משרד התחבורה הסתיר מידע וישלם 4 מיליון שקל

המועצה הלאומית למניעת תאונות דרכים זכתה במכרז להעברת קורסי ריענון. אלא שנוהל שהשתנה גרם לה להפסדי ענק על רקע הפחתת מספר הנהגים

עו"ד ניר בחריפורסם: 18.09.17 , 23:58

בית המשפט המחוזי בירושלים קבע לאחרונה שמשרד התחבורה יפצה בכ-4 מיליון שקל את המועצה הלאומית למניעת תאונות דרכים, משום שהסתיר ממנה מידע על רקע הסכם להעברת קורסי ריענון לנהגים. השופטת עירית כהן קבעה שהדבר גרם למועצה הפסדי ענק.

ב-2005 ביקש משרד התחבורה להעביר את מערך קורסי הריענון לספקים חיצוניים. הוא פרסם מכרז במטרה לבחור שלוש חברות בפריסה ארצית שינהלו ויתפעלו הדרכות והשתלמויות לנהגים המחויבים לכך על פי התקנות. אחת הזוכות הייתה "המועצה הלאומית למניעת תאונות", מוסד ללא כוונת רווח שהוקם כדי להילחם בתאונות הדרכים בישראל ונמצא כיום בהליכי פירוק. בתביעה שהגישה המועצה נגד המשרד ב-2010 היא טענה שהוא הפר את תנאי ההסכם וגרם לה נזקים של כ-45 מיליון שקל.

תביעה

השמיצו את חוות הקופים – וישלמו 30 אלף ש'

עו"ד דוד סער

פעילי זכויות בע"ח פרסמו סרטון שבו ייחסו שחיתות ושוחד למנהלי "חוות מזור". בית המשפט קבע שהטענות לא הוכחו ושמדובר בלשון הרע

השמיצו את חוות הקופים – וישלמו 30 אלף ש'

לטענתה, היא הקימה מערך הדרכה בסכומים ניכרים על בסיס נתונים שהוצגו במכרז באשר למספר הנהגים שעברו את הקורסים ב-2003. לדבריה, בניגוד להתחייבותו ולחובתו החוקית, המשרד לא שלח זימונים לנהגים, לא אכף התייצבות ולא התלה רישיונות של נהגים שלא התייצבו לקורסים, וכך מספר התלמידים שעברו את הקורסים בפועל היה נמוך משמעותית משצפתה, דבר שהביא לכך שהוצאותיה עלו על הכנסותיה.

טענתה המרכזית הייתה שבתחילת יוני 2007 שונו תקנות התעבורה באופן שהחובה לעבור קורס ריענון הוטלה על נהגים עם ותק של חמש שנים (בניגוד למצב הקודם שבו החובה הוטלה על נהגים בעלי ותק של שלוש שנים). בעקבות התיקון לא הגיעו נהגים להשתלמות במשך שנתיים (2009-2008).

לדבריה, ההצעה לשינוי התקנות הונחה על ידי שר התחבורה על שולחן ועדת הכלכלה כחודשיים לפני שנחתם הסכם ההתקשרות מולה. למרות זאת, המשרד לא גילה לה את דבר השינוי הצפוי אף שהיה ער להשלכות הדרמטיות השליליות שיהיו לכך עליה.

משרד התחבורה טען מנגד שלא התחייב לזמן את כל הנהגים החייבים בקורסים או לאכוף זאת עליהם, ומדובר בשיקול דעת המסור לו כרשות מינהלית. הוא הוסיף שבמסמכי המכרז נאמר בפירוש שהנתונים על מספר הנהגים המשתלמים מופיעים כאינדיקציה והערכה בלבד. צוין כי נציגי המועצה הלאומית הוזמנו לדיון בכנסת והיא ידעה על התיקון הצפוי בתקנות.

השופטת עירית כהן קיבלה את התביעה באופן חלקי. היא הסכימה עם טענת המשרד שלפיה לא התחייב לאכוף התייצבות מלאה של הנהגים לקורסים וגם לא הייתה התחייבות למספר מסוים של תלמידים.

עם זאת נקבע שלא די בכך שנציגי התובעת הוזמנו לדיון בכנסת כדי להוכיח שהיא ידעה על שינוי התקנות הצפוי. השופטת ציינה שכאשר שינוי התקנות עמד על הפרק, וברור היה שאם יתקבל לא יגיעו תלמידים לקורסי ריענון במשך שנתיים, לא היה נכון להציג במכרז את נתוני שנת 2003 כאינדיקציה למספר התלמידים, והצגת הדברים הייתה מטעה והפרה של חובת תום הלב.

לדברי השופטת כהן הוכח שבפועל, שינוי התקנות גרם לכך שב-2009-2008 לא הגיעו נהגים חדשים לקורסי ריענון ונגרמו לתובעת הפסדים בהיקף של 3,931,606 שקל. משרד התחבורה חויב לשלם את הסכום בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ושכר טרחת עו"ד בסך 350 אלף שקל.