תבעה מיליון שקל מהגרוש, אף שכיסה את חובותיה

גבר העניק לאשתו לשעבר כחצי מיליון ש' כדי לסיים הליך פשיטת רגל שבו נמצאה. מיד לאחר מכן היא הגישה תביעה לקבל את סכום הכתובה המופרז

עו"ד ניר ויינרמןפורסם: 08.02.18 , 07:31

כפיות טובה בין בני זוג לשעבר: בית הדין הרבני בנתניה דחה לאחרונה תביעת כתובה על סך מיליון שקל שהגישה אישה גרושה נגד בעלה לשעבר, וקבע שהיא תקבל 35 אלף שקל בלבד. הדיינים קיבלו את גרסת הבעל, שלפיה רק זמן מה לפני תביעת הכתובה הוא סייע לה לכסות את חובותיה ושילם או ויתר לה על חצי מיליון שקל.

לאחר הגירושים המתינה אישה עד לסגירת תיק פשיטת הרגל שלה, ואז הגישה את התביעה לתשלום מלוא כתובתה. להגנתו פרס הגרוש בפני בית הדין שורה של מסמכים המאשרים שנשא בתשלומים רבים, וכן ויתר על כספים שמגיעים לו כדי לסייע לאשתו לשעבר להתמודד עם חובותיה.

דיני משפחה

סירב לשלם כתובה לגרושתו: "היא לא שכבה איתי"

עו"ד ענת גוטליב שטיינמץ

גבר שיזם את הפרידה מאשתו טען בבית הדין הרבני שהוא פטור מתשלום בגלל הניכור שלה. אבל הפוליגרף הוכיח אחרת והוא ישלם 300 אלף ש'

סירב לשלם כתובה לגרושתו: "היא לא שכבה איתי"

בין התשלומים נמנו כ-40 אלף שקל ששילם על סגירת תיק פשיטת הרגל, 200 אלף שקל שנותרו ממכירת דירתם, 100 אלף שקל שהעביר לה מהחלק שלו, 100 אלף שקל שנטל כהלוואה לכיסוי החובות של העסק שלה ועוד. בסך הכול הוא הוציא לטובתה לפחות כחצי מיליון שקל, וויתר על סכומים נוספים שהגיעו לו במסגרת הליכי הגירושים.

הבעל לשעבר הוסיף שאילו ידע שגרושתו מתכוונת לתבוע ממנו את הכתובה, ובאופן כללי להמשיך בהליכים משפטיים, לא היה לוקח על עצמו את חובותיה, לרבות אלו שקשורים לעסק, שהיה אך ורק שלה.

האישה מצדה ויתרה על הגשת סיכומים או טענות בתביעתה. היא הודיעה כבר בתחילת ההליך שהיא "מוותרת על המלחמה", וביקשה מבית הדין לפסוק בהסתמך על החומר שכבר נמצא בתיק.

הדיין הרב אברהם דב זרביב, שכתב את פסק הדין, סבר בהתחלה כי הגרוש שילם את חובות אשתו שלא כדי לקבל את התשלום בחזרה. לכן, לכאורה, הוא נתן לה מתנה ולפיכך אין קשר בין החובות לבין החובה שלו לשלם לה את הכתובה.

אבל לאחר עיון בטענות הגרוש ובראיות שהגיש, שמהן עלה כי תביעת האישה צצה רק אחרי שקיבלה את ההפטר בתיק פשיטת הרגל, כבר היה ברור שההיגיון אומר שיש לקזז את סכום הכתובה בתשלום החובות. היגיון זה, נכתב בפסק הדין, נתמך אף בעמדותיהם של פוסקי ההלכה בהם הרמ"א והגר"א.

הדיין זרביב קבע כי ברור שאילו הגרוש ידע שתוגש נגדו תביעת כתובה הוא לא היה משלם את חובות האישה, ולפיכך הגשת התביעה רק לאחר כיסוי חובותיה נחשבת לחוסר תום לב.

על כן נקבע כי סכום הכתובה – המופרז כשלעצמו – יופחת ויקוזז עם התשלומים שבהם נשא הגרוש עבור החובות של אשתו. הדיינים אברהם מייזלס ואריה אוריאל הצטרפו לעמדה זו, כך שבסופו של דבר הגרוש חויב בתשלום כתובה של 35 אלף שקל בלבד שתשולם בחמישה תשלומים.