
במשך כל שנות נישואיו התמקד אורן במימוש הצרכים והרצונות של אשתו וילדיו, עד שכמעט ושכח מרצונותיו. הוא עבד בעבודה שלא אהב אבל הרוויח בה כסף רב לרווחת משפחתו, חי בסביבה שלא אהב ויצא לבילויים שלא אהב כי כך רצו בני משפחתו. כעת הוא בדיכאון ואינו מבין את מקור הדכדוך שנפל עליו
"אני לא מסכימה שהוא קורבן", טענה כנרת טל מאיר, אשתי ושותפתי לעבודה. "אנשים אחראים על הבחירות שלהם, ומי שמסכים שלא יראו אותו הופך בסופו של דבר לבלתי נראה. ככה זה", סיימה את דבריה בטון תקיף וקיוותה שאולי הפעם אסכים עמה כבר, ואסיים את הוויכוח האינסופי הזה בינינו. אבל אני לא התכוונתי לוותר: "ומה עם אלה שלא יודעים אחרת?", הקשיתי. "מה עם אלה שלא למדו להיות אסרטיביים, לשים גבולות ולצעוק 'תראו אותי'? איך את לא רואה שהם קורבנות, ושמי שמנצל את המצב שלהם נוהג ברשעות, או לכל הפחות בחוסר אחריות?"
היא שוב חושבת שאני לא אוהב אותה
הוויכוח בין כנרת לביני סביב הנושאים הללו מתנהל כבר הרבה שנים. לאחרונה הוא עלה מחדש בפגישת העבודה השבועית שלנו, כשהבאתי לדיון את סיפורו של אורן (השם האמיתי שמור במערכת), גבר בן 43, נשוי ואב לחמישה, שהגיע אליי כשהוא על גבול הדיכאון, ואחרי 15 שנים בהן חי כרואה ואינו נראה בביתו ובחיק משפחתו. אורן לא ידע מה לא בסדר אצלו, וחברת ילדות הציעה לו לבוא אליי לטיפול אחרי שהרגישה שהוא שוקע בדכדוך.
כאשר נפגשנו ביקשתי ממנו שיספר לי קצת על עצמו. בהתחלה הרגיש נבוך וחסר מנוחה, אבל אט-אט נפתח ופרס בפניי תמונת חיים עגומה. במשך כל שנות נישואיו התמקד אורן במימוש הצרכים והרצונות של אשתו וילדיו, עד שכמעט ושכח את הצרכים והרצונות שלו. הוא עבד בעבודה שלא אהב אבל הרוויח בה כסף רב לרווחת משפחתו, הוא חי בסביבה שלא אהב כדי לספק את הצרכים והחלומות של אשתו, ויצא לבילויים שלא אהב כי כך רצו בני משפחתו.
במשך כל היום כולו, בין עבודה לבין שינה, היה אורן עסוק במימוש הרצונות של הסביבה שלו: כאשר ביקשו ממנו משהו הרגיש שאין לו ברירה אלא להסכים, ואם רצה לעשות משהו עבור עצמו היה מוותר עליו ושוכח אותו ברגע שמישהו רצה ממנו משהו אחר. במשך הזמן התרגלה אשתו להפיל עליו את כל הסידורים שלה, והילדים התרגלו לבקש דברים ישירות ממנו.
בעבר חלם לצייר וללכת לחדר כושר, אבל כבר שנים שהוא לא מצליח לפנות לכך זמן. הוא אפילו לא בטוח שאשתו יודעת כמה אהב לצייר פעם, בעוד שהוא יודע בדיוק מה היא אוהבת, מה החלומות והשאיפות שלה ואיך היא מתכוונת להגשים אותם. תמיד היה גאה בכך שהוא מפרגן לה ותומך בה בדרך להגשמת החלומות שלה. הוא קיווה שהיא תעריך אותו על כך ותיתן מקום גם לו ולחלומות שלו, אבל בפועל קרה בדיוק ההפך - אשתו חשבה כנראה שאין לו חלומות משל עצמו, ההערכה שלה אליו הלכה ופחתה עם השנים, וגם הוא כמעט ושכח מה הוא באמת רוצה לעשות עם חייו.
