לא קל מעל 50: העובדות שנאלצות להסתיר את גילן
נשים מבוגרות רבות שהעזו לבצע שינוי בקריירה, הבינו כי אם יחשפו את גילן בפני מעסיקים, התשובה שיקבלו תהיה לרוב - לא. הזדקנות האוכלוסייה והעובדה שנוכחותם של גברים ונשים מעל גיל 50 הולכת וגוברת בשוק העבודה, תאלץ את כולנו למצוא פתרונות למצב הבעייתי. מי יעזור לדור ה-S?
אפליית עובדים על בסיס גיל אינה דבר חדש (למרות שאינה חוקית כמובן), אך עבור נשים מעל גיל 50, נושא הגיל מהווה דילמה חברתית מורכבת עוד יותר. כיצד נשים מבוגרות נוהגות כשהן מגיעות לראיון לעבודה? מה חושבים המעסיקים והמעסיקות כשהם נדרשים להעסקת בכירים ובכירות בגיל דומה לשלהם? צפו בדיון באולפן ynet:
אינסטוש, נכדים וצ'ייסרים: תכירו את הסבתות החדשות
"פוטרה אך ורק בשל גילה"
לאחרונה קבע בית הדין לעבודה בתל אביב, שחברת הביגוד וציוד העבודה "וורקר" תפצה בכ-70 אלף שקלים מנהלת חנות לשעבר, שטענה שפוטרה בגיל 61 אך ורק בגלל הגיל שלה.
השופטת הבכירה מיכל לויט קבעה, שהחברה לא הצליחה לסתור את טענות התובעת לאפליה על רקע גיל. בתביעה, שהוגשה לפני כארבע שנים טענה התובעת, שהחלה לעבוד בחברה בתפקיד מנהלת חנות והיתה עובדת מסורה ומוערכת, ופוטרה אך ורק בשל גילה.
לדבריה, הפיטורים בוצעו מספר חודשים בלבד לפני פרישתה לגמלאות, כשסיכוייה למצוא עבודה חלופית קלושים, ושבעקבות הפיטורים נקלעה למשבר נפשי קשה ונגרמה לה פגיעה קשה בהכנסותיה. התובעת עתרה לפיצוי בגין הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. בסך הכול פסקה השופטת לטובת התובעת פיצוי של 69,046 שקלים, ועוד הוצאות ושכר טרחת עו"ד של 15 אלף שקלים.
העובדת שפוצתה לא לבד. מסתבר, שיותר ויותר נשים וגברים, שחצו את גיל 50, חוששים למקום עבודתם, אם הם כבר עובדים במקום מסוים שנים רבות וחוששים מפיטורים על רקע גילם, ואם החלו בחיפוש עבודה חדשה וחוששים שמגבלת הגיל לא תאפשר להם למצוא עבודה חדשה.
אמנם, נוהגים לצטט את המשפט "גיל זה רק מספר", ובשוק העבודה יש נשים וגברים בגילאים מבוגרים שיכולים לזקוף לעצמם מספר יתרונות: עתירי ניסיון, משוחררים מעול ילדים קטנים, מכירים בערך עצמם ובטוחים בעצמם.
אלא שהמציאות דווקא מוכיחה את המשפט ההפוך: "העולם שייך לצעירים". סיבה זו, לצד זו החברתית, של החשש משיוך תכונות לגיל מסוים, מביא יותר ויותר נשים (וגם חלק מהגברים), להסתיר את גילם האמיתי ולא להודות בו, או לא להשיב על השאלה בני כמה הם. יתרה מזאת, אחת הסברות היא, שנשים גרושות, אלמנות או רווקות, עוד פחות חסינות בחשיפת גילן האמיתי, אם הוא עובר את ה-50.
"אני בת 30 שנות ותק פלוס 29 שנות ניסיון"
כרמית (שם בדוי, השם האמיתי במערכת), גרושה מעל גיל 50, מסכימה עם ההנחה: "אני עובדת בתחום הסטיילינג, וחוששת להגיד את גילי, כי עלולים שלא להזמין אותי להפקות. אין מה לעשות, במציאות שלנו גבר מבוגר מחפש צעירה ולא משנה לו איך היא נראית ומתנהגת והחברה מקבלת את זה. נשים היום נראות מצוין, יותר טוב מגברים בני גילן, מרוויחות יותר מהם. ברור שיש לי על מה להתגאות בגילי, אבל הגיל חוסם אותי באפשרויות תעסוקה וגם בזוגיות". היא אומרת.
