ערימת מתכת נפלה על פועל. הפיצוי: 430 אלף ש'

רגלו של עובד ייצור במפעל המתכות "סי.אר.פי" בחדרה נשברה ונקבעה לו נכות. ביהמ"ש קבע שהמעסיקה התרשלה בשמירה על בטיחות הפועל

עו"ד בתיה קפלןפורסם: 22.01.18 , 18:15

בית משפט השלום בחיפה קבע לאחרונה שמפעל המתכות "סי.אר.פי" בחדרה ייאלץ לפצות פועל ייצור, שרגלו נשברה במהלך העבודה כשערימת מתכת נפלה עליו. השופט איילת הוך-טל פסקה שהמפעל התרשל בשמירה על ביטחון העובד, ולכן עליו לשלם לו כ-95 אלף שקל, שיתווספו ל-335 אלף שקל שכבר קיבל מביטוח לאומי.

התאונה התרחשה בדצמבר 2010, כחודש לאחר שהתובע החל לעבוד במפעל. לפי התביעה שהגיש ארבע שנים לאחר מכן, ערימת מתכות כבדה נפלה על רגלו בזמן שמיין אותה, ושברה אותה. לאחר אשפוז של חמישה ימים בבית החולים "הלל יפה" שבחדרה הוא שהה בחופשת מחלה ממושכת ונדרש לעבור שיקום. ביטוח לאומי הכיר בו כנפגע עבודה עם 20% נכות רפואית ו-30% נכות תפקודית.

תביעה

עובד יקבל 127 אלף ש' בגלל שבב מתכת בעין

עו"ד אסף גרינבוים

מפעיל ציוד חקלאי שהועסק על ידי "רף גדליהו ובניו" נפצע במהלך עבודתו באילניה. בית המשפט קבע שהמעסיקה לא סיפקה ציוד מגן והדרכה

עובד יקבל 127 אלף ש' בגלל שבב מתכת בעין

בתביעה לפיצויים הוא טען שבעלת המפעל התרשלה בכך שלא וידאה שערימת המתכות קשורה ולא נקטה אמצעי בטיחות שימנעו את נפילתה. לדבריו, מאז המקרה הוא צולע, מתקשה ללכת ולא יוכל לחזור לבצע עבודות שדורשות מאמץ פיזי. לפיכך הוא ביקש לקבל את חוות הדעת הרפואית והתעסוקתית שהגיש ולקבוע לו נכות רפואית של 20% ותפקודית של 60%.

מנגד כפרה המעסיקה באחריותה וטענה שאחד העובדים – שצפה שהערימה עומדת ליפול - התריע בפני חבריו שנכחו במקום שעליהם לזוז. התובע, לדבריה, היה היחיד שלא זז ממקומו ולפיכך הוא האחראי היחיד והבלעדי למצבו. לגבי הנזק טענה שהתובע הגזים וכי להערכת המומחים מטעמה הוא נותר עם נכות רפואית ותפקודית של כ-10% בלבד.

אף שגרסאות הצדדים הציגו תמונה שונה בנוגע לאופן התרחשות התאונה, השופטת איילת הוך-טל מצאה בהן קווי דמיון שהעידו על כך שערימת המתכות לא הייתה קשורה כראוי, באופן שיצר "סיכון ממשי". היא התרשמה שהמעסיקה לא סיפקה לעובדים ציוד מגן ולא הזהירה אותם ביחס לסכנות הטמונות בעבודה – שהפעם התממשו.

משנמצא כי המעסיקה לא יצרה סביבת עבודה בטוחה ולא נקטה אמצעים סבירים כדי למנוע את התרחשות התאונה, נקבע כי היא התרשלה במילוי חובת הזהירות שחלה עליה כלפי העובדים, וכי היא אחראית למלוא נזקיו של התובע.

מכאן פנתה השופטת לבחון מהו היקף הפיצוי שהתובע זכאי לקבל. לנוכח הפערים בין מומחי הצדדים, היא קיבלה את עמדת מומחה בית המשפט שהעריך כי לתובע נגרמה נכות רפואית בשיעור 10%.

באשר לנכות התפקודית מצאה השופטת הוך-טל לנכון להעמיד אותה על 30%, אחרי ששוכנעה כי למרות גילו של התובע (61), והעובדה שהוא לא יוכל לשוב לעבודה דומה, הוא יוכל להשתלב בשוק העבודה בתחומים אחרים.

בסופו של דבר חויבה הנתבעת לשלם לתובע 95 אלף שקל (לאחר ניכוי 334,505 שקל שקיבל מביטוח לאומי) על הפסדי שכר ופנסיה, עזרת הזולת, הוצאות רפואיות וכאב וסבל. לכך יתווספו הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך 19 אלף שקל.