פנסיה, גמל או ביטוח? החיסכון שהכי מתאים לכם
למרות הכוונת משרד האוצר לחיסכון דווקא בקרן פנסיה ולמרות דמי הניהול הזולים במוצר זה, חשוב להבין את המשמעויות של חיסכון בקופה אחת משותפת לכולם - לרבים זה לא מתאים. דעה
מדינת ישראל מחייבת את כל האזרחים בישראל – שכירים ועצמאים, לרכוש ביטוח פנסיוני.
קיימים כידוע שלושה סוגי מוצרים בעולם החיסכון הפנסיוני - קופת גמל, ביטוח מנהלים וקרן פנסיה. המדינה אמנם מעניקה את זכות הבחירה לעובד, אבל במשרד האוצר עושים ככל יכולתם כדי להפנות את החוסכים לסוג מוצר פנסיוני אחד – קרן הפנסיה.
דוגמה לכך היא ההכוונה במסגרת צו ההרחבה לפנסיה חובה במשק משנת 2008, לפיו על המעביד להפקיד את הכספים לקרן פנסיה (אלא אם העובד ביקש אחרת). בנוסף, האוצר ערך בשנה שעברה מכרז לקרן ברירת מחדל – תכנית פנסיונית אליה אמור המעסיק להפקיד הפקדות בגין עובד שלא בחר עדיין בתכנית פנסיונית משלו. שוב, המכרז נערך רק בין קרנות פנסיה ולא בין כל סוגי התכניות הפנסיוניות. אך האם ההכוונה הזו נכונה?
עיקרון הביטוח ההדדי
הביטוח הפנסיוני, אמור לספק מענה כלכלי חליפי למבוטח ולבני ביתו במקרה של הפסקת עבודה בשלושה תרחישים:
- תחליף להכנסה בפרישה מעבודה בגיל פרישה באמצעות שלושה סוגי תכניות המאפשרות חיסכון לגיל פרישה: קופת גמל, קרן פנסיה ופוליסת ביטוח.
- תחליף הכנסה במקרה של אובדן יכולת עבודה בשל מצב רפואי לפני גיל פרישה – כיום קיימים שני סוגי מוצרים המבטחים הכנסה עד גיל פרישה: קרן פנסיה ופוליסת ביטוח אובדן כושר עבודה.
- תחליף כלכלי לבני המשפחה, במקרה מוות – כיום קיימים שני סוגי ביטוחים : קרן פנסיה וביטוח ריסק.
עקרון הביטוח בקרן הפנסיה, הינו עקרון הביטוח ההדדי. משמעות הבטוח ההדדי הוא שהמבוטח אינו רק מבוטח כי אם גם מבטח, ממש כמו בקיבוץ. מה זה אומר? חלק מתשלומי המבוטחים בקרן הפנסיה מופנים ל"קופת ביטוח" ממנה משולמות קצבאות הנכות (למבוטחים שאיבדו את יכולתם לעבוד לפני גיל פרישה) ופנסיות השאירים (לבני משפחה של מבוטחים שנפטרו). יתרת התשלומים מופנים ל"קופת חיסכון" האמורה לממן את הפנסיות של המבוטחים לאחר גיל פרישה.
לאורך כל הדרך, מבוצע "איזון אקטוארי" בין שתי הקופות (הביטוח והחיסכון) בכדי לוודא שהכספים ב"קופת הביטוח" מספיקים לתשלום לזכאים ולאלה שעלולים להיכנס לתחזית הזכאים על פי תחשיבים סטטיסטיים.
במקרה בו היתרות ב"קופת הביטוח" גבוהות מהצורך, זהו "עודף אקטוארי" והיתרות מועברות ל"קופת החיסכון" – מהלך המשפר את הפנסיות לאחר גיל פרישה – הגדלת החיסכון.
במקרה בו היתרות ב"קופת הביטוח" נמוכות מהצורך, זהו "גרעון אקטוארי" ובשל כך מועברים כספים מ"קופת החיסכון" ל"קופת הביטוח" – מהלך הפוגע בפנסיות לאחר גיל פרישה – הקטנת החיסכון.
הסיכונים על גב החוסכים
היתרון המובהק של קרן הפנסיה הוא בכך שעיקר הכסף נשאר אצל החוסכים וניתן לומר שאף אחד לא מרוויח על גבם. אך לעומת זאת החיסרון המהותי ביותר הוא מרכיב הסיכון – המבוטחים הם גם מבטחים, זאת אומרת שהמבוטחים לוקחים על עצמם מספר סיכונים לא פשוטים ובדרך כלל אינם מודעים לקיומם:
1. עלול להיווצר מצב שהתקציב המופנה ל"קופת הביטוח" אינו מספיק ותמיד יילקח כסף מהחיסכון שלהם למימון ההוצאות למבוטחים שנפגעו.
2. במקרה והריבית ממנה נגזרת הפנסיה המשולמת לפורשים אינה מדויקת, הפנסיה שתשולם לפורשים תהיה גבוהה או נמוכה מדי והפערים יושלמו או יועברו לקופת החיסכון הכללית.
3. במקרה התרחשותו של אירוע רב נפגעים ( מספיק עשרות בודדות של פצועים) בקרב המבוטחים באותה קרן, סביר להניח שלא יהיה מספיק כסף בקופת הביטוח ויהיה צורך להשלימו מקופת החיסכון.