"הרוב הגדול לא שש להגיד ולחשוף את הגיל, בטח לא נשים. אני לא אוהבת ששואלים אותי את השאלה, כי העולם שייך לצעירים", מוסיפה אשת יחסי הציבור מיכל אייזן. "נסו לחפש עבודה בגיל 45 פלוס - בהצלחה. אם הגיל היה יתרון, לא היה טירוף על בוטוקוס ושלל טיפולים. אני בהחלט גאה בעצמי, אבל לא מתה על הגיל שלי".
גם אורנה נהרי אהרון, מנהלת תיכון ברעננה, מסכימה עם המציאות הטעונה ומציגה את גילה בדרך מיוחדת: "אני בת 30 שנות ותק, פלוס 29 שנות ניסיון, ואין בזה בושה. אבל אני בהחלט מסכימה שהגיל הוא לעיתים חסם, גם לגברים. 'קשישים' בני 50 פלוס יתקשו יותר למצוא עבודה".
ג'ודית גלס פותחת את נושא תעשיית היופי: "כולנו רוצים להאריך ימים אך לא להזדקן... התרפטות הגוף היא קשה וכואבת, במיוחד לנשים, ועל זה בנויה תעשיית היופי, על הכמיהה למעיין הנעורים. לנשים קשה יותר לעכל את גילן המתקדם מאשר לגברים".
העיתונאית גאיה קורן אמנם מספרת בת כמה היא, אבל זה כי היא "רק" בת 48. "יש לי חברה גרושה, אשה מושלמת בת חמישים. היא לא אומרת את גילה, כי גברים לא רוצים להכיר מישהי בגילה. אפשר להגיד שהם דפוקים, אבל האמת הפשוטה היא שאנחנו שופטים אדם עוד לפני שהכרנו אותו, רק אחרי שמכירים, הגיל מאבד משמעות".
העיתונאית והסופרת שרית ישי לוי מצטטת סופרת צרפתייה: "אין לסמוך על אשה המגלה את גילה, כי אם היא מגלה את גילה היא תגלה כל דבר".
בלה דיאמנט, אשת יח"צ, לא מסגירה את גילה, וחושבת ש"צריך להתחיל לדבר עם מעסיקים, לייצור אצלם שינוי, ואז לפנות לנשים ולגברים, שלא יסתירו את גילם האמיתי".
"אם לא נגיד את גילנו האמיתי אנו שותפות לדבר עבירה"
בדעה מנוגדת ונחרצת מחזיקה דגנית סלנט, יועצת ארגונית לניהול וקריירה, אמא וסבתא, שמצהירה על גילה: "אני בת 57 ו-4 חודשים", היא אומרת בגאווה. "אם לא נגיד את גילנו האמיתי, אנחנו שותפות לדבר עבירה". ה"עבירה" אליה מתכוונת סלנט היא ההדרה החברתית ואפלית הנשים, בגילים המבוגרים במיוחד, הן בכלל החברה והן בעולם העבודה.
"חייבים להתחיל לדבר על זה באופן הכי גלוי ומתוך שלמות עצמית וביטחון עצמי, זה חיוני ליצירת השינוי. די להסתיר ולהסתתר, צריך לנהוג כשוות ערך ומעמד. המדינה מזדקנת, יש יותר ויותר אנשים בני 50 ומעלה, ולפי יחס התלות בכלכלה, אם לא יהיה שינוי, יהיו מיליוני מבוגרים תלויים בצעירים, שיפרנסו אותם.
"זה יהיה נורא. אנשים שעובדים הם בריאים יותר ושמחים יותר ובעלי השפעה. אני מרגישה מחויבת לשנות מצב חברתי מעוות ומשפיל של אפליה על רקע גיל, ורוצה להסיר חסמים ארגוניים ואישיים בנושא".
את ממליצה לנשים שלא להסתיר את גילן?
