לשון הרע: "המוכר הערבי אמר שחבל שלא נהרגו יותר חיילים"

במהלך צוק איתן שמעה תושבת רמלה את הדברים מפי מוכר בקיוסק. אלא שבפוסט שפרסמה היא ייחסה זאת לבעלים, שיפוצה ב-35 אלף שקל

עו"ד עזרא גולדמןפורסם: 01.06.18 , 08:48

בית משפט השלום בתל אביב קבע לאחרונה שתושבת רמלה תפצה בעלי קיוסק בעיר, משום שבמהלך מבצע צוק איתן פרסמה פוסט שבו טענה ששמעה אותו אומר "חבל שלא נהרגו יותר חיילים". השופט אילן דפדי קבע שאדם אחר אמר את הדברים, ולכן מדובר בלשון הרע. הנתבעת, וגולש נוסף ששיתף את הפוסט, יפצו את בעל הקיוסק ב-35 אלף שקל.

את הפוסט היא פרסמה בעמוד הפייסבוק של ראש העירייה. היא כתבה שנכנסה לקיוסק המופעל מתוך משאית ונחרדה כששמעה את המוכר "הערבי" אומר "חבל שלא נהרגו יותר חיילים". היא פנתה בקריאה לראש העיר "לשלול עסקים כאלו" ותהתה אם יש לו רישיון עסק והוא משלם מסים. בתביעה ציין המוכר שמדובר היה בתקופה ביטחונית רגישה ושבעקבות הפוסט הוא סבל מחרם צרכני ומפגיעה כלכלית.

לשון הרע

כינה את אחיו "רוצח" – וישלם 90 אלף שקל

עו"ד רונן טיב

במסגרת סכסוך ירושה קשה שלח הנתבע מכתבים למוסדות שונים ובהם כינה את אחיו "נבזה", "עושק קשישים" ועוד. ביהמ"ש קבע שמדובר בלשון הרע

כינה את אחיו "רוצח" – וישלם 90 אלף שקל

הוא הסביר כי הקיוסק שלו הוא היחיד ברמלה המופעל מתוך משאית, כך שניתן היה להבין בקלות במי מדובר. את התביעה הוא הגיש גם נגד גולש ששיתף את הפוסט בקבוצת "רמלה שלנו" תוך הוספת המילים "לא יאומן".

הנתבעת טענה מנגד ששמעה את המוכר בקיוסק אומר את הדברים ביום שבו נהרגו בעזה 13 חיילי צה"ל וחשה חובה לפנות לראש העיר ולשתף אותו בחוויה הקשה. לדבריה, הפרסום מהווה תיאור אינפורמטיבי מתבקש בעל עניין ציבורי מהמעלה הראשונה, וחלות עליה ההגנות שבחוק שכן מדובר בדברי אמת שפורסמו לצורך הגנה על עניין אישי של חיילי צה"ל והקונים הפוטנציאלים.

אבל השופט אילן דפדי קיבל את התביעה וקבע כי "עובדותיו של תיק זה מלמדות עד כמה יש להיזהר בפרסום דברים ללא כל בדיקה טרם פרסומם".

הוא הוסיף כי להתרשמותו התובעת אכן שמעה את מי ששימש מוכר בקיוסק באותה עת אומר את הדברים, אך אין מחלוקת כי לא מדובר בתובע אלא בקרוב משפחתו. לדבריו קורא סביר של הפוסט מבין כי "המוכר" הוא התובע, בעלי הקיוסק, שלגביו שאלה הנתבעת אם יש לו רישיון עסק ואם הוא משלם מסים.

על פי השופט דפדי, אין ספק שתוכן ההודעה השפיל את התובע בעיני הבריות ועשה אותו מטרה לשנאה ולבוז, ולכן מדובר בלשון הרע. כמו כן, יש להניח כי אם לפני הפרסום הייתה הנתבעת מבררת עם התובע אם אמר את הדברים, היא הייתה מגלה שלא כך היה.

בנסיבות אלה נקבע שמדובר בפרסום שנעשה ברשלנות, פזיזות וחוסר תום לב, כך שהנתבעת לא זכאית ליהנות מההגנות בחוק. באופן דומה קבע השופט כי גם הנתבע השני, ששיתף את הפוסט, אחראי לפרסום.

בסופו של דבר חויבו שני הנתבעים לפצות את בעלי הקיוסק ב-35 אלף שקל בתוספת שכר טרחת עו"ד של 7,000 שקל, כשהנתבעת חויבה ב-60% מהסכום.