עזבו אתכם מפוליטיקאים - הטכנאים לשלטון

הטכנוקרטים היו חבורה של אנשים - תנועה קטנה שפעלה בארצות הברית של שנות ה-30' וה-40', והטיפה לביטול הדמוקרטיה של השוק החופשי למען כלכלה מתוכננת ומרוכזת על ידי מהנדסים ומומחים שונים.

• בואו להתעדכן בסרטונים ותמונות בלעדיות בפייסבוק שלנו
  

הם רצו חופש אנושי ושגשוג בלי פוליטיקה. הם רצו להיפטר מהצבעה וממשאלים. הם רצו חברה בלי עסקים חופשיים, אבל עם המון אוכל לכולם וחופש ליצירה אומנותית והתפתחות אישית.

אבל לפני שמתחילים, נדבר על חברתו הטובה ביותר של האדם - המכונה.

ממכונה שמגלגלת אל לכיפה אדומה

רבים מאיתנו מכירים את הביטוי הלטיני "דאוס אקס מכינה". המושג הזה מקורו מיוונית עתיקה והוא לקוח מעולם התיאטרון. פירושו הוא "אל (יורד) מתוך המכונה". במחזות יווניים, כשהעלילה הגיעה למבוי סתום, ללא מוצא, היה מורד מלמעלה בעזרת מכונה שחקן שמגלם את דמות האל. והאל הזה היה עושה סדר ופותר בצדק את כל הסיבוכים.

אחר כך האל הדרמטי הזה התגלגל גם לספרות. בכיפה אדומה האל הוא הצייד שמגיע בסוף ומציל את כיפה ואת סבתא, במקומות אחרים הוא המשקיע האגדי שמגיע בדיוק לפני פירוק הסטארט-אפ, או הנסיך של שלגיה שבא לנשק אותו ומציל אותה. והנה, המכונה מביאה לנו כבר שנים רבות הרבה טוב.

אני לא מתכוון להציג פה את ההיסטוריה של המכניקה, אבל התקופה בה פועלת התנועה הטכנוקרטית היא תקופה של התלהבות אדירה מחידושים טכנולוגיים. ההתלהבות הזו פרצה אל תחום האומנות; ציור, שירה וספרות והגיעה אפילו אל הארכיטקטורה.

האיטלקי פיליפו מארינטי כותב ב-1909 את המניפסט של הפוטוריזם; תנועה אומנותית שקורצת לאגרסיביות ואולי לפשיזם. מארינטי כותב בהתפעלות על מכונות, ואני מביא ציטוט לדוגמה:

לה קורבוזיה, הארכיטקט הנודע, מאבות המודרניזם בארכיטקטורה, ממלא את ספרו "לקראת ארכיטקטורה" (הוצאת בבל, כמובן) בצילומים של מטוסים ואוניות. הוא בז לארכיטקטים המקשטים את המבנים שלהם בקישוטים נוסח המאות הקודמות. הוא מדמה אותם למוכרי חלב רעיל.

לעומת זאת, על המהנדסים הוא כותב: המהנדסים עושים ארכיטקטורה, משום שהם משתמשים בחישובים שמקורם בחוקי הטבע, ויצירותיהם משרות עלינו הרמוניה. יש איפה אסתטיקה של מהנדס.

על נעלי עץ

ניתן לייחס את תחילתה של התנועה הטכנוקרטית לספרו של הכלכלן האמריקני ממוצא סקנדינבי, טורסטן ובלן (Thorestein Veblen), "המהנדסים ושיטת המחירים", שפורסם ב-1921.

הספר נפתח בדיון במושג הסבוטאז'. Sabot - מילה שפירושה בצרפתית "נעל עץ", והיא, ככה כותב ובלן, מסמלת הילוך איטי ומגושם. ומכאן קצרה הדרך למושג המודרני של "סבוטאז'" שפירושו פגיעה במהלך התקין של הייצור, בדרך כלל באמצעות האטה מכוונת שלו.

אנחנו מדברים, בדרך כלל, על סבוטאז' כאופן מחאה של עובדים מאורגנים או עובדים ממורמרים, אבל ובלן לוקח את המושג הזה למקום שונה לגמרי. הוא טוען שכל שיטת המחירים הקפיטליסטית היא מערכת של סבוטאז' - מערכת של פגיעה מודעת ומתוכננת בייצור מלא. והיא פגיעה שמגיעה מצדם של אנשי העסקים. נסביר.

פעם, מספר לנו ובלן, בזמן פרוץ המהפכה התעשייתית באירופה, היה היזם איש טכני. כזה שמבין בייצור. והאיש הזה המציא המצאה טכנולוגית, הקים בית חרושת וניהל אותו. אלא שבמשך הזמן התפתחה המערכת הכלכלית קפיטליסטית. המפעלים גדלו, התעשיה והניהול הפכו מורכבים יותר ויותר, והנה, לתמונה נכנס איש העסקים.

ואיש העסקים פועל על פי עקרונות מעוותים. פרימיטיביים אפילו. מה שמדריך את הפעולות שלו הוא לא האינטרס הציבורי הכללי. אלא משהו פרטי ומעוות; הרווח. ומדוע זה מעוות? זה מעוות, יגיד לנו ובלן, כי הטכנולוגיה, כאשר משתמשים בה בחוכמה, מסוגלת למלא את כל הצרכים הפיזיולוגיים של בני האדם בארצות הברית. אבל זה אפשרי רק כשהמפעלים פועלים במלוא הקיטור וממצים את כל פוטנציאל הייצור שלהם.

אבל אז מה קורה? אז מגיע איש העסקים או בנקאי ההשקעות ששולט בתאגידים לפי ובלן, ויוצר סבוטאז'. הוא מאט את הייצור. הוא חייב להאט את הייצור, כי הוא חייב לייצר חוסר מלאכותי במוצרים. ומדוע הוא צריך מחסור? כמובן, השיטה הקפיטליסטית הבנויה על כסף ועל רווחים מאפשרת להרוויח יותר כאשר יש מחסור במוצרים מסוימים.

אם הרבה אנשים רוצים לקנות דירות, כדאי להאט את הבניה, ואז מחירי הדירות יעלו לטובת הקבלנים. והנה, ובלן מראה לשיטתו, ששיטת השוק החופשי ושיטת המחירים מונעים מן הטכנולוגיה לפעול במלוא הקיטור ומונעים מהאזרחים את מילוי הצרכים הבסיסיים שלהם. ומהו הפתרון של ובלן? על כך בטור הבא.

ד"ר אושי שהם-קראוס הוא סוציולוג ופילוסוף של הכלכלה. מלמד בחוג למדע המדינה באוניברסיטת תל-אביב ובבית הספר לכלכלה במכללה למנהל. הוא חוקר של מדינת הרווחה החדשה. ספרו "בודריאר וסימולקרת הכסף - על כסף, שוקי הון ומשברים פיננסיים" יצא לאחרונה לאור בהוצאת רסלינג. ניתן לפנות אליו במייל: ushik42@gmail.com