מי שולט בקוד הלבוש? הנוחות משתלטת על מקומות העבודה
למה בכלל צריך קוד לבוש בעבודה? האם הלבוש בו אנחנו נדרשים להגיע לעבודה הוא שיקול בבחירות הקריירה שלנו? "הנוחות" שדורשים דור ה-Y וה-Z מגיעה למקומות העבודה, ובישראל מחבקים אותה בשמחה. האם היא יכולה גם לפתור את המאבק המגדרי? כתבה שנייה בסדרה
קוד הלבוש בעבודה מעורר לא אחת מחאות של עובדים ברחבי העולם, שעוסקות בעיקר בשני נושאים הקשורים זה בזה: המאבק נגד אפלייה מגדרית, והרצון לנוחות בעבודה. אחרי שסקרנו את נושא המגדר , הגיע הזמן לבדוק מדוע הנוחות הפכה גם היא לגורם כל כך משפיע.
נראה כי נוף הלבוש במקומות העבודה של היום החל להשתנות, ומעסיקים החלו לאפשר גמישות מסוימת לעובדיהם בכל הנוגע למראה החיצוני. הסיבות לכך נעוצות בעיקר בדרישותיהם של עובדי דור ה-y, אשר מבחינתם הלבוש הוא אחד מהדברים אשר יכולים לגרום להם לחוש בנוח במקום העבודה. שינוי זה מעלה את השאלה, למה בכלל ארגונים זקוקים לקוד לבוש?
בין רישול למוקפדות יתר
"היום, לפני שהם קובעים קוד לבוש לעובדים, ארגונים צריכים לחשוב מהו בעצם המסר שהם רוצים להעביר, והאם בכלל נכון מבחינת הארגון להנהיג קוד לבוש כלשהו". כך מסבירה ד"ר אסתי אונגר אבירם, ראש התכנית ללימודי תואר שני בניהול ופיתוח המשאב האנושי, במכללה האקדמית ספיר.
ד"ר אונגר אבירם מוסיפה כי קוד הלבוש צריך להיות תואם לתרבות ולערכים האירגוניים, ודוגמא ברורה לכך ניתן לראות בגופים כמו כוחות הביטחון, בהם ההיררכיה ו"מרחק הכוח" (דיסטנס) הם ערכי היסוד של הארגון. "הכל ברור ומוכתב וזה יוצר כמה דברים: זה נותן לעובדים בארגון אפשרות להזדהות איתו, וגם אדם שלא מכיר את הגוף הצבאי, יכול לזהות באופן ויזואלי איפה האדם הזה עובד".
החוקר אדגר שיין טען שלבוש בארגון לא רק מייצר יסודות בתרבות הארגונית, אלא גם משקף אותה. כך למשל, בכל ארגון ישנם סממנים חיצוניים, שאם נתבונן עליהם ועל היחסים ביניהם נוכל לשער מהן הנחות היסוד הלא מודעות של הארגון. למשל לבוש אחיד ומסודר יכול ללמד אותנו על הנחת היסוד הקשורה לסדר, ציפייה לחשיבה אחידה בארגון או מקומו של השונה בארגון.
עם זאת, לפי שיין, לא מספיק להסתכל רק על הלבוש בפני עצמו כדי להבין כיצד הוא מייצג את התרבות הארגונית. לדוגמא, בארגון שבו העובדים באים באופן מרושל, דווקא הסגנון העיצובי יכול להיות מאוד נוקשה, או שיהיו הרבה כללים התלויים ברחבי הארגון או טקסים מאוד מוסדרים וברורים שקשה לפרוץ אותם, כמו האופן בו מתנהלות ישיבות.
ההתבוננות על היחס בין הרישול למוקפדות בארגון יכולה ללמד על מתח פנימי עמוק יותר, כמו למשל על מתח בין ציפייה לסדר שפוגשת הרבה אי-סדר, או אמונה בציות לצד כוחות א-פורמליים המבקשים למרוד בו ועוד. כך שכדאי להסתכל לא רק על הלבוש עצמו כחלון להבנת הארגון, אלא גם על היחסים שלו עם סממנים ארגוניים נוספים והדיאלוג הסמוי שהוא מנהל איתם.
בישראל עניין הפורמליות בלבוש פחות מורגש
את היחס בין רישול למוקפדות ניתן למצוא גם במסגרות עבודה אשר מחייבות פחות אינטראקציות עם גורמים חיצוניים. גם במסגרות כאלה יש עובדים אשר מרגישים את הצורך בלבוש מסודר יותר, ומביעים מורת רוח מכך ששאר העובדים נראים "מוזנחים" יותר. יואל, עובד בחברת אינטרנט שבה רוב העובדים מגיעים בלבוש חופשי, מקפיד להתלבש "מחויט" יותר ומודה כי העובדה ששאר העובדים מרשים לעצמם להתלבש בצורה יותר "מוזנחת" מפריעה לו. "לדעתי זה לא לעניין", הוא אומר ל-ynet.
"ישראל נתפסת כמדינה שמרחק הכח – הדיסטאנס הוא מאוד נמוך. כל אחד הוא חבר של כולם ועניין הפורמליות בלבוש פחות מורגש". אומרת אונגר אבירם. "הייתי פעם בטקס חלוקת תארים בארה"ב וכל החבורה הישראלית שקיבלה תארים הגיעה עם גלימות אבל עם סנדלים תנכיות... אך עם זאת, גם בשאר העולם הכיוון הולך לכך שקוד הלבוש ברוב הארגונים יהיה מקצועי ונוח. פעם היה יום בשבוע שנקרא 'קז'ואל פריידי'. זה כבר פחות קיים מכיוון שכיום יש הרבה יותר אנשים שקז'ואל הוא המצב הטבעי שלהם".