"לגמרי. מי שחושב שהסתרת הגיל היא פתרון, יתבדה בדרך כלל, גיל זה 'סוד' שמתגלה. כן צריך לפעול בחכמה, למשל לא לציין כששולחים קורות חיים את הגיל, אבל בראיון לדבר על כך בחופשיות ובביטחון. איך שאנשים תופסים את עצמם – ככה יתפסו אותם".
סלנט מספרת כי לפני 3 שנים, בגיל 54, החליטה לעזוב את תפקידי הניהול: "הרגשתי שאני רוצה להמציא את עצמי מחדש והתפטרתי. חזרתי לעצמאות כדי לממש את מה שאספתי בסל היכולות והניסיון, ולחיות בסגנון החיים שאני מעדיפה. להרגשתי, יש עוד דרך, אבל השינוי כבר כאן".
עו"ד נחום פינברג, אחד מעורכי הדין הבכירים בישראל בתחום דיני העבודה, מזכיר שחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988, אוסר על מעסיק להפלות עובד או מועמד לעבודה מחמת מאפיינים שונים, בהם גיל ומין, כמו גם נטייה מינית, מעמד אישי וכד', ושהפליה בניגוד לחוק היא עבירה פלילית.
מעבר לכך, הוא מציין, בקורות החיים אסור לבקש כתנאי את ציון הגיל או את זמן השירות הצבאי, ממנו אפשר להקיש על הגיל, אלא אם השירות הצבאי רלוונטי לעבודה המבוקשת.
המנכ"לית פסלה עובדת באותו שנתון כמו שלה
רינת נחום, מנכ"לית חברת השמה לבכירים ומנטורית לניהול קריירה, מספרת על מקרים שמוכיחים שהגיל עומד לרועץ למועמדות ומועמדים למשרות בכירות, למרות הכישורים והרזומה העשיר שהם מביאים איתם.
"לא מזמן פנתה אליי מנכ"לית שחיפשה עובדת לתפקיד בכיר בחברה שלה. לאחר חיפוש הצגתי לה את מי שלדעתי ענתה אחד על אחד על כל הנדרש. הכל היה בסדר, עד שהגעתי לגיל המועמדת, שהיתה בת 55. ואז המנכ"לית התחילה להתפתל ואמרה, שהיא מעדיפה עובדת שתהיה בסביבות גיל 35-40 ולא מעל. התגובה שלה הפילה אותי מהכסא".
למה הפילה מהכסא?
"כי המנכ"לית עצמה בדיוק באותו שנתון של המועמדת, שהתאימה לחלוטין לדרישות התפקיד. הקשיתי עליה בנושא, והיא השיבה שהיא רוצה מישהי שתהיה עם כוח ונמרצת ולא תגיע עייפה ותביא רוח רעננה. בסוף הבנתי שמה שאיים על המנכ"לית היא העובדה, שהיא חששה מ'אובר קווליפייד', ולכן פסלה".
נחום מדגישה כי לא מדובר במקרה יוצא דופן. "אותו מקרה קרה לי גם עם מנכ"ל בכיר במשק, שהוא עצמו היה בן 55, ומראש ביקש מישהו צעיר ממנו. התפיסה היא שאם מישהו מגיע למשרה בכירה בסביבות גיל 50 או 55 ומעלה לגברים, ו-45 או 50 ומעלה לנשים, הוא מגיע עם דפוסים, עם DNA מגובש, יודע מה טוב לו ומה רע לו, יודע לעמוד על שלו, בעל מודעות עצמית ומקצועית גבוהה יותר משל עובדים חדשים בגילאי ה-30. מישהו שיש לו פחות מ-25 שנים על הכביש".
נחום טוענת כי כ-40% מהמועמדים נפסלים על רקע גיל. "ללא ספק זה תלוי בביטחון העצמי של המנכ"ל או היו"ר שמחפש את העובדים. ככל שהוא יותר בטוח בעצמו, הוא גם יקבל עובדים חדשים בני למעלה מ-60. זה לא נכון להתנהל כך, והגיע הזמן לשנות את המציאות הזו, כי ככה מפסידים מנהלים בכירים טובים, שיכולים להביא רק טוב לארגון".
לפנייה לכתב/ת 
