הוא שיקר! אמר שלא מחפש, ועכשיו יש לו חברה
"כל זמן שהיינו ביחד הוא אמר שהוא לא סגור על עצמו בחיים, ועכשיו פתאום יש לו חברה חדשה והאינסטגרם שלו מלא בתמונות המאוהבות שלהם. אני מרגישה מרומה, בא לי לצרוח מרוב כעס". אימון אישי
אדווה נכנסה לפגישה שלנו במצב רוח קרבי. "הוא שיקר לי!", ירתה בזעם. "אמר שהוא לא רוצה קשר רציני, שהוא לא סגור על עצמו בחיים, ועכשיו יש לו חברה חדשה והאינסטגרם שלו מלא בתמונות שלהם מאוהבים. אני מרגישה מרומה, בא לי לצרוח מרוב כעס".
הוא נפרד ממני וכבר מצא חברה חדשה
רוצים אהבה? חזרו לפלרטט וצאו מהמחשב
בכל פעם שאני שומעת סיפור התאהבות שמתחיל ב"הוא אמר שהוא לא יודע אם הוא רוצה עכשיו קשר רציני", ואני שומעת לא מעט כאלה, אני ישר חוזרת אחורה במנהרת הזמן שלי ותחושת הדחייה שחוויתי עולה במעלה הבטן ומזכירה לי כמה כואב זה לחוות את הצד הזה. מצד שני, אני נזכרת גם שבאהבה אין חוקים, ויצא לי כבר לראות השתלשלות אחרת לסיפור שהתחיל מכוונה לא רצינית, כמו למשל קשר יזיזות, והפך לנישואים. אבל יותר מכל, אני יודעת שלעיתים אי אפשר לחסוך כאב לב, ושאין לנו ברירה אלא לעבור דרך הכאב הזה כדי לגדול ולהתפתח כבני אדם.
אדווה קיוותה בכל ליבה שעידו יבין מה יש לו בידיים, יראה כמה היא מופלאה ולא יעז לוותר עליה. לאורך כל חודשי הקשר שלהם היא עבדה קשה מאוד כדי שהוא יאהב אותה. הקשיבה, דאגה, תמיד חשבה על מחוות אהבה קטנות, נזהרה שלא להמאיס את עצמה, ובעיקר ניסתה בכל כוחה להתאים את עצמה אליו. מהר מאוד אל תוך השיחה הבנתי שהכעס עמו היא הגיעה לפגישה, היה רק הרובד הגלוי. עמוק בתוכה היא הרגישה מרומה, טיפשה ובעיקר חסרת ערך. כאילו זכתה בעוד הוכחה שהיא "לא מספיק טובה".
כשפירקנו, במהלך העבודה ביחד, את התחושה הזאת לגורמים, אדווה החלה לראות איך הרצון שיאהבו אותה, או ליתר דיוק - הפחד שלא יאהבו אותה, יצר אצלה דפוס ריצוי עמוק. כל כך עמוק עד שמהר מאוד היא עצמה נעלמת, הרצון שלה הופך לשולי והיא מתגייסת כל פעם מחדש, בדיוק כמו שעשתה עם עידו, כדי להיות "מושלמת" לבן הזוג, ואיך היא הרבה פעמים מסכימה ללכת לא בהכרח בדרך שלה או במה שהיא חושבת שנכון, רק כדי לרצות את הצד השני. וזה קורה לה בכל תחום בחיים, לא רק ברומנטי.
האפשרות לפגוש לרגע את דפוס הזיקית שלה הכה בה ושינה את הכיוון הרגשי. זה כבר לא היה עידו שאשם, או הבוס שלא מעריך אותה ואת יכולותיה, זה כבר לא היה קשור לאף אחד בעולם כי היא הסכימה לראות שהיא זאת שמוותרת על מי שהיא בכל אחד מהמקומות הללו, שהיא זאת שלא מחוברת לרצון האותנטי שלה, לא מציבה גבולות, לא אומרת "לא" ונותנת לחיים שלה לקרות מתוך איזושהי אמונה שאם היא תתאים את עצמה לאחר, יאהבו אותה בתמורה, אבל במציאות השאיפה הזאת כל הזמן מתנפצת, עד שאדווה נשארת בסוף מתוסכלת ולבד.
כבר לא הילדה הקטנה שמדברת
את הפגישה הבאה שלנו היא פתחה ב"אני לא יודעת איך להיות אחרת, לפעמים אני לא בטוחה מה אני רוצה, או מה אני באמת רוצה". הסתכלתי עליה וחייכתי. "למה את מחייכת?", היא שאלה מהוססת, ואני עניתי שזאת כבר לא הילדה הקטנה מדברת, אלא אדווה של היום שמסכימה באמת לקחת אחריות על הרצונות שלה, וגם אם השריר של לשאול "מה אני רוצה?" חלש כרגע, ככל שהיא תהיה מחוברת אליו, כך הוא יגדל ויסמן את גבולות הגזרה של מה שכן עושה לה טוב.
במהלך חיינו ובטח כשזה מגיע לתחום הרומנטי, אנחנו עתידים לקחת פניות ובחירות שיביאו איתן כאב. אבל כל פנייה שנראית כביכול לא נכונה, גם יכולה להיות המקפצה שלנו להיות יותר מדויקים עם עצמנו. עבור אדווה זה היה להסכים להיות מסונכרנת עם הרצונות שלה, ועמוק בפנים היא ידעה שאחרי עידו אין סיכוי שהיא שוב תאפשר לעצמה להיות עם גבר בצורה שאינה הדדית.
חמוטל לוי לשם היא מאמנת אישית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
