פילוסופיה כלכלית: על אלים ועל מסקנות הגיוניות

בטור הזה אנחנו עושים טיול בעולם. נתחיל ביוון, בערים דלפי ותבאי ונסיים בקפה זאכר האלגנטי בווינה. 

אז ככה. אם אתה רוצה לדעת מה יעלה בגורלך, מה תעשה? כל מיני. אבל אילו היית יווני קדום והמידע הזה היה ממש חשוב, היית נוסע לעיר דלפי. בדלפי היה המקדש עם האורקל הכי מוצלח בעולם ההלני. הכי טוב. ככה לפחות חשב קרויסוס מלך לידיה, שחי במאה השישית לפני הספירה.

טורים נוספים מאת אושי שהם-קראוס :

• חופש כלכלי לגמרי? מצטערים, זה לא אפשרי
• סדר כלכלי: נתניהו ופישר הם ימנים או שמאלנים?
• הפילוסופיה של הכלכלה: מדינת הרווחה מתה
  

אתה מגיע למקדש, נעמד לפני כוהנת, שנקראת פיתיה. הכוהנת הזאת היא האורקל של האל אפולו; או כפי שהיא ידועה, האורקל מדלפי. אורקל הוא מדיום. כמו בסיאנסים, אדם שנמצא בין האלים לבני האדם.

היית שואל את הכוהנת שאלה, היא היתה נכנסת לאקסטזה, מתפתלת, משמיעה קולות ולבסוף היה האל אפולו מדבר מגרונה. רגע. אנחנו במדור כלכלה ב-ynet? כן. אני מחזיק ביד ספר נהדר. הוא נקרא "זאוס בוול סטריט". הוא יצא לאור בהוצאת פרדס וכתבה אותו הכלכלנית מוריה אבנימלך (שאחראית לספר מרתק בשם רווחה מתקתקת, אותו כתבה עם יוסי תמיר). מוריה מלמדת איתי במכללה למנהל, בבית הספר לכלכלה, אבל אני לא משוחד.

בורסת וול סטריט בניו-יורק. שימו לב למבנה המעוצב כמו מקדש עתיק(צילום: איי פי)

מאורקל לאנליסט 

זה ספר אחר. מוריה עושה כאן משהו מיוחד. היא סוקרת את המיתולוגיה היוונית ועוברת לגלגולים המודרניים שלהם. ולכן התחלנו באורקל מדלפי. האורקל הזה היה ידוע, לפחות במיתוסים, כאורקל מוצלח מאוד. לקרויסוס מלך לידיה, האורקל (בעצם הכוהנת, הפיתיה) אמר שאם ייצא למלחמה הוא יפיל אימפריה. קרויסוס נדלק על הרעיון אבל לא חשב שהאימפריה שתיפול היא דווקא האימפריה שלו.

הנטיה לא לשמוע לנבואות קשות מאפיינת רבים מאיתנו. בכלכלה התנהגותית, אבנימלך מספרת, מוכרת "הטיית האופטימיות", הטיה שגורמת לנו להעדיף תסריט אופטימי. ואולי זה מה שגרם לאלפי אמריקאים לקנות בתים במשכנתאות מטורפות. הם פשוט האמינו שהמחירים של הנדל"ן ימשיכו לעלות והם ירוויחו. ולמה הם חשבו את זה? כי הם שמעו נביאים. והם הלכו לאורקלים. כי הכלכלה מלאה אורקלים.

אלא שאצלנו בדרך כלל קוראים להם אנליסטים או פרופסורים לכלכלה. הם יושבים בערוצי טלוויזיה בכל העולם המערבי, כותבים בעיתונות הכלכלית ומנבאים נבואות. לפעמים הנבואות שלהם שחורות. לפעמים אופטימיות. בדרך כלל הם טועים. אבל אנחנו לא זוכרים להם את זה. אולי בגלל שהם מדברים בשפה נעלה כל כך. קדושה ומסתורית. הנה. כזאת. כמו הפיתיה שממלמלת ואף אחד לא מבין אותה.

אבל רגע. המטרה שלנו בטור הזה היא לא לזלזל, ובוודאי לא כשאין שום סיבה לזלזל. הרבה מאוד ממה שאני יודע למדתי מפרופסורים לכלכלה. מאסכולות שונות וממקומות שונים בעולם. דרך ספרים מרתקים שהם כתבו. אבל בכל זאת, יש כאן מקום לדיון על השאלה של איך חוזים מצבים כלכליים עתידיים ושאלה גדולה עוד יותר: איזה מין מדע הוא הכלכלה.