מהי המציאות כיום בקרנות הפנסיה?
על פי הוראת משרד האוצר קרנות הפנסיה מקצות סכומים נמוכים מדי לקופת הביטוח ובשל כך כולן מצויות בגירעונות אקטואריים באופן שוטף, גם ללא התרחשותו של אירוע רב נפגעים ולכן תופחתנה הקצבאות העתידיות של כלל עמיתי הקרנות בהתאם.
הריבית התחשיבית שעל פיה מחושבת הפנסיה של הפורשים, גבוהה ביחס לריבית בשוק והם זוכים לפנסיה גבוהה ביחס לחסכונות שלהם – מכך שהחברים שטרם פרשו מממנים מכספם חלק מהפנסיה של הפורשים.
חלק מקרנות הפנסיה רכשו בעבור העמיתים שלהם ביטוחי משנה לאירועים רבי נפגעים וצמצמו את החשיפה, חלק נשענות על גודלן בטענה שהן יכולות לספוג אירוע רב נפגעים עד לרמה מסוימת. בכל מקרה, גם לאחר צמצום החשיפה, עדיין נותר סיכון, שכן בסופו של דבר העמיתים הם אלה המבטחים ותמיד תיוותר חוסר ודאות.
המשמעות של הדברים הללו היא שהצעירים והמצטרפים החדשים, מממנים חלקים מהקצבאות של המבוגרים, הנכים והיורשים. ברמה העקרונית קרן הפנסיה פועלת על פי עקרונות הסוציאליזם, אך האם זהו העיקרון שמתאים לכולם ולאורך זמן?
מהי הבחירה הנכונה?
כפי שנכתב קודם, מפעולות משרד האוצר, נראה, כי הוא מכוון לכך שהעובדים במשק יבוטחו בקרן פנסיה ולא בייתר המוצרים האפשריים כמו ביטוח מנהלים או קופת גמל. באוצר שמים דגש מבחינתם על דמי הניהול, אולם אין הגיון בהשוואה רק על בסיס דמי הניהול כשמדובר במוצרים השונים במהותם.
אז מהי הבחירה הנכונה מבין מוצרי החיסכון השונים? לפני הכל, חשוב מאוד להכיר את שלושת סוגי המוצרים המתאפשרים לביטוח פנסיוני ולבחור מתוך ידיעה והבנה, את סוג המוצר המועדף. רצוי לעבור הליך בדיקה הכולל מספר שלבים:
אם עקרון הביטוח ההדדי בו המבוטח הם גם מבטח, מקובל עליכם – בחרו בקרן הפנסיה. זהו מוצר המעניק ביטוח פנסיוני מקיף בדמי ניהול הנמוכים ביותר במשק. אם כי חשוב לזכור שסכומי התכנית הפנסיונית משתנים לא רק בהיבט התשואה אם כי גם בהקשר לאיזון האקטוארי.
אם אתם מעוניינים למקסם את החיסכון אך לא רוצים לקחת את הסיכון ביחס לקרן הפנסיה, כפי שפירטנו קודם – ניתן לבחור בין פוליסת ביטוח לבין קופת גמל, אם כי סביר להניח שדמי הניהול שישולמו במוצרים אלה גבוהים יותר.
בבחירה בין קופת גמל לביטוח מנהלים, סביר להניח שדמי הניהול, בטווח הקצר לפחות, בפוליסת הביטוח יהיו גבוהים יותר מאשר בקופת הגמל .
מצד שני לרוב קופות הגמל אין את האפשרות לרכוש את הכיסויים הביטוחיים למקרה מוות או נכות ויש לרכוש אותם בנפרד – מסרבל מעט אך לא בלתי אפשרי.
אם הסרבול הזה מטריד אתכם ולא נוח, אך עדיין אתם מבקשים להימנע מהסיכונים שתוארו בהקשר של קרן הפנסיה – ניתן להצטרף לפוליסת ביטוח תוך משא ומתן בניסיון להוזיל את דמי הניהול.
אם הסרבול אינו מפחיד אתכם ואתם מבקשים למקסם את התוצאה ולחסוך בדמי הניהול– ניתן לשלב בין חיסכון בקופת גמל ורכישת ביטוח (בנפרד) בפוליסת ביטוח הכוללת ביטוח למקרה מוות וביטוח למקרה אובדן כושר עבודה אשר מכסה גם את התשלומים לקופת הגמל במקרה אירוע של אובדן כושר עבודה.
לא פעם, בבניה נכונה, דמי הניהול שישולמו בשילוב זה יהיו אף נמוכים יותר מאשר בקרן פנסיה.
לסיכום, התקציב המופנה לתכנית הפנסיונית הינו הגבוה ביותר בתקציב הכללי של כמעט כל אחד ואחת ומן הראוי לערוך בדיקה יותר מעמיקה בטרם מפנים אותו לתכנית כלשהי.
חשוב שהבחינה תתמקד בניהול הסיכונים עבור המבוטח עצמו והתאמת סוג המוצר לצרכיו ולא התאמת צרכיו למוצר.
הכותבת היא מנהלת החלק המשלים ומכללת עדיף
לפנייה לכתב/ת 
