האב העביר את העסק לילדים – אשתו התנגדה

קשיש בעל חברות לנגרות העביר את הבעלות עליהן במתנה ל-2 מ-11 מילדיו. אשתו טוענת ש-50% שייכים לה, והסכסוך התגלגל להליך משפטי סבוך וארוך

עו"ד אלימלך יעריפורסם: 23.04.18 , 18:01

בית המשפט למשפחה בבאר שבע יידרש להכריע בסכסוך משפחתי-עסקי שבמוקד שלו עומדים בעל ואישה קשישים, החלוקים בשאלה אם להעביר במתנה לילדים את הזכויות בחברת הנגרות המשפחתית לילדיהם.

בני הזוג נישאו ב-1954 והביאו לעולם 11 ילדים. במהלך השנים הקים הבעל נגריה שעסקיה הוסדרו בשתי חברות. 99% מהמניות נרשמו על שם הבעל ו-1% על שם האישה. הוא ניהל את החברות והאישה התרכזה בטיפול בילדים ובבית. לפני כשנתיים הוא העביר את כל מניותיו במתנה לשניים מהילדים. כשלושה חודשים לאחר מכן הגישה נגדו אשתו תביעה בבית המשפט למשפחה בבאר שבע. לדבריה, בשנים האחרונות החלו שני הילדים לחרחר ריב בין בני המשפחה תוך שהם משכנעים את אביהם להעביר לידיהם את המניות כדי לנשל אותה מחלקה בעסק.

דיני משפחה

אב הגיש תביעת חטיפה כוזבת נגד אשתו

עו"ד יונתן דה פריס

האם חזרה מספרד לישראל עם שני הילדים בשל המצב הכלכלי הרעוע. האב טען שהיא חטפה אותם, אבל שורת ראיות הוכיחה שהוא ידע הכל מראש

אב הגיש תביעת חטיפה כוזבת נגד אשתו

היא ביקשה להצהיר שהיא שותפה מלאה בשתי החברות ובית המשפט קיבל את התביעה על בסיס חזקת השיתוף. נקבע שהעברת המניות חלה רק על חלקו של הבעל וש-50% מהמניות בחברות שייכות לאישה.

הבעל ערער על ההחלטה למחוזי וטען שלא התקיים "מועד קריטי" לחלוקת המניות לפי חזקת השיתוף, שכן הצדדים עדיין חיים יחד ואין סכנה להמשך הנישואים. לדבריו אשתו הסכימה להעברת המניות, מה גם שהיא לא טיפלה בענייני הרכוש והסמיכה אותו לנהל את העסק, כך שאינה יכולה להתכחש להעברה בדיעבד. כמו כן, הוסיף, היא חתמה על תקנוני החברות שבהם הסכימה לכך שהחברה תהיה בבעלותו. לדבריו העביר את המניות לילדים מתוך היגיון כלכלי לאחר שאלה התחייבו שידאגו להוריהם עד יומם האחרון.

האישה השיבה כי המהלך בוצע מתוך כוונה לגזול ממנה את רכושה. לדבריה, בעלה לא היה מוסמך לתת במתנה לילדיהם את חלקה במניות ללא הסכמתה המפורשת. היא הוסיפה שעסקת המתנה יצרה "מועד קריטי" שבו התגבשה חזקת השיתוף.

שופטת המחוזי גאולה לוין דחתה את הערעורים בכל הקשור לתחולתה העקרונית של חזקת השיתוף. לדבריה, העדויות מלמדות שהצדדים ניהלו חיים של הרמוניה ומאמץ משותף, וחלה עליהם הנורמה הבסיסית שלפיה הם נחשבים לשותפים בעסק שהוקם תוך כדי החיים המשותפים.

היא ציינה כי הבעל לא הביא כל ראיה התומכת בטענה שלא חל שיתוף בעסק, ואופן רישום המניות כשלעצמו לא מוכיח כוונה ליצור הפרדה רכושית. עוד קבעה כי העברת המניות לילדים היוותה "אירוע כלכלי דרמטי" שגיבשה את השיתוף הזוגי בעסק.

עם זאת, השופטת לוין פסקה שמאחר שהילדים לא היו צד להליך, הקביעה שהאישה היא בעלים של חצי מהמניות לא יכולה לעמוד על כנה. לדבריה, על רקע הסכסוך בין הצדדים, הקניית המניות בפועל לאישה יכולה להיות בעייתית ולהפריע לניהול העסק. בנסיבות אלה יש לשקול להגשים את השיתוף דרך תשלום שווי המניות.

לפיכך החזירה השופטת את הדיון לבית המשפט למשפחה כדי שיקבע את אופן יישום הלכת השיתוף תוך צירוף הבן והבת. השופטים שרה דברת וגד גדעון הצטרפו לפסק הדין.