המטענים הנפשיים שהשאירו את ענבל לבד
בגיל 34 ענבל הגיעה לאימון כדי להבין מה מעכב אותה בזוגיות. אלא שבמהלך הפגישות הבנתי שהקושי למצוא את הגבר המתאים לה אינו הבעיה היחידה שלה. אימון אישי
ענבל הגיעה אליי בגיל 34. בחורה נאה עם קריירה מוצלחת, תואר שני וחברים. על פניו נדמה היה שלא חסר לה דבר. היא חוותה כמה מערכות יחסים במהלך חייה, שתיים מהן רציניות. בראשונה בן הזוג היסס להגדיר אותם כזוג, וכשכבר היה מוכן לעשות זאת הוא נרתע מלהכיר את הוריה ואת חבריה. במהלך הקשר היא היתה זו שהתאימה את עצמה לתכניותיו, ובסופו של דבר הוא זה שאמר שלמרות שהוא אוהב אותה ושהיא נהדרת, הוא אינו בשל להמשיך לשלב הבא. זה היה שברון לב גדול ולקח לה המון זמן להתגבר עליו.
בטיפול: להפסיק להיות בן הזוג השקוף
חזרתי לרווקות כשאני בת 31 ועניה
לאחר מספר שנים הגיע גבר נוסף לחייה. היא מתארת אותו כמוצלח, רציני ויציב. אלא שהפעם היא היתה זאת שלא היתה בטוחה לגביו. היא הרגישה שהוא רוצה בקרבה יותר ממנה, דברים רבים שעשה עצבנו אותה והיא היתה מאוד ביקורתית כלפיו. לאחר תקופה הוא נפרד ממנה. "את לא מספיק אוהבת אותי", טען. גם כאן היא חוותה משבר גדול, בעיקר בגלל הרעיון שהחמיצה בחור טוב שאהב אותה.
לקראת גיל 34, כשהיא התחילה להיכנס ללחץ ממשי, היא הגיעה אליי לאימון. הנושא שעמד במרכז הבמה היה מציאת זוגיות. אך כבר בפגישה הראשונה, כשהיא סיפרה לי על משפחתה, הבנתי שהקושי למצוא את הגבר המתאים אינו הבעיה היחידה שלה, וייתכן שהיא אפילו לא העיקרית. לענבל היו מטענים כבדים של כעס כלפי הוריה ובפרט כלפי אביה, אדם קשה, לדבריה, שדיבר לא יפה לאמה, צעק על הילדים ולא אחת השפיל אותם. היא החזיקה בדעה שהוריה היו צריכים להיפרד מזמן כבר, וכמבוגרת נקטה בלא מעט מעשים שמטרתם להראות לאביה שהיא לא מעריכה אותו כאדם.
"אני ממש לא חושבת שזה משפיע על הזוגיות שלי", הדפה את טענותיי. "אני לא חושבת על זה רוב הזמן, וזה עולה עכשיו רק בגלל שאנחנו מדברות על הנושא. אני לא רוצה להתמקד בזה, אני רוצה להבין מה מעכב אותי בזוגיות".
אז מה באמת מעכב את ענבל?
אם נבחן זאת, נראה שתי חזיתות שונות שבסופו של דבר קשורות זו לזו: בחזית חיפוש הזוגיות ענבל מונעת מפחד שמא היא לא תמצא את הגבר המתאים, ולפיכך היא נתנה עד כה צ'אנסים מיותרים, גם כשהרגישה שהגבר שהיא יוצאת אתו כלל אינו מתאים. במקרים אחרים, כשהיא התלהבה ממישהו, היא לא פעם עשתה ויתורים מכאיבים שגרמו לה לחוש כועסת ולא מוערכת.
בשעותיה הפנויות היא היתה מקטרת עם חברותיה על מר גורלה. לא אחת היא היתה בוכה לפני השינה, בתקווה לא מודעת שמישהו שם למעלה ישמע את תחינותיה וייתן לה סוף-סוף את מה שהיא רוצה. את הייאוש והפחד היא אומנם לא חשפה בפני בני-זוג פוטנציאליים, אך כולנו, אף מבלי שאנו ערים לכך, מגיבים לאנרגיה שמקרין האדם שמולנו, ולא למה שהוא מציג על פני השטח.