כלכלה=מדע=פיזיקה?

ניתוח אמפירי הוא ניתוח התנסותי. הוא לימוד מתוך הניסיון. והוא מאפיין במקרים רבים את מדעי הטבע, כמו פיזיקה למשל. והנה, בפיזיקה יש מקום לבדיקה של אירועים, מה שנקרא "ניסוי" אמפירי. המדען מניח שאם חזרתי על ניסוי מסוים מספר מספיק של פעמים וקיבלתי תוצאה זהה, הרי תמיד כשנחזור על אותו ניסוי, נקבל את אותה תוצאה. ההסק הזה נקרא הסק אינדוקטיבי; הסק מפרטים (ניסויים שונים) לתוך מסקנה אחת שנובעת מהאירועים.

ועכשיו נשאלת שאלה חשובה. האם כלכלה היא מדע כמו פיזיקה? אולי היא דווקא דומה יותר לפסיכולוגיה? אולי להיסטוריה? כידוע לנו, יש לא מעט אסכולות מדעיות, ולכן יש גם לא מעט תשובות לשאלה הזאת. אבל שימו לב, עצם המושג הכל כך משמעותי בכלכלה של ימינו, מושג "שיווי המשקל", מזכיר לנו מערכת שלקוחה ממדעי הפיזיקה, הביולוגיה והכימיה.

גם המערכת של אדם סמית, שמנהלת אותה "יד נעלמה", מווסתת את עצמה כל הזמן. והנה, גם זה נשמע כמו מדע קשה. אבל לא כולם חושבים כך ולא כולם מוכנים להשתמש בשפת הנוסחאות המתמטיות.

וינה 

אחד מהאנשים שהתנגדו לדרך הזאת בצורה נחרצת היה הכלכלן האוסטרי קרל מנגר, והוא האיש שייסד את מה שמכונה "האסכולה האוסטרית". האסכולה הזאת מוכרת פחות מאחרות, אבל תופסת בשנים האחרונות תאוצה עם ההתעוררות הליברטריאנית של הימין הכלכלי בארצות הברית.

על האוסטרים אני מתחיל לכתוב בעצם עכשיו וממשיך בטורים הבאים. הכלכלנים מהאסכולה האוסטרית לא מאמינים שכלכלה היא מדע נוקשה כמו פיזיקה. כלכלה היא משהו אחר. היא משהו שבוחן התנהגויות של יחידים. של אנשים פרטיים.

אצל האוסטרים לא קיים הגוף המופשט הזה שנקרא "חברה". מה שיש הוא המוני אינדיבידואלים. ולכן אנחנו בבעיה. כי כשיש חברה, אפשר אולי לבנות מודלים מתמטיים שמסבירים את התהליכים שחלים בה. אבל אם אנחנו מדברים על מיליארדי אנשים, שכל אחד מהם הוא בעל העדפות אחרות ורצונות שונים, מה נעשה?

בואו ניתן דוגמה שתחדד את הבעיה. נדבר על המושג "ערך". הנוסחה שהבאנו למעלה היא נוסחה שמנסה להציג את הערך של אופציות או של חוזים עתידיים. היא מניחה שיש דבר כזה שנקרא ערך אובייקטיבי, כלומר שלדברים יש ערך קבוע ושכולם יודעים אותו. הנה, מאזדה 3 מודל 2008 שווה בדיוק (אני כמובן סתם ממציא) 80 שקל. זה הערך שלה.

אבל הכלכלנים האוסטרים לא מסכימים בכלל לעניין הזה. ערך הם טוענים הוא עניין פסיכולוגי לגמרי. סובייקטיבי לגמרי. בשבילי המכונית הזו שווה, או שיש לה ערך רב יותר מהערך שאתה מייחס לה. ובכלל, אם הערך הוא סובייקטיבי, פנימי ורגשי, איך נוכל למדוד ולהשוות אותו? ואם ככה, איך עושים כלכלה? איך אפשר לזהות מגמות, ובכלל להבין את העולם הכלכלי? ובכן, אפשר ואפשר - ועל כך בטורים הבאים. 

ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה. ניתן לפנות אליו בushik42@gmail.com ולהיכנס לאתר הבית שלו www.ushi.co.il . באתר אפשר למצוא את הטורים וגם קטעים מספרי ילדים שלו ומאמרים אחרים