האופציה האוסטרית: לשאוף לסדר בכלכלה

טורים נוספים:

• חופש כלכלי לגמרי? מצטערים, זה לא אפשרי
  
• סדר כלכלי: נתניהו ופישר הם ימנים או שמאלנים?
  
• פילוסופיה כלכלית: על אלים ועל מסקנות הגיוניות
  

איך בכלל מתחילים?

אנחנו מסתכלים על "החומר" – לא על החומר שתלמידי כלכלה בתואר ראשון לומדים מספרי מיקרוכלכלה או מקרוכלכלה, אלא על העולם, על "המצב הכלכלי" ורואים מצב סופר מורכב.

איפה אתה אריסטו – שואל מי שזוכר מלימודיו המעורפלים בעבר – אתה שכתבת שהכלכלה מורכבת מבית, ובתים מרכיבים חמולה, וחמולה כפר וכפרים מרכיבים מדינה?

היום הכפר הגלובלי שלנו (והאמת, גם זו קלישאה לבדיקה) נראה כמו קערת ספגטי ענקית, כשכל ספגט אחוז במליון אחרים.

שוק חופשיסטי

איך מתחילים להבין מה הולך? בטור הקודם, בזה ובבאים, אנסה לתת את הפתרון ואת הדרך של אסכולה שנקראת האסכולה האוסטרית. האוסטרים מזוהים עם ימין כלכלי "שוק-חופשיסטי" בארה"ב ויש להם גם מעט נציגים בארץ.

הם לא אוהבים את המדינה המתערבת, ואפילו מתנגדים להתערבויות כמו התערבות נגיד הבנק המרכזי בשערי הריבית. הם לא אוהבים את המדינה שמעסיקה עובדים והם לא אוהבים את מדינת הרווחה. הם חושבים שכסף הנייר שהממשלה שלנו מדפיסה ושהבנקים שלנו מייצרים מהאוויר הצח, הוא בעיה גדולה מאוד לנו ולכלכלה וחלקם נוטים לעבר אינדיבידואליזם ואפילו אנרכיזם ימני. את המחאה החברתית הם בודאי יגדירו כקשקוש ילדותי. הפתרונות שיביאו חיים טובים יותר לכולם, כולל למוחים, כך הם יטענו, יבואו דרך שוק חופשי ולא דרך ממשלה מתערבת.

כדי להציג אותם אני נעזר בספר שנקרא "מבוא לכלכלה אוסטרית", כתב אותו תומאס טיילור ותרגם אותו באופן וולונטארי (מעצמו ומרצונו) אורי רדלר. את הספר אפשר להוריד בחינם מהאתר של אורי רדלר.

ביניים + קישור נורמלי לפסקה הקודמת

אצל האוסטרים, הכלכלה מתחילה בבית. המלה כלכלה, ECONOMY (אקונומי) באנגלית, מקורה מהמלה היוונית "אויקוס – נומיה". אויקוס זה בית ונומיה זה משטר. כלומר, בתחילה התיחסו לכלכלה כתחום שעוסק בניהול הבית, ואני מניח שהבית כלל גם שדות וכרמים ועבדים. בקיצור, היה מה לנהל, אבל לא יותר מדי, בגדול. בימים ההם, יכולת להסתכל בשדות שלך, להעריך את כמות הגשמים ובמבט חכם אבל פשוט יכולת להעריך כמה זרעים אתה צריך וכמה חיטה תצמח. היית יכול להעריך תשומות ויבולים, שעות עבודה של עבד או שניים וכמה תעלה מחרשה (היו מחרשות בזמן ארסטו?). לצורת חישובים כזאת קוראים באוסטרית, "חישובים בעין".

אח, הימים הטובים. הכל היה פשוט. לא היתה כלכלה גלובלית, לא היה כסף נייר, לא היו אופציות על אופציות על ביטוחים של משכנתאות. לא היו סטנטים לצינטור לחולי לב, שעשויים ממתכת מיוחדת שעברה עיבוד במכונה שבנויה ממתכת אחרת, שנוצרה באמצעות מכשור שחלקו מתכתי וחלקו פלסטי שהומס ונוצק בתבניות שהובאו למפעל על ידי מכוניות עם מושבי עור ומנועי דיזל שהופק... הסברתי את עצמי אני מקווה.