הוכחה לדברים אלה ניתן למצוא בעובדה ש-30% מ-12,000 גולשי ynet שהשיבו לשאלת הסקר ששאלנו בשבוע שעבר ענו כי הם מגיעים לעבודה בג'ינס וטי שירט. 30% נוספים השיבו כי הם מתלבשים באופן חופשי.
" לדור הצעיר יותר – דור ה-Y וגם ה-Z חשובה הנוחות. לשבת בחליפה זה לא נוח. ולכן סביבת העבודה העסקית היא הקובעת." אומרת אונגר אבירם. "כלומר בנקאים יהיו לבושים אחרת מסטארטאפיסט שעובד עם חברים שלו על רעיון כלשהו. אם התפקיד שלי הוא לעבוד מול מחשב כל היום ואני לא נמצא באינטראקציות אז קוד הלבוש פחות קריטי".
לעומתה אומרת ד"ר יופי תירוש, ראש המחלקה ללימודי משפט במכללת ספיר, כי היא לא "קונה" את נושא השתלטות הנוחות על הלבוש בעבודה. "יש אמנם אנשים שעובדים מהבית או במתחם ה'מגניב' של חברת ההיי טק אבל רובנו לא שם. גם לי, בתור מרצה באוניברסיטה יש מחויבות לא מוצהרת שאם אני אבוא בג'ינס וכפכפים זה לא ישדר כבוד למקום ולעצמי".
ד"ר תירוש שוללת גם את האפשרות שהנוחות תביא את הפתרון למאבק המגדרי. "יש דברים שמותר לגברים ולנשים אסור. אישה תהפוך מהר מאוד למוזנחת ולא מטופחת ועל גבר זה יראה דווקא חביב. יש בזה חן והרבה יותר סלחנות לאישה בהופעה מקבילה. מעבר לכך, האמונה שיש חופש אמיתי בלבוש היא מאוד נאיבית. גם לקז'ואל יש חוקים. אפילו שהם לא ברורים ולא כתובים בשום מקום".
דוגמא עדכנית למתח סביב נושא קוד הלבוש בישראל, הקיים גם במגזרים הנחשבים לקפדנים יותר, ניתן למצוא השבוע בפירמת עורכי הדין הרצוג פוקס נאמן. במכתב שכתב לעובדים השותף אהוד סול הוא טוען: "אני מתהלך במסדרונות ורואה גם אתכם בישיבות צוות ובפגישות אחד/ת על אחד/ת. רבים מכם בחרו בסגנון לבוש 'פריסטייל' והגברים שבכם מתהדרים באופנת הזיפים. לי אתם נראים כמו הצבא העותומני המובס".
"גם הלקוחות פוגשים בכם ורואים אתכם ויש חשיבות רבה לרושם חיצוני ולהתרשמות מכם. בסופו של דבר, אנחנו עורכי דין ולא חבורה של היבסטרים, אתם לא עובדים (אולי לצערכם) באיזה 'סטארט אפ'".
בהמשך מכתבו מונה סול כמה הנחיות לבוש לעובדים: "בהתאם, אבקש מהגברים שבכם להגיע, החל מיום ראשון, עם חולצות צווארון, עם מכנסים נאותים (לא ג'ינס, קרעים וכו') ומגולחים למשעי. כמו כן אבקש גם מהנשים שבכן לא להגיע עם ג'ינס, טריקו וכו'... כדי שתרגישו טוב עם עצמכם, אני מחריג לעניין זה את ימי חמישי".
האם קוד הלבוש הוא שיקול בבחירת מקום עבודה?
אז האם הנוחות היא אחד מהשיקולים שיכולים לגרום לנו לבחור בעבודה כזאת או אחרת? לשאלת סקר ynet "האם קוד הלבוש הוא אחד מהשיקולים שלכם בבחירת מקום העבודה" ענו כ-45% מהמשיבים שהוא אכן אחד מהשיקולים, כאשר 35% מתוכם ענו כי "לא מדובר אמנם בשיקול העיקרי".
שי, אשר עשה שינוי בקריירה ועזב את המגזר הפיננסי, בו היה מחויב להגיע בבגדים מחויטים באופן יומיומי, טוען כי נושא הלבוש היה חלק משמעותי בהחלטתו לבצע שינוי: "אין ספק שיש גורמים נוספים שמשפיעים כמו עניין בעבודה ושכר, אבל לי באופן אישי הלבוש החופשי יותר בהחלט התחבר עם שאר השיקולים והוא אחת מהסיבות לשינוי".
ד"ר אונגר אבירם מבהירה כי מדובר בהחלט בשיקול רלוונטי: "יש תיאוריה שבודקת כיצד האדם תופס את הארגון כמתאים לערכים שלו או תופס את התפקיד עצמו כמתאים לערכים ולרצונות שלו. כלומר אם יציעו לו תפקיד מאוד מעניין בצבא למשל, אבל הוא יודע שזה מביא איתו את כל מה שהמערכת הצבאית דורשת כולל הלבוש, אז הוא ישאל את עצמו – האם זה מתאים לי?"
ד"ר אונגר אבירם מדגישה גם מדוע מדובר בעצם באינטרס משותף של העובדים והמעסיקים: "אנחנו צריכים לקום בבוקר ולשכנע את עצמנו לצאת מהפוך כדי להשקיע את מיטב זמננו ומרצנו במקום העבודה. אנחנו רוצים לתרום, אנחנו רוצים לקבל הערכה ואנחנו רוצים להנות. ומצד שני הארגון מעוניין שאנשים ישהו כמה שיותר זמן בארגון וימשיכו לתרום לו, ואם נוח להם, גם מבחינת הלבוש, הם יעשו את זה".
לפנייה לכתב/ת 
