נזק נפשי: 250 אלף ש' להורים שבנם נהרג בתאונה

חברת "כלל" סירבה לפצות את בני הזוג בטענה שהפגיעה הנפשית שלהם אינה חמורה מספיק כ"נפגעים משניים". אבל בית המשפט חשב אחרת

עו"ד דני בר שליטפורסם: 11.01.18 , 22:40

בית המשפט המחוזי בלוד חייב לאחרונה את חברת הביטוח "כלל" לשלם כרבע מיליון שקל להורים שבנם נהרג בתאונת דרכים, בגין הנזק הנפשי שנגרם להם. "כלל" טענה שפגיעתם הנפשית אינה חמורה כפי שנדרש בעניינם של "נפגעים משניים", אבל השופטת עירית כהן דחתה את עמדתה.

בתביעה שהגישו ב-2013 טענו ההורים שמותו של בנם גרם להם לפגיעה נפשית חמורה, ולפיכך יש להכיר בהם כנפגעים משניים מהתאונה, בהתאם ל"הלכת אלסוחה" של בית המשפט העליון מ-1987, שלפיה בתנאים מסוימים זכאים לפיצוי גם מי שלא נפצעו בתאונה עצמה.

תביעה

הפיצוי על תאונת הדרכים הוגדל בשל נזק נפשי

עו"ד ערן אבנון

נהג משאית שנפצע בתאונה התקשה לחזור לעבודה בגלל פוסט טראומה. בית המשפט קיבל את טענותיו והורה להגדיל את הפיצוי שקיבל על הנזק

הפיצוי על תאונת הדרכים הוגדל בשל נזק נפשי

בפסק דין אלסוחה נקבעו ארבעה תנאים שהעומדים בהם יוכרו כנפגעי תאונות דרכים. הראשון קובע שעל התובע להיות בן משפחה מדרגה ראשונה (הורים, ילדים ובני זוג). השני אומר שהתובע התרשם באופן ישיר מהתאונה. לפי התנאי השלישי, התובע היה קרוב – בזמן ובמקום – לתאונה עצמה. התנאי האחרון דורש שהפגיעה הנפשית תהיה חמורה.

התובעים הצליחו להוכיח שהם עומדים בשלושת התנאים הראשונים, אולם טענותיהם לגבי פגיעה נפשית חמורה לא גובתה בחוות דעת רפואיות. במקום זאת, הם העידו בפני בית המשפט על רחשי נפשם בשנים שחלפו מאז שכלו את בנם. האב העיד שמאז התאונה הוא סובל מדיכאון חמור, קשיי שינה וריכוז, בעיות בזיכרון, תפוקה ירודה בעבודה ועוד. לדבריו, הוא מרגיש שאין טעם לחייו אך הוא ממשיך לחיותם רק בגלל ילדיו האחרים.

בבית המשפט נשמעו עדויות של בני משפחתו ושל חבריו לעבודה שתמכו בדבריו. חלקם סיפרו שהוא מדבר על המוות ללא הרף, כולל על רצונו "שאלוהים ייקח אותו".

גם האם העידה שהיא סובלת מדיכאון, חוסר סבלנות, קשיי שינה, סיוטים, אפאטיות, ושינויים במצב הרוח. לדבריה, היא דואגת לדברים טכניים אך לא מסוגלת להיות שותפה לרגשות ילדיה. היא סיפרה שהחליטה ללדת תינוק נוסף, שכן חשה צורך "להתעסק במשהו" ורצתה שיהיה "רעש בבית", אך לא הצליחה להפיק את העניין והתענוג שבגידול ילדים כפי שהיה לפני התאונה. עדותה נתמכה אף היא בעדויות חברים ובני משפחה.

מנגד טענה חברת "כלל" שפגיעתם הנפשית של התובעים אינה חמורה במידה שנקבעה בהלכת אלסוחה, שכן כיום האב אינו נוטל טיפול תרופתי ואילו האם נכנסה להריון נוסף ואף ממשיכה לעבוד. לשיטתה, פגיעתם הנפשית של ההורים לא נתמכה בראיות רציניות, ובכל מקרה הפגיעה אינה מספיק חמורה כדי להעניק להם פיצוי.

לצורך בחינת עמידת התובעים בתנאי הרביעי של אלסוחה מינתה השופטת עירית כהן מומחה בתחום הפסיכיאטרי, שקבע כי נכותם הנפשית של ההורים השליכה על תפקודם היומיומי במשך שנים רבות, וממנה לא השתקמו עד היום. המומחה קבע לשניהם נכות בשיעור של 15%, והדגיש כי העובדה שהאב לא נוטל טיפול תרופתי והאם ביקשה לחזור לשגרה וגם ללדת – אינה משנה את שיעור הנכות שלהם.

למרות התנגדותה של "כלל" קיבלה השופטת את חוות דעת שפורטה ונומקה כראוי, והכירה בתובעים כנפגעי תאונות דרכים. היא פסקה לשניהם פיצויים בסך כולל של כרבע מיליון שקל, לרבות הוצאות משפט, הוצאות רפואיות ושכר טרחת עו"ד.