רוצים אהבה? חיזרו לפלרטט בבר וצאו מהמחשב
צעירים רבים מעידים שהרבה יותר נוח להם ליזום שיחה וירטואלית על פני לגשת לאדם זר שהם לא מכירים. אבל, וזה אבל ממש חשוב, הסיכויים להמשכיות הקשר נוטים באופן משמעותי לטובת יצירת קשר בדרך הטובה והישנה. למה? תאשימו את האבולוציה
מראיונות עם בני 18 פלוס בישראל ובעולם, עולה כי בימינו כבר לא מקובל "להתחיל" עם מישהי בבר. גברים מעדיפים באופן גורף להכיר נשים דרך אפליקציות היכרויות. הדס (25) עמה שוחחתי לאחרונה, מתארת סיטואציה שמוכרת לרבים: היא וחברותיה יוצאות יחד לבר, יש אווירה טובה, מוזיקה מעולה מתנגנת ברקע, אנשים יפים ואווירה טובה, ולמרות זאת, היא טוענת, שום אינטראקציה זוגית לא מתפתחת, ואף גבר לא ניגש.
זהירות, יותר פילטרים על התמונות, פחות אהבה
חוקרים: אלו התכונות הנחשקות באתרי ההיכרויות
שי (29) שיושב לידינו ומקשיב לשיחה, מתערב: "לא ברור לי מה זה משנה איך מכירים, הדרך נראית לי שולית. לי, באופן אישי, נוח הרבה יותר לפנות למישהי בצ׳אט מאשר לגשת אליה, ונראה לי שגם לצד השני זה עדיף", הוא אומר. שי מהרהר לרגע ואז מוסיף: "אני אגיד לך יותר מזה, גם אם היא אומרת לא, זה הרבה פחות פוגע. אני ממש שמח שנולדתי לעידן הזה, אחרת נראה לי שבחיים לא הייתי מסוגל להתחיל עם בנות. אני פשוט לא בנוי לזה". שי הוא לא היחיד שמרגיש כך. צעירים רבים מעידים שהרבה יותר נוח להם ליזום שיחה וירטואלית על פני לגשת לאדם זר שהם לא מכירים. אבל, וזה אבל ממש חשוב, עם כל הקושי הכרוך בכך, הסיכויים להמשכיות הקשר נוטים באופן משמעותי לטובת יצירת קשר בדרך הטובה והישנה.
המרכיב הסודי של ההיכרות
מהו אותו "מרכיב סודי" שקיים רק בהיכרות פנים אל פנים? דמייני שאת נכנסת לחדר מלא ברווקים. כולם נראים טוב, מגיעים מבית טוב, חולקים ערכים דומים. לאחר היכרות קצרה של כשתי דקות עם כל אחד, כנראה שיהיה רק אחד שתרצי להמשיך אתו את הערב. כשאנשים נשאלים על אותו משתנה שמטה את הכף בין מספר בני זוג פוטנציאליים, בעלי נתונים פחות או יותר שווים, רוב האנשים משיבים במילה אחת: כימיה. וכימיה, מתברר, אינה עוברת דרך מסך הסמארטפון באותה יעילות.
המחקר על ההורמון אוקסיטוצין שמכונה גם 'הורמון האהבה', החל ביונקים, כשהוזרק באופן מלאכותי למוחן של חולדות שלא היו אימהות, ונמצא שהן החלו להתנהג באופן אימהי. מנגד, הזרקה של נוגדן שמנטרל את השפעת האוקסיטוצין הובילה לדחייה של הצאצאים שלהן עצמן. למעשה, הורמון האוקסיטוצין התפתח כדי לדאוג שהצאצאים יהיו צמודים לאמם מיד לאחר הלידה, ובכך להבטיח את הישרדותם.
