תביעה: הקשיש נתן לי במתנה דירה ברוטשילד

הסכם בין הקשיש לבין ידידו העניק לאחרון נכס של 2.5 חדרים במרכז ת"א בתמורה לכך שסעד אותו ואת בנו. כשהלך לעולמו, הגיעה הפרשה לביהמ"ש

עו"ד אליהו ביטוןפורסם: 04.07.18 , 07:31

בית המשפט המחוזי בתל אביב ביטל לאחרונה עסקה חריגה שבמסגרתה העביר קשיש דירה שבבעלותו ברחוב רוטשילד במרכז העיר ל"ידיד קרוב", לכאורה בתמורה לכך שיסעד אותו ואת בנו הלוקה בנפשו. השופט ישעיהו שנלר קבע שההסכם בוטל כדין לאחר שהקשיש התעורר מרגע של אי-שפיות.

התובע הכיר את הקשיש ב-2006, כשרכש ממנו דירה אחרת. לאורך השנים השניים התיידדו, ולטענתו ב-2011 ביקש הקשיש להוקיר לו תודה על כך שסייע לו ולבנו המתמודד עם סכיזופרניה באמצעות העברת דירה בת 2.5 חדרים בשדרות רוטשילד בתל אביב. באותה שנה חתמו השניים על "הסכם מכר שלא בתמורה כספית", שבמסגרתו התחייב הקשיש להעביר את הדירה בתמורה לכך שידידו יסעד את בנו. אלא כשפנה לטאבו כדי לרשום הערת אזהרה הוא נענה בשלילה בשל מכתב ששלח הקשיש, ובמסגרתו הבהיר כי דעתו לא הייתה שפויה ולכן הוא מבטל את ההסכם.

דיני משפחה

תביעה: בעלי הקים עוד משפחה לפני הגירושין

עו"ד עדנה אשכנזי

אישה דרשה לבטל הסכם שבמסגרתו ויתרה על 320 אלף ש' מכתובתה משום שלטענתה גילתה לאחר החתימה שבעלה בגד בה. מה קבע בית הדין?

תביעה: בעלי הקים עוד משפחה לפני הגירושין

במקביל ערך הקשיש הסכם מתנה בקשר לדירה עם אשתו ובנו, והצהיר כי כל הסכם קודם שערך לגביה בוטל. ב-2013 הלך הקשיש לעולמו ושנתיים לאחר מכן הגישו ה"ידיד" ואשתו תביעה לאכיפת ההסכם הראשון, תוך ביטול הסכם המתנה המאוחר יותר. התובע טען שהקשיש העביר לו את הדירה בתמורה לעזרתו, ומשכך מדובר בהסכם מכר תקף שכלל תמורה מלאה עבור הדירה (הסיוע לבני המשפחה).

מנגד טענו האלמנה (גם היא נכה סיעודית) ובנה שהתובע ניצל את מצוקת האב כדי להתעשר בקלות. המנוח תואר כאדם בודד, כעוס וקל דעת, תלותי ונתון להשפעה, שנפל קורבן לניצול כלכלי במקרים נוספים. לדבריהם, הסכם המתנה עם התובע בוטל כדין, ואם הוא נחשב להסכם מכר - הרי שהוא נחתם תחת עושק וכפייה.

ואכן, השופט ישעיהו שנלר קבע שמדובר בהסכם מתנה שבוטל כדין. בין היתר הוא הפנה לעדות עורך הדין שניסח את ההסכם, שסיפר שהתובע התקשר אליו כששהה בחופשה משפחתית, ולחץ עליו לערוך את ההסכם בבהילות כי הוא חושש ש"יפספס" את ההזדמנות.

בנוסף נקבע שההסכם לא כלל התייחסות מפורטת לאותה "תמורה סיעודית" שהעניק התובע לבנו של המנוח. "אין כל פרופורציה בין אותו 'סיעוד' לבין שוויה של הדירה", נכתב בפסק הדין.

עוד נקבע כי בהיעדר תמורה הולמת, ולנוכח הנסיבות והעדויות, ברור כי גם לשיטת התובע המנוח "חפץ להעניק לו את הדירה במתנה כהוקרה, וללא תמורה". לפיכך, ומאחר שמדובר במתנה במקרקעין שלא הושלמה ברישום זכויות, הרי שהמנוח היה רשאי לחזור בו – כפי שאכן עשה במכתב ללשכת רישום המקרקעין ובהסכם המתנה המאוחר.

בהמשך פסק השופט שנלר שהיה בהסכם טעם לפגם גם משום שאף אחד לא בדק אם המנוח – אדם חולה ומתוסכל – היה מודע למשמעות תנאי ההסכם, שנוסחו באופן בלעדי על ידי התובע ועורך הדין שלו.

בסיכומו של דבר הכריז השופט על דחיית התביעה תוך חיוב ה"ידיד" ואשתו בתשלום 50 אלף שקל שכר טרחת עו"ד לאלמנה ולבנה.