לא הייתה תלונת שווא? האישה תקבל את כתובתה

בית הדין הרבני שלל מגרושה את סכום כתובתה בטענה ששיקרה למשטרה על אלימות של בעלה. אבל בית הדין הגדול קיבל את הערעור שהגישה

עו"ד מיכה אהרוניפורסם: 05.05.18 , 10:15

בית הדין הרבני הגדול הפך לאחרונה החלטה של בית הדין הרבני האזורי, והורה לגבר גרוש לשלם לאשתו לשעבר את סכום כתובתה, שנשלל ממנה בטענה שהגישה נגדו תלונת שווא על אלימות. הדיינים קבעו שהתיק במשטרה נסגר רק בשל חוסר ראיות, ואין הוכחה לכך שהאישה שיקרה.

הנישואים בין בני הזוג עלו על שרטון שלושה חודשים בלבד אחרי החתונה ב-2015. בתביעת שלום בית שהגישה האישה היא טענה כי בעלה הודיע לה שאינו אוהב אותה וביקש ממנה לעזוב את הבית. לדבריה, הבעיה העיקרית ביחסים הייתה התערבות פולשנית מצד בני משפחתו, ובתביעה היא ביקשה מבית הדין לסייע לה להתפייס עמו.

דיני משפחה

גבר גרוש הפך לעורך דין – המזונות הופחתו

עו"ד גלי פילובסקי-מנקס

אב לשתיים שעבד כסוכן מכירות התחייב ל-3,400 שקל בחודש. ביהמ"ש קיבל את טענתו שמרגע שהחל התמחות כעו"ד ירד פוטנציאל ההכנסה שלו

גבר גרוש הפך לעורך דין – המזונות הופחתו

זמן קצר לאחר מכן התרחש אירוע אלים בין האישה לבין בעלה ואחותו, שבעקבותיו היא הובהלה לבית החולים והגישה נגד השניים תלונה על אלימות. לימים התלונה נסגרה עקב "היעדר ראיות מספיקות" אך לאחר מכן, בעקבות ערר של הבעל, שונתה עילת הסגירה ל"היעדר אשמה פלילית". מיד לאחר מכן הגיש הבעל תביעת גירושים וכשנה לאחר מכן נקבע הגט.

כעבור זמן קצר הכריע בית הדין הרבני בתביעת האישה לכתובה וקבע בדעת רוב שהיא הפסידה אותה משום שהגישה תלונה כוזבת שהייתה עלולה לפגוע בחייו המקצועיים של בעלה. הדיינים אף חייבו אותה ב-25 אלף שקל הוצאות משפט לבעל ולאוצר המדינה – כעונש על שקריה.

בערעור שהגישה האישה לבית הדין הגדול היא ביקשה לפסוק בהתאם לדעת המיעוט שתמכה בתשלום הכתובה. ואכן, הרכב של שלושה דיינים – הרב יצחק אלמליח, הרב יעקב זמיר והרב מימון נהרי – קיבל את הערעור לאחר שהוגשה לו הבהרה מטעם המשטרה לגבי סגירת התיק נגד הבעל.

לפי עמדת המשטרה, שינוי העילה לא העיד על כך שהאישה הגישה תלונת שווא אלא על בעיה להכריע בין הגרסאות עקב חוסר ראיות. כמו כן, עילת הסגירה שונתה רק מתוך התחשבות בבעל ולא מלמדת על כך שהתלונה הייתה כוזבת.

הדיינים בחנו את הראיות והעדויות לאירוע האלים ומצאו כי אי אפשר לדעת מי גרם לו. לשיטתם, האירוע היה תולדה של ההתערבות מצד משפחת הבעל נגד האישה – שככל הנראה גרמה לה לחשוש לחיי הזוגיות והכניסה אותה למצוקה אמיתית. בנסיבות אלה הם הדיינים עם עמדת המיעוט של בית הדין האזורי, שלפיה המערערת הגישה את התלונה משום שהרגישה מאוימת ולא משום שמרדה בבעלה ותכננה לנקום בו.

הדיינים קבעו כי במצב שבו אי אפשר לקבוע חד-משמעית שמדובר בתלונת שווא, כללי ההלכה ברורים, והאישה זכאית לכתובה.

בהקשר זה ציינו כי הבעל הוא זה שהגיש את תביעת הגירושים בעוד שהאישה רצתה בכנות שלום בית – כפי שמעידים מכתבי האהבה והערגה ששלחה לו. לפיכך נפסק כי על הבעל לשלם לאשתו לשעבר את מלוא דמי הכתובה והחיוב שלה בהוצאות בוטל.