ומה קורה אצל בני האדם? ובכן, האוקסיטוצין אצל בני האדם הוא אחד הכלים המרכזיים של הטבע לייצר דחף אימהי. הוא מגרה את שרירי הרחם הגורמים לצירים, ואף משמש בגרסתו המלאכותית (פיטוצין) לזירוז הלידה עצמה. האוקסיטוצין מסייע לרחם להתכווץ לאחר הלידה ומעודד את הפרשת החלב. הוא גם מופרש בזמן ההנקה ומעודד את ביסוס הקשר בין האם לתינוק (Attachment) בשנתו הראשונה לחיים. מעניין שגם אצל אבות הוא משחק תפקיד - לאחר שהוא ניתן לאבות באופן מלאכותי, ראו החוקרים שהם הביטו בפעוט לזמן ממושך יותר ונגעו בו יותר.
הורמון האהבה מתקיים גם ביחסים רומנטיים: נמצא למשל שאוקסיטוצין מופרש במגע עם אדם אהוב, בזמן חיבוק, נשיקה או קיום יחסי מין. הוא תורם לתחושת קרבה, אך האם יש לו גם תפקיד במשיכה? כדי לענות של השאלה הזאת, ביקשו מגברים שהיו במערכת יחסים מחייבת (כ-28 חודשים בממוצע) לקחת שאיפה מתרסיס עם ריכוז אוקסיטוצין, בהשוואה לקבוצת גברים שנייה ששאפה תרסיס פלסבו. תחת ההשפעה, דירגו הגברים את בת הזוג שלהם כמושכת יותר מאישה שלא הכירו ונרשמה רמה גבוהה יותר של עוררות (Arousal) כלפיה (החוקרים וידאו ששתי הנשים מדורגות באותה רמת אטרקטיביות).
על פי לארי יאנג מאוניברסיטת אמורי שבאטלנטה, כשבני זוג מצויים לראשונה ביחסי קרבה, משתחררים אצלם דופמין ואוקסיטוצין המובילים להתחזקות של קשר עצבי במוח בין הבעות הפנים וגוון הקול של בן הזוג ובין מערכת התגמול המוחית. זוהי הסיבה שבעת התאהבות, קולו של בן הזוג או חיוכו משרים אצלנו תחושה טובה. זו גם הסיבה לכך שבעת ההתאהבות בן הזוג נתפס בעינינו כמושלם ללא פגמים כלל. תפיסה שעם הזמן, כמובן, עשויה להיחלש.
מה קורה כשאנו מתחילים עם מישהו בבר?
אם נחזור לאותה סיטואציה שבה את נמצאת בחדר שבו נמצאים גם כמה בני זוג פוטנציאליים, אזי אחד מהם יוביל להפרשה של אוקסיטוצין ודופמין לאותם אזורים במוח שמעוררים את תחושת התגמול. הדופמין יגביר את תחושת ההנאה ויעורר את הדחף לראות אדם זה שוב, ומכיוון שאוקסיטוצין מופרש בעיקר בקרבה, הנוכחות הפיזית תורמת לחיבור העצבי שבמוחנו.
ומה קורה באפליקציות הכרויות? כשנבדקו רמות האוקסיטוצין אצל נבדקים בתגובה לאימוג'י, שיחת טלפון, וידאו צ'ט ואינטראקציה בין-אישית, נמצא שאינטראקציה בין-אישית הובילה לשחרור רמות גבוהות יותר באופן משמעותי של ההורמון. לאחר מכן, בהפרש משמעותי, דורגו שיחת הווידאו, שיחת טלפון, טקסט עם אימוג'י וטקסט בלי אימוג'י, בסדר הזה. ולמרות כל השפעותיו החיוביות של ההורמון, יש אתו בעיה אחת - הוא מופרש בעיקר באינטראקציה בין-אישית, ולכן לא משנה כמה אימוג'ים חייכניים נפזר בהודעה, הם לא יובילו לשחרור של רבע מהכמות המופרשת בחיבוק. אז גם אם יש סיכוי שניענה בשלילה להצעת החיזור, זה סיכון שכדאי לקחת.
לירז מרגלית היא חוקרת התנהגות משתמשים בעידן הדיגיטלי ומרצה בבינתחומי
