חברה פגעה בהתארגנות עובדים – ותשלם 200 אלף שקל

מנהלי "מסיעי שדרות-כהן ובניו" התעמרו בעובדים שניסו להקים ועד תחת ההסתדרות. בית הדין קבע שרק פיצוי גבוה ירתיע מעסיקים מלפעול כך בעתיד

עו"ד רמה לשםפורסם: 31.05.18 , 21:36

בית הדין הארצי לעבודה הגדיל לאחרונה את הפיצוי שתשלם חברת "מסיעי שדרות-כהן ובניו" להסתדרות החדשה, בעקבות פגיעה בזכות ההתארגנות של העובדים. הרכב השופטות קיבל באופן חלקי ערעור שהגישה ההסתדרות על החלטת בית הדין האזורי, והגדיל את הסכום מ-75 אלף שקל ל-200 אלף שקל בנימוק שרק פיצוי גבוה יכול להרתיע מעסיקים מפני סיכול זכותם של העובדים להתארגן.

החברה מעניקה שירותים לגופים ציבוריים בדרום הארץ. בינואר 2014 פנו להסתדרות חמישה מתוך 100 העובדים של כדי לייסד ועד ולהיטיב את תנאיהם. לאחר שמנהלי החברה גילו שהמארגנים מנסים להחתים עובדים על טפסי הצטרפות להסתדרות הם ערכו לשניים מהם שיחות שימוע לפני פיטורים בטענה להתנהלות לקויה.

דיני עבודה

עובד מתנ"ס נפגע מירי – והוכר כנפגע עבודה

עו"ד ורד פרי

האירוע הפלילי לא פוענח עד היום, 7 שנים אחרי התרחשותו. בית הדין הארצי קיבל את הטענה של הנפגע שלפיה ייתכן שהירי בוצע על רקע עבודתו

עובד מתנ"ס נפגע מירי – והוכר כנפגע עבודה

כחודש לאחר מכן גילה אחד המנהלים על מפגש שקיימה ההסתדרות עם המארגנים והשעה לאלתר שניים מהם. הדבר גרם לבהלה גדולה בקרב אלה שכבר חתמו על הטפסים, ומשכך חזרו הם בהם מהסכמתם להקמת הוועד.

בעקבות זאת פנתה ההסתדרות במרץ 2014 לבית הדין לעבודה בבאר שבע במטרה למנוע את הפגיעה בזכותם של העובדים להתארגן. היא ביקשה להחזיר את המושעים לעבודתם ולמנוע מהמעסיקה כל פעולה שמיועדת לסכל את ההתארגנות בחברה. כמו כן היא דרשה לחייב את החברה ואת שלושת חברי ההנהלה שלה בפיצוי של 200 אלף שקל כל אחד על הפגיעה בזכות ההתארגנות בהתאם לחוק הסכמים קיבוציים.

בינתיים הקימה החברה ועד חלופי שהחתים כ-50 עובדים על מכתב שביקר בחריפות את התנהלותם של חמשת המארגנים והתנער מפעילותם. בכך היא הצליחה לחסל את ההתארגנות תחת ההסתדרות.

באוגוסט 2014 קבע בית הדין שרק החברה תישא באחריות על התנהלותה. אף שבאותם הליכים נקבע כי מוצדק שהמעסיקה תשלם פיצוי "ברף הגבוה", הוחלט להתחשב במצבה הכלכלי ובעובדה שמדובר בחברה בינונית, והיא חויבה לשלם 75 אלף שקל בלבד. בתגובה ערערו שני הצדדים לבית הדין הארצי: החברה ביקשה לבטל את הפיצוי שהוטל עליה, ואילו ההסתדרות מחתה על הסכום הזעום ועל כך שחברי ההנהלה יצאו ללא סנקציה אישית.

השופטות לאה גליקסמן, סיגל דוידוב-מוטולה ונטע רות התייחסו תחילה לערעורה של החברה, שבמסגרתו טענה כי מאחר שבסופו של דבר העובדים התארגנו מחוץ להסתדרות - הרי שאין הצדקה לחייבה בפיצויים. הן דחו טענה זאת והבהירו שהחיוב הכספי הוטל עליה בצדק משום ש"לא הפנימה ולא כיבדה את ההגבלות החלות עליה" בזמן ההתארגנות הראשונית.

לעומת זאת, ערעורה של ההסתדרות התקבל באופן חלקי. השופטות אמנם דחו את דרישתה לחייב את חברי ההנהלה בפיצוי אישי, אך הן מצאו לנכון להגדיל את סכום הפיצוי שהוטל על החברה.

בהקשר זה ציינו השופטות שלנוכח חשיבות ההרתעה מפני סיכול התארגנותם של עובדים, יש הצדקה לחייב מעסיקים בסכומים גבוהים. הן הפנו למקרים דומים שבהם חויבו מעסיקים בפיצויים שנעו בין 100 אלף ל-300 אלף שקל. לפיכך החליטו השופטות להגדיל את הפיצוי שנפסק בבית הדין האזורי ב-125 אלף שקל, כך שסכום הפיצוי הכולל להסתדרות יעמוד על 200 אלף שקל.