עובד מתנ"ס נפגע מירי – והוכר כנפגע עבודה

האירוע הפלילי לא פוענח עד היום, 7 שנים אחרי התרחשותו. בית הדין הארצי קיבל את הטענה של הנפגע שלפיה ייתכן שהירי בוצע על רקע עבודתו

עו"ד ורד פריפורסם: 07.05.18 , 07:31

הותר לפרסום: בית הדין הארצי לעבודה קיבל לפני כמה חודשים ערעור שהגיש מדריך במועדון נוער עירוני, והורה להכיר בו כנפגע עבודה בשל אירוע ירי שהתרחש במתנ"ס והותיר אותו נכה. בכך הפך הרכב השופטים את החלטתו של בית הדין האזורי, שסבר שלא ניתן לשלול את האפשרות שהירי התרחש על רקע אישי.

האירוע התרחש לפני כשבע שנים. למשרדו של העובד נכנס רעול פנים, ירה כמה פעמים ברגלו ונמלט. המשטרה לא איתרה את האחראים למעשה והתיק נסגר. היחיד שנעצר במהלך החקירה היה נער, חניך במועדון, שכשנתיים לפני האירוע אביו איים על התובע ברצח. בעקבות האירוע ריצה האב חמישה חודשי מאסר, וההשערה הייתה כי בנו ביקש לנקום על כך, אלא שלבסוף הוא שוחרר. כיוון חקירה שנבדק אף לא הבשיל היה קשור לפרשה פלילית שבה היה מעורב אחיו של התובע מול עבריין ידוע.

דיני עבודה

נפצע בניסיון חיסול והוכר כנפגע תאונת עבודה

עו"ד גבריאל מלאך

קבלן שיפוצים נפגע קשה ממטען שהוצמד למכוניתו. אחרי שנדחה בבתי הדין לעבודה, הוא פנה לבג"ץ – שהרחיב את גבולות ההכרה בתאונות עבודה

נפצע בניסיון חיסול והוכר כנפגע תאונת עבודה

זמן קצר לאחר הירי ביקש העובד – שנותר נכה – לזכות בהכרה כנפגע עבודה, אבל הביטוח הלאומי סבר שהאירוע לא נגרם בעקבות העבודה ודחה אותו. המחלוקת הגיעה לבית הדין לעבודה, שתמך בעמדת הביטוח הלאומי וקבע כי ככל הנראה הפגיעה הייתה קשורה לאחיו של העובד, והייתה בעלת גוון אישי.

התובע ערער לבית הדין הארצי וטען שהקשר בין אירוע הירי לבין הפרשה של אחיו לא הוכח ולא נתמך בעדויות או מסמכים אובייקטיביים, למעט כתבה בעיתון. לטעמו, העובדה שהירי לא פוענח עד היום לא מאפשרת לקבוע שלא היה לו קשר לעבודה.

השופטים יגאל פליטמן, רונית רוזנפלד וסיגל דוידוב-מוטולה הכריעו בערעור יחד עם נציג העובדים ויסאם עזאם ונציג המעסיקים שמואל וופלמן. למעט הנשיא פליטמן, כולם צידדו בקבלת הערעור ובהכרה בתובע כנפגע עבודה.

את פסק הדין העיקרי של דעת הרוב כתבה השופטת דוידוב-מוטולה, שציינה כי חוק הביטוח הלאומי קובע שברגע שתאונה התרחשה תוך כדי העבודה, הנטל להוכיח שאין לה קשר לעבודה מוטל על ביטוח לאומי.

במקרה הנוכחי, למעט קטעי עיתונות שאין להם ערך ראייתי, הביטוח הלאומי לא הציג ראיות שיוכיחו שהסברה שלפיה הירי קשור לפרשה הפלילית הגיונית או נכונה יותר מאשר ההשערה שהאירוע היה קשור לחניך ולאביו. משכך, ומאחר שאם החניך היה קשור לירי אז בהחלט יש לו זיקה לעבודה, הרי שיש להכיר במערער כנפגע עבודה.

כאמור, השופטת רוזנפלד ונציגי הציבור תמכו בקביעה זו, אך הנשיא פליטמן סבר שהערעור היה צריך להידחות. בדעת מיעוט הוא קבע כי את חוק הביטוח הלאומי יש לפרש "על פי סביבתו המשפטית והגיונה", ונטל ההוכחה צריך לעבור לביטוח לאומי רק כשהתאונה נגרמה בגלל סיכון "שסביר להניח שמקים מקום העבודה".

מאחר שאירוע ירי הוא לא סיכון סביר לעבודה במועדון נוער, הרי שהעובד היה צריך להוכיח שבכל זאת היה לו קשר לעבודה – ובכך הוא לא הצליח. ואולם, בסופו של דבר הביטוח הלאומי חויב להכיר במערער כנפגע עבודה כאמור, וישלם לו הוצאות של 7,500 שקל.