להגיע לטיפול זוגי רגע לפני שכבר אין מה להציל
כאשר התפנתה יונית סוף-סוף כדי להרים את ראשה מן המטלות האינסופיות בהן הייתה שקועה בשנים האחרונות, גילתה שתהום פעורה בינה לבין בעלה. היא מצאה אותו מרוחק ועצוב, והבינה שכבר שנים שהיא מזניחה את הזוגיות שלהם. בטיפול
הפעם הראשונה שאסף ביקש ללכת לטיפול זוגי הייתה לפני יותר מחמש שנים. הוא הרגיש שמשהו בזוגיות שלו הלך לאיבוד וניסה לדבר על כך עם יונית, אך היא סירבה בתוקף: "חבל על הכסף", טענה. "אני לא מוכנה לערב אף אדם חיצוני בחיים שלי. חוץ מזה, אנחנו יכולים לשבת יחד ולשוחח על הכול. אין לנו בעיות כל כך קשות ואין צורך ללכת לטיפול בשביל זה". החודשים עברו, דבר לא השתפר, ומדי פעם אסף עוד ניסה להציע שהם ישבו יחד וידברו על הדברים, אבל תמיד היה משהו דחוף יותר שהסיח את דעתה של יונית, עד שלבסוף הוא התייאש והפסיק לבקש.
אדם המתבונן מן הצד לא יכול היה לנחש שהזוגיות שלהם מתפוררת: מלבד ויכוחים טיפשיים פה ושם, אסף ויונית תפקדו כזוג למופת - חלוקת התפקידים ביניהם הייתה הוגנת, שניהם השקיעו את המיטב בבנותיהן ובבית היפה שבנו ביחד, לשניהם הייתה קריירה מוצלחת וחברים שפגשו מדי פעם, אבל מתחת לפני השטח הלך המרחק ביניהם וגדל.
חמש שנים חלפו מאז, הבדידות של אסף החריפה, הוא מצא לעצמו תחביב שאהב, אבל זה לא סיפק אותו כי הוא הרגיש שהוא משקיע בו זמן שבעצם רצה להשקיע בבילוי עם אשתו. במשך חודשים אחדים אפילו חזר לקשר עם ידידה מעברו, אבל גם זה לא עזר. העובדה שאשתו אפילו לא הרגישה בכך גרמה לו להרגיש מרומה ונבגד, והוא הפסיק את הקשר הזה והתחיל לחשוב ברצינות על פרידה. "הבנות יגדלו קצת ואני אעזוב ואנסה למצוא אהבה במקום אחר", אמר לעצמו בעצב, אבל על טיפול זוגי לא חזר לדבר. "אין טעם", חשב לעצמו, "היא פשוט לא רואה אותי".
כאשר התפנתה יונית סוף-סוף כדי להרים את ראשה מן המטלות האינסופיות בהן הייתה שקועה בשנים האחרונות, גילתה שתהום פעורה בינה לבין בעלה. היא מצאה אותו מרוחק ועצוב, והבינה שכבר שנים שהיא מזניחה את הזוגיות שלהם. הפעם היה זה תורה להציע טיפול זוגי. אסף הופתע אבל הרגיש שהוא לא רוצה לוותר על ההזדמנות והסכים, וכך פגשתי אני את הזוג המקסים והעצוב הזה.
הדרמה של המטפלת הזוגית
הדרמה שלי, כמטפלת זוגית, היא שברוב המקרים מגיעים אליי זוגות לטיפול קצת אחרי הרגע האחרון. טיפול זוגי דורש מחויבות והשקעה, ורוב הזוגות מנסים להתחמק ממנו בתואנות שונות, עד כמה שהם רק יכולים. בפועל, הם לוקחים את הזוגיות שלהם כמובנת מאליה, ומניחים שהכול יהיה בסדר גם אם הם לא יטפלו בדברים, או שהם מניחים ש"ככה זה זוגיות", ושאין טעם לצפות ממנה ליותר מזה, עד שמישהו מהם מחליט לשבור את הכלים ורק אז הם מתעוררים. כך קורה שהם מגיעים לטיפול רק אחרי שהם כועסים כבר שנים, ובמקום ללמוד לדבר ולגשר הם לא מפסיקים לריב, או שהם מגיעים כשהם כבר כל כך רחוקים זה מזה עד שהם אפילו לא רבים, ונדמה ששניהם כבר שכחו מה חיבר ביניהם מלכתחילה.
