ממלאים את החלל: מתחמי העבודה השיתופיים כובשים את ישראל
בערי המרכז, בפריפריה ואפילו בקיבוצים ובמושבים - יותר ויותר חללי עבודה שיתופיים נפתחים בישראל. הסיבה לתופעה: הגידול במספר היזמים והפרילנסרים שמחפשים מענה לצורך בסביבת עבודה חברתית אמיתית. איפה תמצאו את העמדה הכי זולה ובאיזה מתחם תוכלו לקפוץ לבריכה?
לא רק בתל אביב: עולם העבודה החדש שמאפשר לעובדים רבים לבצע את עבודתם מכל מקום, יחד עם העלייה במספר הפרילנסרים והיזמים בישראל, מייצרים דרישה גוברת לחללי עבודה שיתופיים, שיתנו מענה גם לצורך של העובדים והחברות בסביבה חברתית. חברות רבות קפצו על המציאה, ומציעות חללי עבודה בשלל מחירים ורמות כמעט בכל הארץ, כמו גם חללים יעודיים למגזרים ואוכלוסיות ספציפיות.
צפו בטייסי הנוסעים שהתחילו אחרי גיל 50: "אף פעם לא מאוחר ללמוד שפה חדשה"
"בחודש ינואר 2017 היו בישראל 68 חללי עבודה, היום יש כבר יותר מ-200, והצפי הוא כי עד סוף שנת 2019, יהיו בישראל 450 חללי עבודה", מעריך איתן זינגר, מנכ"ל אתר השוואת חללי העבודה "spacing".
לפי נתוני אתר ההשוואות, נכון להיום ברחבי תל אביב פועלים 77 חללי עבודה שיתופיים. חללי עבודה רבים נפתחו גם בירושלים, הרצליה, רמת גן וראשון לציון. וסך הכל ב-47 יישובים בישראל ניתן למצוא לפחות מתחם עבודה שיתופי אחד, כולל כמה קיבוצים ומושבים, בינהם קיבוץ רביבים, סלעית, צור יגאל, כפר מונאש ושער הנגב.
כשבוחנים את נתוני החיפושים של הגולשים, ניתן לראות כי שיעור המחפשים חללי עבודה בתל אביב דומה לכמות היחסית של חללי העבודה בעיר, אך בחיפה למשל, שזכתה לשיעור של 14% מכלל המחפשים, ישנם נכון להיום 5 חללי עבודה משותפים בלבד.
מחירי המנויים החודשיים המוצעים לעמדת עבודה בשטח ציבורי, בשלל המתחמים בישראל, נעים בין כמה מאות שקלים במתחמים שלרוב ממוקמים באזורים עם ביקוש נמוך ומציעים שירותים בסיסיים, ועד כ-1,900 שקל לעמדה במתחמים יוקרתיים בתל אביב שמיספקו לא מעט פינוקים. במתחמי העבודה "אייכה" ו"יסודות" בתל אביב, תוכלו אף לקפוץ לבריכת השחייה באמצע יום העבודה.
עם זאת, יש לשים לב כי ישנם מתחמי עבודה המציעים מחירים מוזלים לתושבי העיר, או מיועדים לאוכלוסיות מסוימות. בנוסף, ישנם גם לא מעט מתחמים המאפשרים השכרת עמדת עבודה לפי שעה, וכאלה תוכלו למצוא בעיקר בתל אביב, אך גם בירושלים ורמת גן.
בנוסף, מי שחשובה לו הזמינות, ימצא כי 98 חללי עבודה מתוך 212 המופיעים באתר "spacing", פתוחים לשוכרים בכל שעות היממה כולל שישי ושבת, ו-48 מתוכם פתוחים 24 שעות ביממה, ללא שישי ושבת.
