פרויקט ונוס וביטקוין - קומוניזם עתידני?

הטור הזה הולך להיות טור מגוון. הוא טור על כסף; מעין מבוא לטכנולוגיות ביטקוין 2.0, אבל הוא טור על קומוניזם פוסט מודרני; קומוניזם של העתיד. ובעצם הוא מעין וריאציה על ז'ק פרסקו ועל העקרונות של פרויקט ונוס, וכל אלה לקראת הכנס של פרויקט ונוס שיתקיים ב-20.8.14 בסינמטק בתל אביב.

לטורים הקודמים של אושי שהם קראוס

• עולם בלי כסף: ז'ק פרסקו ופרויקט "ונוס"
  

ז'ק פרסקו בן 98

ז'ק פרסקו, מייסד פרויקט ונוס, הוא עתידן אקלקטי (אספן), בן 98 היום. הוא מלקט חומרים מתחומים שונים ומנסה לרקום מהם את הווריאציה (גרסה) שלו. הווריאציה הזו נקראת "פרויקט ונוס". בעיני זו אוטופיה עם איזשהו חן תמים, כוונות טובות רבות ויכולת יפה להשפיע. בטור הזה אני מייצר וריאציות על פרסקו כדי להראות שבפרויקט ונוס יכול להמצא כיוון מעניין של התקדמות.

בטור הקודם הצגתי את פרסקו ואחזור על כך בקצרה. לפי פרסקו אנחנו מבזבזים משאבים. אין סיבה, פרסקו יגיד לנו, לכך שאנחנו מייצרים מליוני כלי רכב שמתקלקלים כל הזמן ומושבתים ללילה שלם. אבל, אנחנו מסתייגים, אם נקצץ את הייצור כל כך, יווצר מיתון עולמי. תעשיית הרכב, למשל, תקרוס, ויחד איתה הכלכלה. אבל לפרסקו יש תשובה. אנחנו צריכים לייצר לכל האנושות בלי קשר ליכולת של בני האדם (למשל בעולם השלישי) לשלם. אך מה עם הכסף?

בלי כסף, יגיד לנו פרסקו. השיטה של הכסף מעכבת את הייצור ההמוני ויוצרת מחסור מלאכותי. (זה היה מרכז הטור הקודם). במילים אחרות; פרסקו נגד כלכלת הכסף של השוק החופשי. וכאן הפואנטה. אם השוק החופשי לא מארגן את החברה והכלכלה, מי מארגן אותן? האם פרסקו מציע לנו משטר טוטאליטרי? רודנות קומוניסטית מהזן הסובייטי הידוע לשמצה? התשובה היא לא.

פרסקו לא אוהב חוקים. לא חוקים דמוקרטיים ולא חוקים של מדינות טוטליטריות. חוקים הם דברים שמתאימים לכלכלה שבה חסרים מוצרים. הם מתאימים לכלכלה שאין בה מספיק. המטרה של החוקים היא "להחזיק בני אדם בצוואר" כדי שלא יתנפלו על המשאבים שחסרים להם. פרסקו מציע במקום חוקים "שלטון מדענים", "שלטון מדעי" או "שלטון ממוחשב" שינהל את העניינים בצורה טובה והוגנת. נשמע מוזר? נשמע לא מספיק ברור? אכן.

ובכלל, "ניהול מדעי אובייקטיבי" הוא השאיפה של כמעט כל משטר רודני. מה שמאפיין משטרים רודניים "טובים" (משטרים שבהם שולט רודן שמטרתו לשפר את מצב העם), הוא שהשליט בטוח שיש לו ביד דרך צודקת לניהול החברה. דרך "מדעית", "אובייקטיבית" ונכונה תמיד. הבעיה היא שההנחות האלה מובילות אותנו תמיד לרודנות רעה. גם הרודן בעל הכוונות הטובות גורם, בדרך כלל, לסבל רב. וכך בוודאי עושים יורשיו.

כשקוראים טקסטים מהסוג של ''פרויקט ונוס'', אפשר להגיב בכמה אופנים: אפשר לומר שיש כאן שטויות לא ברורות, ואפשר לומר שיש כאן כיוונים או קצוות חוט מעניינים מבחינה מוסרית. כאלה, שאפשר לחשוב עליהם. אני תמיד מעדיף את המבט העתידני, ובוחר בדרך השניה. ולכן אני נוסע לאיטליה.

על מהפכן קשוח, אינטלקטואל וחוקר שפינוזה

נקודת ההמשך שלנו היא אנטוניו (טוני) נגרי. נגרי איש מיוחד. הוא התחיל כקומוניסט מהסוג הישן. הוא השתייך לזרם קיצוני ואפילו ישב שנים בכלא האיטלקי. אבל נגרי הוא גם דוקטור לפילוסופיה ומומחה לשפינוזה. ביחד עם עמיתו מייקל הארדט, הפך להוגה חדשן שמייצר וריאציה שונה מאוד מן הקומוניזם הקלסי; זה שאנחנו זוכרים לרעה.

