חמישית מהמשפחות בישראל - מתחת לקו העוני
כמו כן, ישראל מדורגת גבוה בטבלת ה-OECD במדד אי השויון: נשים מרוויחות 68% משכר הגברים, עולים ובני עולים מאתיופיה מרוויחים כמחצית מהממוצע ושכירים ערבים מרוויחים שני שליש מהשכר הממוצע. גם בדורשי עבודה קיים פער: בראש הטבלה נמצאים הישובים הערבים, ובמיוחד הישובים הבדואים בנגב
פערי ההכנסות בישראל עדיין גבוהים. למרות עליית שכר המינימום, אי השיויון בישראל הוא אחד מהגבוהים במדינות ה-OECD, כך על פי דו"ח המתפרסם היום (א') על ידי מרכז אדווה, המתמחה בניתוח מגמות חברתיות וכלכליות.
כתבות נוספות בערוץ הקריירה
על פי הדו"ח, אותו חיברו ד"ר שלמה סבירסקי ואתי קונור-אטיאס, שני העשירונים העליונים של משקי הבית נהנים מ-43.9% מכלל הכנסות משקי הבית בישראל, לעומת שמונת העשירונים התחתונים, שמתחלקים ב-56.1% הנותרים.
ההכנסה הכספית של משק בית בעשירון התחתון ב-2015 עמדה על 4,644 שקל לחודש. מנגד, העשירון העליון נהנה מהכנסה בסך 58,293 שקל. משק בית שהשתייך לחמישון העליון הפריש לפנסיה ולתגמולים סכום חודשי ממוצע של 1,316 שקל - פי 14 ממה שהפריש משק בית מהחמישון התחתון, עם ממוצע של 94 שקל.
הדו"ח מציין כי התוצר הלאומי הגולמי עלה בשיעור ממוצע של 1.9% לשנה, אך זהו העשור השלישי שהצמיחה מנותקת מהעלייה בשכר הריאלי, כך שלמעשה העובד הממוצע איננו נהנה מהצמיחה הכללית במשק. לעומת זאת, בשנת 2015 משתקפים פירות הצמיחה בתגמול המנהלים הבכירים. בהשוואה לשנת 2014, נרשמה העלייה המשמעותית ביותר בתגמולים שאינם שכר - תשלום מבוסס מניות.
תגמול המנכ"לים: פי 91 משכר מינימום
מנכ"לי 100 החברות הגדולות ביותר שמניותיהן נסחרות בבורסה לניירות ערך בתל אביב - מדד ת"א 100 - תוגמלו ב-2015 בסכום שנתי כולל של 5.1 מיליון שקל או 425 אלף שקל בחודש - סכום גבוה פי 44 יותר מהשכר הממוצע במשק (9,952 שקל בחודש), ופי 91 יותר משכר המינימום (4,650 שקל). כמו כן, התגמול השנתי הממוצע של חמשת נושאי המשרות הבכירות בחברות אלה נאמד ב-4 מיליון שקל או 337 אלף שקל בחודש.
עוד קובע הדו"ח כי לראשונה שיעור המשתכרים שכר ממוצע ומטה (4,000-10,000 שקל לחודש) חצה את קו 30%, וכשליש מהשכירים במשק משתכרים שכר מינימום.
נשים מרוויחות 68.35% משכר הגברים
הפערים בשכר בין נשים לגברים עדיין גבוהים. על פי הדו"ח, בשנת 2014 30.9% מהנשים השכירות השתכרו שכר מינימום, לעומת 16.8% מהגברים השכירים.
מעבר לכך, הפער המגדרי לשכר חודשי גבוה במיוחד ומתבטא בכך שהנשים מרוויחות 68.3% משכר הגברים, הדבר נובע מבידול מקצועות נשיים וגבריים, והימצאותן הרבה של הנשים במשרות חלקיות וזמניות. ישראל אינה יוצאת דופן בתחום זה, ונמצאת באמצע המדד הבינלאומי בפערי השכר בין גברים לנשים עם 16.3%, מעט מתחת למדינות האיחוד האירופי עם 16.7%.
פערי השכר בישראל לא עוצרים בהבדלי המיגדר, ונרשמים גם בקבוצות אוכלוסיה אחרות: ב-2015 שכרם של שכירים אשכנזים ילידי הארץ עמד על 31% מעל לממוצע, לעומת שכרם של שכירים מזרחים ילידי הארץ שעמד על 14% מעל לממוצע. שכרם של שכירים ערבים עמד על כ-60% בלבד מתוך השכר הממוצע, ועולים או בני עולים מאתיופיה השתכרו כמחצית מהשכר הממוצע במשק.
בנוסף, ב-2015, הכנסתן של קרוב לחמישית מהמשפחות בישראל (19.1%) הייתה נמוכה מ-50% מההכנסה החציונית, שעל פי הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נאמדת ב-13,755 שקלים בחודש - פי 1.7 יותר ממדינות ה-OECD. כלומר, הן נמצאות מתחת לקו העוני. גובה אי השיויון בישראל הוא מן הגבוהים שבארצות ה-OECD, וב-2013 הגיעה ישראל למקום ה-5 מבין 31 מדינות.
שיעור הבלתי מועסקים בישראל הינו נמוך - 4.6%, אך בניתוח לפי יישובים מתגלים הפערים בין הקבוצות השונות. בראש טבלת האבטלה מצויים ישובים ערביים ובראשם היישובים הבדואים בדרום הארץ. בעיירה הבדואית הגדולה ביותר, רהט, שיעור דורשי העבודה עמד בנובמבר האחרון על 14.4%. שיעור דומה נרשם גם בכמה מן היישובים הערבים הגדולים בצפון הארץ ובהם מג'אר (14.8%), סח'נין (14.7%) ואום אל-פחם (14.6).
ברוב היישובים היהודים שיעור האבטלה היה נמוך מ-5%, אך שיעורים גבוהים יותר נרשמו בעיירות פיתוח דוגמת דימונה (9.3%) וירוחם (8.6%). הישוב הראשון ברשימה שאינו מוגדר כישוב ערבי או מעורב הוא מצפה רמון (9.5%).
לפנייה לכתב/ת 