"נו... איך אתה לא רואה שהוא בעצם בחר?", שאלה אותי כנרת בחיוך. "הוא העדיף את ההערכה של אשתו על פני המימוש העצמי שלו, ורק עכשיו, 15 שנים אחרי, הבין סוף-סוף שבחר בדרך הלא נכונה". "אני מסכים שהוא רצה בהערכה של אשתו", אמרתי לה, "אבל הוא ממש לא התכוון לוותר לשם כך על החלומות שלו. אני מקווה שאחרי שתשמעי את הסיפור שלו, תביני על מה אני מדבר".
מנגנון הגנה נפשי
"עצמי כוזב" הוא מושג מפתח שהגה הפסיכיאטר ורופא הילדים, דונלד וויניקוט. זהו מנגנון הגנה המתפתח בילדות המוקדמת כתוצאה מטראומה מתמשכת, המתבטאת בהתעלמות עקבית של האם ו/או המטפלים האחרים מצרכיו של התינוק. כתוצאה מהתעלמות זו לומד התינוק לבטל את רצונותיו, ומאמץ באופן לא מודע את רצונות המבוגרים בהם הוא תלוי. תפקידו של מנגנון הגנה נפשי זה הוא להגן על האדם בפני תחושה קבועה של תסכול הנובעת מצרכים שלעולם לא יתגשמו.
אדם בעל עצמי כוזב מפתח חזות מזויפת, אותה הוא נאלץ ללבוש על עצמו כדי להתמודד עם העולם וכדי להסוות את הצרכים והרצונות שלו, ביודעו שממילא אין סיכוי שהם יתממשו. אילו שאלתם את אורן האם הוא רוצה לעשות את כל אותם הדברים שעשה עבור בני משפחתו, הוא היה עונה נחרצות "כן!". אלא שבמקביל, הוא מצא את עצמו יותר ויותר עצוב, מבלי יכולת להסביר מה בדיוק קורה לו.
ישנן דרגות שונות של עצמי כוזב – מאדם שאינו מודע כלל לצרכים האותנטיים שלו ולעצמי האמיתי שלו, דרך אנשים שיש להם מודעות חלקית, רופפת יותר או פחות, למה שהם באמת רוצים. אורן גדל בבית שבו הוא היה בלתי נראה. הוא אומנם לא סבל מטראומה קיצונית ויוצאת דופן, אבל בבית שגדל בו היו כל התנאים להתפתחות עצמי כוזב: ההורים שלו היו כל כך עסוקים בפרנסת חמשת הילדים שלהם עד שלא היה להם פנאי לראות אותו באמת. האחים הגדולים שלו הם שגידלו אותו לכאורה, שמרו עליו כשהיה קטן, השכיבו אותו לישון והלכו איתו לאספות הורים, אבל לכל אחד מהם היו חיים משלו, ובהמשך הם נטשו אותו ונתנו לו להסתדר לבדו.
כדי לקבל תשומת לב ואהבה למד אורן לספק את צרכי הסובבים אותו, ומגיל צעיר למד שלא "להטריד" את משפחתו בקשיים שלו ואפילו לא בחלומותיו. הוא לא סיפר להוריו על הילדים שהרביצו לו בבית הספר, וגם לא על הקשיים שחווה בלימודים. בניגוד לאחיו שלחצו על ההורים לקנות להם את כל מה שרצו והאכילו אותם מרורים בגיל ההתבגרות וגם אחריו, היה אורן "ילד טוב" שלמד לרצות את הוריו ולבטל מראש את הרצונות שלו כדי לא להכאיב להם בדרישות שייתכן ולא יוכלו לעמוד בהן.
אורן חלם שיום אחד יהיה לו מספיק כסף כדי לממן את החלומות שלו בעצמו. הוא הלך ללמוד מקצוע שלא אהב רק כדי להרוויח הרבה כסף, אבל אז התחתן עם אישה בעלת רצון ברור וחזק, ובמקום להגשים את החלומות שלו מצא את עצמו משרת את המשאלות שלה. אשתו רצתה חמישה ילדים – ואורן הסכים, אשתו רצתה בית פרטי במקום יוקרתי – ואורן הסכים, אשתו רצתה שיסיע את הילדים – ואורן הסכים, ובכך הוא מצא את עצמו עם הרבה יותר משאבים מכפי שהיו להוריו, אבל ללא כל יכולת להשתמש בהם כי כולם הופנו לצרכי אשתו וילדיו.