כשאסף ויונית הגיעו אליי לפגישה הראשונה, הם לא נשמעו כועסים, הם לא שטחו בפניי את המשקעים שהצטברו ביניהם במהלך השנים, ולא ניסו לאלץ אותי לשפוט ולהכריע ביניהם. הם היו בעיקר מדוכאים ומבולבלים. כאשר שאלתי אותם למה באו ומה המטרה שהם רוצים להשיג במפגשים איתי, ענו שהם רוצים לנסות להציל את הזוגיות שלהם, והשפילו מבט לרצפה. לשניהם היה ברור שזה הדבר הנכון לעשות, והם היו מסוג האנשים שעושים את הדברים נכון. הם לא עבדו כל-כך קשה והשקיעו את כל מרצם וזמנם בבית ובבנות כדי לפרק עכשיו את הכול. סוף-סוף הגיעו למנוחה ולנחלה, הקריירה של שניהם הייתה יציבה, המשכנתא שולמה בקלות יחסית והבנות היו מקסימות. עתה הגיע הזמן ליהנות מכל מה שהשיגו, אבל הם שכחו מה זה אומר "ליהנות".
היום שאחרי מאבק ההישרדות
הבנתי אותם והכרתי היטב את מצבם. זוגות רבים מוצאים את עצמם מרוחקים ובודדים בדיוק באותו שלב - אחרי שסיימו להיאבק את מאבקי ההישרדות של החיים, וכעת הם רוצים להרגיש שוב ולהיזכר למה הם בכלל בחיים, וכל זה בזמן שהם מגלים שמי שהיה לצידם בעשר או עשרים השנים האחרונות כבר לא כל כך מעניין אותם, בוודאי שלא כל כך מרגש, ואולי אפילו מכעיס ומעצבן. הקלות שבה מתייחסים היום זוגות רבים לגרושים הופכת את המערכת הזוגית והמשפחתית לזולה וחסרת ערך, ומפספסת את המהות העמוקה של הקשר הזוגי. המהות הזו אינה קשורה לרכוש שצברתם יחד וגם לא לתלות הבלתי מודעת שפיתחתם האחד בשנייה, ואפילו לא לילדים שהבאתם יחד. היא קשורה לצמיחה ולהתפתחות האישית שלכם, ולדבר החמקמק הזה שעליכם ללמוד זה מזו כדי שתוכלו להמשיך לצמוח ולהתפתח.
לצמוח מחדש כזוג במספר שלבים
צמיחה והתפתחות אישית בזוגיות לא מתרחשת בשלבים הראשונים של הקשר, שהם שלבי החיזור, ההתאהבות והעיוורון, אלא רק אחרי שבני הזוג עוברים כבר כברת דרך ביחד. היא מתאפשרת רק כאשר הם מכירים בשונות שלהם, ומוכנים להתמודד עם השונות הזו באומץ, ולא לאטום עצמם מפניה באמצעות ריב או ריחוק. מהות עבודתו של המטפל הזוגי במצבים כאלה היא לעזור לזוגות הללו לראות את ההזדמנות שבמשבר שהם נכלאו אליו, במקום לשקוע בדרמה הפרטית שלו, ולתהות שמא בני הזוג הגיעו מאוחר מדי. איך עושים זאת?
ראשית, דרך הכרות מחודשת - חושבים מי הוא בן הזוג שלי, ומה אני יכולה וצריכה ללמוד ממנו. בשלב זה לומדים בני הזוג להכיר בשונות שלהם ממקום לומד ומכבד, במקום ממקום דוחה ומתנגד. השלב הבא הוא תהליך ניקוי - התגברות על תחושת הכעס והכאב ויצירת בסיס לאמון מחודש. השלב הלא פשוט הזה בתהליך מחייב פתיחה של פצעים ישנים ושל קונפליקטים שלא נפתרו. ברגעים מסוימים עלולים בני הזוג להרגיש שהפערים ביניהם גדולים מדי, ושהשונות מכבידה מדי, אבל אם הם עברו את השלב הראשון באופן עמוק ומדויק מספיק, יהיה השלב הזה קל ומהיר יותר.
אסף ויונית החליטו לא לוותר. למרות הקושי והמרחק שיצרו ביניהם בשנים האחרונות, הם הרגישו שמה שיש ביניהם חשוב מכדי לוותר עליו ללא מאבק. כיום הם בתחילתו של השלב הראשון בתהליך, והם לומדים להכיר זה את זו מחדש. אני מלווה אותם מתוך אמונה מלאה ביכולת שלהם להתגבר על הפחדים לצלוח את החששות, ולבנות את השלב הבא בזוגיות שלהם על בסיס איתן ומודע יותר.
חיים בזוג אינם תמיד חוויה רומנטית. זוהי חוויה של צמיחה, למידה, כאב והתפתחות אישית בלתי נגמרת. ראיית הדברים בעיני האחר וקבלת האחר על שונותו הן אבני היסוד של החיים הללו, ורק באמצעותם אנו יכולים להרחיב את עולמינו, להתפתח ולצמוח.
אני מאחלת לכם שלעולם לא תרגישו שזה מאוחר מדי,
כנרת טל מאיר היא מחברת הספר "סוד האהבה" ומייסדת 'שיחה שנוגעת', אימון וייעוץ אישי, זוגי ומשפחתי, טיפול רוחני וסדנאות.