זינגר מדגיש, כי התמורה לשוכר משתנה משמעותית בין חלל עבודה אחד למשנהו: "אצל כולם התמורה הבסיסית היא שכירות, אבל אליה יכולים להתלוות שימוש בחדרי ישיבות, חוגים, חדר כושר, מקלחות, קפה ותה, בירה חינם, אירועי Happy Hour, הרצאות, מנטורינג, כרטיס הנחה למסעדות, שירותי הדפסה וצילום ועוד". במתחמים מסויימים המיועדים להורים לפעוטות, ניתן אף לקבל שירותי בייביסיטר.
אין בוס, אבל יש בשביל מה לצאת מהבית
ד"ר אבי שניידר, ראש התוכנית לתואר שני בייעוץ ארגוני בבית ספר למדעי ההתנהגות ופסיכולוגיה במסלול האקדמי של המכללה למינהל, מסכים עם זינגר כי מספר חללי העבודה בישראל צפוי להמשיך ולגדול, וזאת כדי לענות על הביקוש הנובע מהעלייה במספר הפרילנסרים.
"הם עלו על הבעיה של כלכלת הפרילנס – היא יכולה לייצר פרנסה אבל לא את המבנה החברתי", הוא מסביר. "המתחמים השיתופיים מאפשרים ללכת עם ולהרגיש בלי. אין לך בוס אבל יש לך בשביל מי ובשביל מה לקום בבוקר ולצאת מהבית".
שניידר מצביע גם על הפיכת מקום העבודה לזהות שלנו: "לפני 200 שנה מקום העבודה לא היה פונקציה בהצגה העצמית שלנו. המקצוע היה חלק מהזהות אך לא מקום העבודה. היום מקום העבודה הוא מרכיב בזהות שלנו ובדרך שאנו מציגים את עצמנו לעולם. ברגע שאנחנו מנתקים את האדם ממקום העבודה שלו אנחנו מנתקים אותו ממקור הזהות שלו, ואנשים שעובדים מהבית לא מרגישים חלק ממקום העבודה שלהם".
שניידר מסביר, כי הדבר הראשון שהעובדים מקבלים מהעבודה הוא הלמידה החברתית. "רוב האינטראקציות החברתיות שלנו קשורות לעבודה", הוא אומר. "כשאתה קונה חולצה חדשה, בדרך כלל מי שמזהה זאת הוא חברך למקום העבודה. אנחנו צורכים את החברתיות שלנו בעבודה - מקבלים מחמאה, מספרים בדיחות, מפלרטטים, מדברים על שגרת היום ומחליפים דעות".
שניידר אף מציין כי אנשים שעובדים מהבית בארגונים גדולים, לוקים בהבנת הפוליטיקה הארגונית, מה שיכול לעצור את ההתקדמות שלהם במקום העבודה. "הם לא מכירים את הניואנסים ולא מכירים את הרכילות", הוא מסביר.
לפי שניידר, ההשפעה החברתית של עבודה מהבית משמעותית הרבה יותר בישראל מאשר בארה"ב ואירופה. "ישראל היא חברה מאוד משפחתית. לישראלים יהיו חסרים הרבה יותר חיי החברה מאשר לאמריקאים והאירופיים, שם לעבוד שמונה שעות מהבית זה דבר פחות בעייתי".
זינגר מציין, כי בנוסף ליזמים ולסטארטאפיסטים ששוכרים את העמדות בחללי העבודה, גם החברות הבינוניות והגדולות שוכרות חדרים שלמים ומשכנים בהם את עובדיהן כדי "לתת להם אנרגיה, התפתחות, קריאטיביות וקשרים".
גם בכך מוצא שניידר הגיון מבחינה ארגונית: "אחד הדברים שארגונים אמורים לייצר הוא שיתוף, כלומר זה שאנשים עובדים ליד אנשים שעוסקים במשהו אחר תורם ללמידה ולהתפתחות שלהם. התפקיד של הארגון הוא לאחד פעולות של בודדים, ואנשים שנמצאים קרוב האחד לשני ישתפו פעולה".
לפנייה לכתב/ת 