החזית השניה היתה קשורה למצבה הפנימי של ענבל, לטינה שהיא חשה כלפי אביה. טינה, להגדרתי, היא טיפוח האשמה לאורך זמן. כאשר אנו מאשימים את הורינו, אנחנו למעשה מניחים שהם יכלו לפעול אחרת, מה שבפועל אינו נכון. עיקר ההאשמות של ענבל היו אומנם כלפי אביה, אך גם את אמה היא האשימה על שהיתה חלשה מול האב ולא ידעה להגן על ילדיה.
טינה ממלאת אותנו באנרגיה קשה של קורבנות ושל כעס ומשמרת את כאב העבר בהווה. אדם שעסוק בהאשמה מוסיף כמבוגר לראות את עצמו כילד מקופח, ובמקום להבין שהוריו אינם מסוגלים להשתנות ולהציב להם גבולות על מנת למנוע פגיעה נוספת, הוא מוסיף למלא את עצמו באנרגיה קשה. טינה מנציחה גם תחושת חוסר ערך – שהרי למי שחש בעל ערך אין צורך להדגיש את עליונותו באמצעות הדגשה חוזרת ונשנית של חסרונות האחר.
סימטריה זוגית
מכיוון שזוגיות היא במהותה סימטרית, כאשר אנו מלאים ברגשות קשים ובתחושת חוסר ערך, נמשוך לחיינו אדם שגם הוא מלא בכאלו (גם אם על פני השטח הוא יראה מוצלח ובטוח בעצמו). זה עניין שקל להתעלם ממנו בתחילת הקשר, אך רוב הקונפליקטים בנישואים נובעים מכך שבסופו של דבר גם בן/ת הזוג מאכזבים אותנו (שכן הציפיות שלנו כלפיהם מונעות מכאב העבר), ואז המטען השלילי מופנה כלפיהם.
ענבל התקשתה לוותר על העמדה המנטלית שהחזיקה כל כך הרבה שנים מול אביה, אך במהלך עבודתנו, כשהבינה את המחיר שהיא משלמת על טיפוח הטינה, היא למדה להציב גבולות, לשחרר את הטינה ולקבל את המצב כפי שהוא. גם עם תחושות הפחד והייאוש היה לענבל קשה להתמודד, אך היא היתה מחויבת ליצור שינוי. היא שינתה את השיח הפנימי והחיצוני, הפסיקה להתייעץ עם כל העולם, התחילה להקדיש זמן לספורט, קריאה ותרגול מדיטציה, ואפילו נרשמה לחוג שהיא אוהבת.
בחזית של העבודה היא הפחיתה מתח מיותר. היא ויתרה על מלחמות שפעם היתה מתעסקת בהן לא מעט, והפסיקה לקטר. במשך הזמן היא התחילה להרגיש שונה, ולמרות שהגיל שלה עדיין מלחיץ אותה, ביום-יום היא כבר מרגישה הרבה יותר רגועה. בדייטים, במקום להתמקד בלמצוא חן בעיני הגבר שמולה, היא כבר הרבה יותר ממוקדת בניסיון להבין אם הוא מתאים לה.
לאחרונה כתבה לי שהיא הכירה מישהו מקסים ורציני ושהם עוברים לגור ביחד. "מעבר לזה שמצאתי זוגיות, אני מרגישה שקיבלתי בתהליך כלים שישרתו אותי לכל החיים", אמרה. "רציתי לספר לך שהיינו לאחרונה בחופשה משפחתית, וזו הפעם הראשונה שהרגשתי שממש כיף לי עם אבא שלי. לא האמנתי שזה יקרה, אבל כשאני שיניתי את היחס אליו, משהו אצלו השתנה".
שרון שחף היא מאמנת, מומחית לאימון רגשי
