תביעה: אחותי גרמה לנישול שלי מירושת אמי

אישה שהלכה לעולמה ציוותה את כל רכושה לבתה שגרה בחו"ל. בנה טען שאחותו השפיעה עליה באופן פסול, אבל בית המשפט חשב אחרת

עו"ד משה פרץפורסם: 24.02.18 , 08:06

בית המשפט למשפחה בתל אביב הורה לאחרונה לקיים צוואה של אישה שהלכה לעולמה והורישה את כל רכושה לבתה בלבד, תוך נישול מוחלט של בנה. השופטת קרן דחתה את ההתנגדות שהגיש הבן בגין השפעה פסולה לכאורה על אמם, וקבעה שהמנוחה הייתה אישה דעתנית ועצמאית.

באפריל 2011, ארבע שנים לפני מותה, ערכה האם צוואה שבה הורישה את כל רכושה לבתה, שגרה בחו"ל זה 30 שנה. לאחר שהלכה לעולמה ביקשה הבת לאשר אותה, אבל נתקלה בהתנגדות אחיה, שטען שהייתה מעורבת בעריכת הצוואה והשפיעה על אמו. הוא הצביע על כך שאחותו הייתה בקשר עם עורכת הדין שערכה עם הצוואה – חברה טובה שלה עוד מימי התיכון שלא גבתה תשלום עבור עבודתה.

דיני משפחה

קרב ירושה: אב הוריש הכול לאחד מ-10 ילדיו

עו"ד רן מובשוביץ

תושב הדרום נישל מהצוואה את אשתו ו-9 מילדיו. אחת האחיות פנתה לביהמ"ש, אבל נדחתה לאחר שנקבע שהחלטת האב דווקא הייתה הגיונית

קרב ירושה: אב הוריש הכול לאחד מ-10 ילדיו

לדבריו העובדה שהצוואה נחתמה בזמן שאחותו הייתה בארץ, ובלחץ זמן, כמו גם העובדה שאחותו לא הופתעה מכך שזכתה בכל הרכוש, מעידות על כך מעורבותה והשפעתה. הוא סיפר שבשנותיה האחרונות הסתגרה אמו בביתה וסבלה מקשיים פיזיים ונפשיים, והייתה תלויה כלכלית באחותו – שהייתה שותפה שלה בחשבון.

מנגד טענה האחות שהצוואה נערכה כארבע שנים לפני מות אמה, בתקופה שהייתה כשירה פיזית, נפשית ושכלית, וממילא עד יום מותה אי אפשר היה להשפיע עליה כי הייתה עצמאית ודעתנית. היא עמדה על כך שהאם יצרה בעצמה קשר עם עורכת הדין ואפילו זימנה חברה לשמש כעדה.

לדבריה, אחרי עריכת הצוואה היו לאם ארבע שנים תמימות לשנות אותה אך היא לא עשתה זאת, מה שמפריך את טענות אחיה. היא סיפרה שהייתה מאוד קרובה לאמה, בניגוד לאחיה שניהל מולה סכסוך כספי כלשהו, ו"נזכר" בה רק בחודשים האחרונים לחייה.

אי אפשר היה להשפיע עליה

ואכן, השופטת קרן גיל קבעה שהעדויות בתיק – כולל את של האח עצמו שלפיה אמו הייתה עקשנית ונהגה "לחלק לו פקודות" – הוכיחו שהמנוחה לא הייתה תלותית ואי אפשר היה להשפיע עליה בקלות. נקבע שהנתונים הרפואיים של המנוחה העידו כי גם מבחינה פיזית היא הייתה עצמאית לחלוטין בתקופת עריכת הצוואה.

בפסק הדין צוין שעצם העובדה שהאחות הייתה שותפה בחשבון של אמה לא מוכיחה איזושהי תלות כלכלית מצדה. לנוכח זאת דחתה השופטת את הטענה שהאם הייתה נתונה להשפעה פסולה מצד בתה.

בהמשך נדחתה גם טענת המעורבות, משום שעורכת הדין הייתה חברת המשפחה והכירה את האם כ-40 שנה, ולכן לא רצתה לגבות ממנה כסף. עדותה ועדות החברה ששימשה עדה אישרו את גרסת האחות שלפיה המנוחה פנתה אליהן בעצמה וללא כל דוחק זמן, כך שאין ממש בטענה שהצוואה נערכה בבהילות כל עוד האחות נמצאת בארץ.

לסיכומם קבעה השופטת גיל שטענותיו של האח "נטענו על דרך הסתם" וללא כל ביסוס או ראיה, והיא חייבה אותו בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורך דין גבוהים במיוחד בסך 60 אלף שקל.