סינדרום המתחזה: לעטות מסכה כל יום מחדש
אנשים רבים מתקשים להפנים את הישגיהם מכיוון שהם משוכנעים שהם אינם ראויים להם. מבחינתם מדובר במקריות, מזל או שהם פשוט הצליחו "לעבוד" על הסביבה מספיק טוב כדי שהשקר לא ייחשף. הסינדרום הזה מלווה בחשש שעוד מעט המסכה תוסר מפניהם בכוח ותחשוף אותם במערומיהם
הדמעות הגיחו לפתע, ללא כל הכנה, שטפו בבום את פניה של נועה. "אני מרגישה פייק. מזויפת", אמרה בצער. "כל הדברים הטובים שאתם רואים אצלי רק מחזקים בי את הפחד שמלווה אותי כבר שנים, פחד שמזהיר אותי שהנה, עוד מעט כולם יגלו מי אני באמת ויתאכזבו ממני". לסדנה הקבוצתית היא הגיעה בחשש גדול בדיוק בגלל הקול הזה שמלווה אותה, קול שנושא עמו תחושת התחזות ואיתו גם הפחד שעוד רגע קל יגלו שהיא לא מוצלחת כפי שהיא מצטיירת כלפי חוץ.
הטריגר לדמעות הגיע אחרי שמיכל, משתתפת אחרת בקבוצה, סיפרה לה מה חשבה עליה במפגש ההיכרות הראשון: "את כל כך יפה, חכמה ומרשימה" היא אמרה לה מול כל הקבוצה. "כשרק נפגשנו הייתי משוכנעת שבטח ממש קל לך בדייטים, ולא הבנתי מה את עושה פה בכלל. רק עכשיו אני מבינה שיופי והצלחה ממש לא רלוונטיים להצלחה זוגית, ושלכולם קשה למצוא זוגיות".
מומחים טוענים כי לא פחות מ-70% מהאוכלוסייה יחוו מתישהו את הפחד שנועה מרגישה. חלק מאתנו יחוו אותו בעוצמה גבוהה או לעיתים תכופות יותר מאחרים. את התופעה הזאת אבחנו בשנת 1978 הפסיכולוגיות פולין קלנס וסוזאן אימס, והיא מכונה 'סינדרום המתחזה'. מדובר בתסמונת שמאפיינת אנשים שמתקשים להפנים את הישגיהם מכיוון שהם משוכנעים שהם אינם ראויים להם, ונוטים לדחות כל הצלחה חיצונית בטענה שמדובר במקריות, מזל או שהם פשוט הצליחו "לעבוד" על הסביבה מספיק טוב כדי שהשקר לא ייחשף. הסינדרום הזה מלווה בחשש שאוטוטו, המסכה תקרע מעל פניהם ותחשוף אותם במערומיהם.
הרגע הזה שבו נועה יכלה להסיר לרגע את המסכה הכבדה שלה ולעמוד חשופה מול כל הקבוצה, קרה בזכות השיקוף שמיכל העניקה לה. לאורך המפגשים שקדמו נועה הסכימה לחלוק ולשתף כל פעם עוד חלק קטן מעצמה, דבר שקירב אליה את מיכל. ואז, כשנועה הרגישה מספיק בטוחה מול הקבוצה, היא הרשתה לעצמה בפעם הראשונה להודות בקול רם בפחד שלה לאכזב; פחד שמסכל כל אפשרות לאינטימיות ביחסים, כי הרי הנחת היסוד המובילה אותו היא שבסוף יגלו מי אני באמת ויעזבו אותי.
בכל הקשרים הזוגיים הקצרים שהיו לה עם גברים, ככל שהיא רצתה אותם יותר, כך המסכה התהדקה על פניה, וככל שהיא התהדקה, כך אפסו הסיכויים שהקשר הזוגי יצליח. משהו תמיד גווע בקשר במקום להתקדם קדימה. משהו חסם את האינטימיות מלהתפתח ולהעמיק. תסמונת המתחזה נפוצה במיוחד בקרב ילדים ומבוגרים שסומנו כבעלי פוטנציאל או מחוננים, וזה בדיוק הסיפור של נועה - ילדה חכמה ויפה במיוחד, שהרגישה את עוצמת הציפיות של ההורים ושל הסביבה ממנה כבר מגיל צעיר. כדי להתמודד איתן היא בנתה, שלא במודע, מסכה של מושלמות סינתטית שאין בה פתחי אוורור לקשיים שהיא חווה, לפחדים ולחוסר השלמות שהרגישה. ככל שגדלה ובגרה היא התקדמה והצטיינה, ובמקביל התחזקה בתוכה תחושת הזיוף המלווה בהסתרה.
להסיר את המסכה
הצעד הראשון שעשתה נועה כדי לטפל בבעיה היה להפסיק לתת לפחד לנהל ולשלוט בחייה. הסיכון שלקחה בהסרת המסכה והקולות המחזקים שקיבלה מהקבוצה החלו לחלחל פנימה, עד שהם העניקו לה כוח להתגבר עוד קצת על מחסום החשיפה, להסיר את המסכה ולהרשות קודם כל לעצמה, ואז גם למי שמולה, לראות גם את החלקים חסרי הביטחון והפגיעים שבה, חלקים שכיסתה כל השנים הללו במייק-אפ.
למפגש האחרון היא הגיעה קלילה, וסיפרה בחיוך שהשבוע היה לה דייט שלשם שינוי הרגיש אחר: "מצאתי את עצמי מדברת ושואלת כמו שבחיים לא העזתי, הייתי הרבה יותר אני", סיפרה בחיוך. כולנו עוטים על עצמנו מסכות. חלקן טובות ומשרתות אותנו נאמנה, וחלקן מהוות נטל על שגרת חיינו. מה שבטוח הוא שככל שנרשה לעצמנו להסיר אותן ביחסים, כך נזכה בעוד נתח של אפשרות לאהבה.
חג פורים שמח!
חמוטל לוי לשם היא מאמנת אישית, זוגית וקבוצתית בנקודתיים - תהליכי זוגיות