איפה אנחנו ואיפה חישובים בעין. אז נניח שאני איש שמנהל את כלכלת המדינה. איך אני יודע אלו חומרים להפיק מהאדמה? איזה ציוד לייצר ואיזה לייבא? ואם ללכת על בעיות פשוטות הרבה יותר: כמה שיחי בננות לשתול (בננות זה שיח?) כדי שלא נזרוק את חציים וכמה מחברות לייצר לילדי כיתה א'? ככה נראה מאחורי הקלעים של סיר הספגטי שלנו.

פון מיזס, אחד הכלכלנים האוסטרים (אגב, יהודי בעל תואר אצולה אוסטרו – הונגרי) משתמש בעניין הזה כדי לקרוא תיגר על הסוציליזם. כלכלה סוציאליסטית, כמו זו שהיתה נהוגה בברית המועצות, היתה, בניגוד לכלכלת השוק החופשי, כלכלה מנוהלת. כלומר, כלכלה שבה יושבים אנשים כמו באפסנאות גדולה ומחלקים משאבים למפעלים ומחליטים כמה ייוצר ממה.

פון מיזס טוען שכלכלה כזאת לא תחזיק מעמד, בין היתר מפני שהיא אינה מסוגלת להתמודד עם המורכבות של כלכלה מודרנית. כלכלה כזאת מנסה לחשב בעין את מה שאי אפשר לחשב בעין. את מה שגדול על היכולת של העין לראות. ואכן, הכלכלה הסוביטית היתה מפורסמת בסיפורים על חנויות כלבו שהיו מוצפות בתקופות מסוימות בסמרטוטי ריצפה, אבל בלי שום יכולת להשיג אפילו מגב אחד. ככה זה, יגיד מיזס, כשעובדים ללא אמצעי תקשורת.

בכל הספרים הקלאסיים על הכסף, מתחילים את סיפורו בתפקידיו המסורתיים. התפקיד הראשון של כסף הוא אמצעי חליפין, כלומר הדבר שאנחנו מעבירים האחד לשני ושמאפשר לנו לקנות מוצרים. התפקיד השני הוא מאגר ערך; כדי לשמר ערך אנחנו מודדים אותו בכסף ואנחנו שומרים ככה על הערך של הדבר.

אבל לכסף עוד תפקידים. הוא, למשל, גדול המתווכים. הוא מתווך בין צרכים שונים.וכבר אמרנו שהכלכלה המודרנית מפוצצת מצרכים שונים, החל משירות של פסיכולוג, דרך שטיפת פה נגד נסיגת חניכיים, ועד מושב דמוי פרווה סינטית לדשבורד של הרכב. נניח שאני מייצר פרווה סינטטית, אבל אני צריך מחברת. יצרן המחברות רוצה חלב ושונא פרוות סינטטיות. וכו' וכו' וכו'.

הפתרון לסיבוך הזה: כולם מקבלים כסף, ומוכרים אחד לשני תמורת כסף. וככה כל אחד יכול לקנות מה שהוא רוצה. הכסף מאפשר לכלכלה לתפקד, למרות שיש בה המוני מוצרים לצריכה (כמו מברשת שיניים), מוצרי ייצור (כמו מכונות שמייצרות מברשות שיניים) והתמחויות רבות של אנשים.

כתוצאה מזאת הכסף מתפקד גם כמפה; מפה של טריטורית המוצרים, הצרכים והרצונות. את זה הוא עושה באמצעות מערכת המחירים. ומערכת המחירים מושתתת, על פי האוסטרים, על צרכים סובייקטיביים שונים.

על כך בשבוע הבא.

ד"ר אושי שהם קראוס, פילוסוף של הכלכלה. ניתן לפנות אליו בushik42@gmail.com ולהכנס לאתר הבית שלו www.ushi.co.il. באתר אפשר למצוא את הטורים וגם קטעים מספרי ילדים שלו ומאמרים אחרים