עגלת הפלאפל שהבריטים גילגלו ברחובות ירושלים
שלום ושדי התחיל למכור פלאפל בשכונת נחלאות עוד בתקופת השלטון הבריטי. בנו יוסי מספר על האנגלים השיכורים שהסתלבטו על אביו לפני קום המדינה, איך המשיך את דרכו ומה הוא מאחל לילדיו שרוצים להמשיך את העסק. הפרויקט לכבוד העסקים שפועלים מלפני קום המדינה
במשק הישראלי עדיין פועלים כ-800 עסקים וחברות שהוקמו מלפני קום המדינה, כך עולה מנתוני חברת המידע העסקי CofaceBdi. בין החברות והעסקים הללו, ניתן למצוא ענקיות תרופות, בנקים גדולים, חברות ביטוח ומפעלי תעשיה ומסחר ענקיים. אך אם מחפשים היטב, ניתן למצוא גם את בתי העסק הקטנים שנשארו במשפחה והצליחו להחזיק מעמד יותר מ-70 שנה. זהו הסיפור של "שלום פלאפל":
העסקים שהוקמו לפני המדינה: מרכיבים ג'יפים ליד התחנה המרכזית
העסקים שהוקמו לפני המדינה: על פרוות מלאכותיות וחלומות
העסקים שהוקמו לפני המדינה: המתנה של גולדה
שלום ושדי נולד בתימן ב-1906, ועלה לארץ ב-1935, בן 29, לאחר ששכל שני ילדים שנפטרו עוד בתימן. יוסי מספר על אביו כי בתקופת מלחמת השחרור הוא כבר היה 13 שנה, בארץ בלי ילדים.
"בתימן היו להם שני ילדים שנפטרו, וכשהם הגיעו לארץ נסגר הברז. כבר היה לו את הפלאפל באותה תקופה. בזמן מלחמת השחרור המצב הכלכלי היה קשה, תקופת הצנע. אבל לו היה כסף, ברוך השם, וגם שקים של חומוס, אורז ומוצרי מזון בסיסיים, כל מה שהיה צריך לפלאפל ומעבר".
"אבא הקים את הפלאפל במין עגלה כזאת, מול בית מרזח שנקרא אז 'החמארה של ישעיה'", מספר ושדי. "הבריטים שהיו מגיעים לשתות את הויסקי שלהם ממול, באו אליו לפעמים שיכורים ודרדרו לו את העגלה עד לגן סאקר. אבל הוא ידע להסתדר איתם".
לפי ושדי, לאחר זמן מה קנה אביו את המחסן הקטן מבית הכנסת של האורפלים הסמוך. "בבית הכנסת של האורפלים היה גם סליק נשק של האצ"ל, והיו עושים שם ישיבות במסווה של תפילות. היו גם מתחקים אחרי הקצינים הבריטים שהיו באים ל'חמארה', הם היו באים, קונים פלאפל ויושבים לאכול מול ה'חמארה'".
לאחר שאביו נפטר, החל יוסי לנהל את החנות - והמשיך את המסורת. "הפלאפל נוסד עם המדינה, הוא גדל איתה. אהבתי את החנות הקטנה הזו שהייתה לנו בהתחלה, אבל לפני 15 שנה באה עיריית ירושלים ואמרה שהיא רוצה להרחיב את הכביש ושצריך להזיז את 'שלום פלאפל'. סירבנו והיו תהליכים משפטיים ומשא ומתן על פיצויים וכולי. בסופו של דבר אי אפשר להילחם במערכת, לא יעזור כלום. נאלצנו לצאת משם ועברנו לחנות ממול".
מנסים לשמור על הנוסטלגיה
ושדי מספר כי המעבר שינה את התפיסה במשפחה לגבי העסק. "היינו אבא וילד, באים ומכינים את העיסה של הפלאפל בשעה 2 בצהריים, בשמונה תשע בערב גומרים והולכים. השתדלנו לשמור על הצביון הזה של קטן ומשפחתי, אך כשעברנו לשם נשבר איזה טאבו. היה לי כבר עובדים, והם אמרו שאנחנו חייבים לפתוח סניף".
הדור הצעיר במשפחת ושדי מפעיל כיום 13 סניפים ברחבי ירושלים. עופר, בנו האמצעי של יוסי, מנהל את החנות המקורית ברחוב בצלאל, בה מנסים לשמור על המסורת וההיסטוריה.
"יש קדמה, אבל אנחנו מנסים לשמור על הנוסטלגיה", אומר ושדי. "בכל שאר הסניפים אנחנו מוכרים חומוס, צ'יפס וסלטים, וכאן השארנו דגם. לקחנו את העבר, שמנו אותו פה, נקווה שהוא יישאר".
אתה שמח שהילדים ממשיכים את העסק?
"כן, למרות שניסיתי ואני עדיין מנסה לשכנע אותם ללכת ללמוד. היום אתה יכול בהינף קולמוס להביא את המשכורת שבפלאפל תרוויח בהמון שעות של עבודה. אבל כנראה שהם רוצים את המקצוע הזה, אז אני מפרגן".
בני משפחת ושדי שמרו גם את רישיון הרוכלות המקורי שניתן לסבא שלום, מיד לאחר תום שלטון הבריטים בארץ ישראל, ובצידו האחורי מופיעות עדיין תקנות באנגלית - שריד לתקופה ההיא. "יש לנו רישיון מהאנגלים, חביבי", מתבדח ושדי. "אולי נפתח את הסניף הבא בכיכר טרפלגר".
תחקיר והפקה: עדי ברמן
לפנייה לכתב/ת 