בטרילוגיה (סדרת שלושת הספרים) שלו ובמיוחד בספר COMMONWEALTH, הוא מנסה לייצר משהו אחר. לא קומוניזם, לא קפיטליזם ואפילו לא סוציאל דמוקרטיה. מבחינתי הוא מדבר על קומוניזם, אבל לא לטעות ולא להבהל. לא מדובר כאן בווריאציה המוכרת של קומוניזם שמזוהה עם משטר טוטליטרי כמו שהתנהל במזרח אירופה. מדובר במשהו אחר, משהו שאותו אציג בהמשך הטור הזה.

לפי נגרי, הבעיה שקיימת גם במשטרים קפיטליסטים, גם בקומוניסטים מהזן הרע וגם בסוציאל דמוקרטיים, היא בעיית היעלמות המרחב המשותף; המרחב ששייך לכולנו. בדרך כלל מדברים על זה בהקשר של חופי הים. החוף, ככה יגיד נגרי, שייך לכולנו. הוא משותף. COMMON. אבל הבעיה היא שהוא מפסיק להיות כזה. במשטרים טוטליטריים המדינה משתלטת עליו לגמרי וקובעת למי מותר ולמי אסור להכנס. בווריאציה הדמוקרטית – קפיטליסטית הוא מופרט לטובת בעלי הון, ובוריאציה הקפיטליסטית המתונה הוא מנוהל על ידי רשויות המדינה שגובות דמי כניסה.

החידוש של נגרי ומייקל הארדט הוא לא בדאגה לנגישות אל חופי הים ואל אוויר נקי. נגרי מדבר על האינטרנט כדוגמה לשינוי אפשרי. האינטרנט היא הדוגמה העיקרית שלו; ה- COMMON החדש. למי שייך האינטרנט? הוא שואל. ובכן, הוא לא שייך לאף אחד. או לפחות אין מישהו אחד שיכול ממש לשלוט בו ולארגן אותו. נכון, יש מאות חברות עסקיות שמאפשרות אותו; מייצרות שרתים, מתחזקות ועוד. יש תאגידי פרסום שמנסים לדחוף לנו קניות על כל צעד ושעל, אבל עדיין אפשר לדמיין אותו כמו חוף ים ענק.

החוף הזה כל כך גדול שאף רשות לא יכולה לו. בחוף הים הזה יכולים לשחות בחינם (וללקט מידע) מליארדי בני אדם, מליארדים יכולים להשתזף ביחד (לדבר אחד עם השני באמצעות כלי טכנולוגיה) ובמיוחד, עשרות אלפים יכולים לבנות אותו במשותף; אלה אנשי קהילת הקוד הפתוח. אותם אנשים שבונים את האינטרנט ככלי אמנציפטורי (משחרר, גואל ומקדם) לטובת כולנו.

טכנולוגיית ביטקוין 2.0

ביטקוין הוא חלק מאוד משמעותי מהעתיד. הוא ניצן ראשון של מהפכה משמעותית שיכולה לשפר את החיים של כולנו. היא יכולה לייצר קפיטליזם מסוג חדש; קפיטליזם שטוב יותר לבני האדם. וריאציה של היתרונות של הקפיטליזם ובלי החסרונות שלו.

כשאני מדבר על מהפכת הביטקוין אני לא מדבר על המטבע שאולי נמאס לקרוא עליו. אני לא מדבר על סיכויי ההצלחה שלו, לא שואל שאלות קלישאה כמו: "האם הוא בסך הכל לא הונאה שעומדת לקרוס". אני לא מתעניין בשער החליפין שלו ולא בבורסות הביטקוין שפשטו את הרגל.

אני מדבר על הטכנולוגיה הקריפטוגרפית-תכנותית (השילוב שבין תיכנות ותורות הצפנת מידע) שמאפשרת את הביטקוין. ומבחינת הטכנולוגיה שיצרה את הביטקוין, השמיים הם הגבול. המטבע שכולנו מכירים הוא רק מקרה פרטי של הטכנולוגיה הזו. כבר עכשיו צצות טכנולוגיות ליצירת בורסות מופרטות, אתרי התערבויות, חוזים לבניה עצמית וניהול עצמי ללא עורכי דין ועוד ועוד. כל אלה מבוססים על ההגיון התכנותי של הביטקוין.

מבחינתי, יכול להיות שכאן נמצא את הניהול המדעי האובייקטיבי במרכאות שעליו מדבר פרסקו. והניהול הזה יתקיים בתוך המרחב האינטרנטי; ובין היתר במערכת ה"בלוק צ'יין" של הביטקוין 2.0. בטורים הבאים אסביר בדיוק מה משמעות הביטויים האלה ואציג את המהפכה הכלכלית פיננסית שמחכה כבר מחוץ לדלת.

ובקצה הקרחון

אני מזמין אתכם לשמוע תכנית מוקלטת של "קצה הקרחון" (רשת א' של קול ישראל, ימי רביעי ב12.05) והפעם אני מארח את יונתן גן מור ויונתן בירד; מפעילי פרויקט ונוס בישראל. מראיינת אורחת: מיכל פרטנר.

ד"ר אושי שהם קראוס , מומחה לפילוסופיה של הכלכלה. מעביר הרצאות וסדנאות לקהל פרטי ולחברות. מוזמנים ליצור קשר , ולהאזין לתכנית הרדיו שלי "קצה הקרחון " .התוכנית משודרת בימי רביעי, ב-12.05, ברשת א' של קול ישראל