"את מבינה שבעצם לא הייתה לו ברירה", פניתי לכנרת בתקווה, "כמו הרבה אנשים אחרים, שיחזר אורן בחיי הנישואים שלו את החיים שחי בילדותו, ועשה זאת מבלי דעת. הוא לא התכוון להתחתן עם אישה שרצונה חזק משלו, והוא לא התכוון לוותר על החלומות והמאווים שלו לטובת הסובבים אותו. אבל זה לא מפתיע שזה מה שקרה לו. אורן למד להיות בלתי נראה ולקבל אהבה בתמורה לוויתור העצמי שלו. אף אחד לא לימד אותו להתנהל אחרת ולא היו בידיו את הכלים להבין מה קורה לו, וזו בדיוק ההגדרה שלי לקורבן", הדגשתי בפני כנרת.
"אדם שלא עבר טיפול ולא למד להכיר את התפיסות והאמונות שעיצבו אותו, יצור את המציאות שלו מתוך התפיסות הללו מבלי להיות מודע לכך. כדי לעזור לאורן להפסיק להיות קורבן עליו ללמוד להשתחרר מן התלות הרגשית באהבה ובתשומת לב מן הסביבה, וללמוד כיצד לזכות בתחושות הללו בדרכים אחרות וחדשות. עד שלא ילמד לעשות זאת, תוכל הסביבה להמשיך לנצל אותו, והוא לא יהיה מסוגל לעשות שום דבר בקשר לכך".
סיימתי את דברי והתבוננתי בכנרת עם פרצוף של סימן קריאה. לכנרת לא קל עם המילים "לא מסוגל". מבחינתה, בחירה ולקיחת אחריות הן מותר האדם מן הבהמה. ולמרות זאת, הרגשתי שבפעם הזאת הצלחתי לשכנע אותה ושעתה יהיה לנו קל יותר לבנות יחד תוכנית עבודה שתעזור לאורן לשנות את גורלו וליצור לעצמו את החיים שדמיין.
תוכנית עבודה
התוכנית שבנינו התחלקה לשני חלקים: חלק אחד התמקד בעבודה עם אורן, והחלק השני בעבודה עם אשתו. הבנו שקודם כל יש ללמד את אורן להכיר ברצונות שלו ובצרכים שלו, ולתקשר אותם באופן אסרטיבי ולא תוקפני עם הסביבה שלו. לשם כך יהיה עליו לעבור דרך פחדים וספקות ולהתגבר על האמונות האוטומטיות והלא מודעות שלו.
אחרי שיצליח לעשות זאת יעבור כפי הנראה גם דרך כעס והאשמה כלפי הוריו, אחיו, אשתו וילדיו, ודרך עצב ואפילו אבל על כל הפספוסים שכבר פספס בחייו. הבנו שהתפקיד שלי יהיה לעזור לו לעבור שם באומץ אבל לא להיתקע, כדי שלא ימצא את עצמו שוב במצב של קורבן. את החלק השני של הטיפול הקדשנו לעבודה עם אשתו של אורן, אישה שהתרגלה במשך שנים לבעל ממושמע ומרצה זקוקה להכנה ולהבנה על מנת לוותר על כך לטובת משהו אחר.
כדי לעזור לאורן ואשתו להתחיל בדרך חדשה חשבנו שיהיה זה נכון והוגן לתווך לה את התהליך שעבר בעלה. הסיבה לכך שבחרנו להזמין אותה רק לשלב השני של הטיפול הייתה החשש שלנו שאם היא תגיע לפני שאורן יהיה מוכן לכך, היא עלולה, אפילו בשוגג, לפגוע בסיכויו להתחבר לרצונות האמיתיים שלו ולגרום לכך שהחשש לפגוע בה או להיפגע מכעסה, ינהל אותו.
תהליך השחרור מעצמי כוזב איננו תהליך קל. כאשר הוא נעשה בתמיכת בן או בת הזוג הוא עשוי להיות מהיר ואפקטיבי יותר, והוא משחרר את שני הצדדים ממסע כבד שחייהם עמוסים בו, שכן המחיר של חיים עם בן זוג שאינו מעז להביא את עצמו ואת רצונותיו לידי ביטוי הוא מחיר כבד עבור שני הצדדים ולא רק עבור אחד מהם. מאחל לכם שתעזו להביא את האני האמיתי שלכם לידי ביטוי בזוגיות שלכם.
מתי טל הוא מטפל בקבוצה "שיחה שנוגעת" והוא מאמן אישי בשיטת ההונה ומטפל באמנות, הבעה ויצירה.
