"תנו לחיות לחיות" הפסידה דירה שקיבלה בירושה

בצוואתה של פגועת נפש נקבע כי ביתה יועבר לעמותה. אבל אחרי מותה נפתח הליך משפטי מול אחיה של המנוחה ונקבע שהם יקבלו את הדירה

עו"ד רועי ויסמןפורסם: 05.07.18 , 07:23

אישה פגועת נפש הורישה את דירתה לעמותת "תנו לחיות לחיות", אבל בתום הליך משפטי ארוך נקבע שהנכס יעבור דווקא לאחים שלה: שופט המחוזי בתל אביב ישעיהו שנלר פסק שהצוואה של המנוחה מנוגדת להסכם שלה עם שני אחיה.

הוריה של המנוחה רכשו לה בעבר דירה במטרה להבטיח לה קורת גג. הם רשמו אותה על שמם ואפשרו לבת לגור בה. ב-2005 הלכה האם לעולמה ושני בניה האחרים הגישו בקשה לקיום צוואתה, שבה נקבע שלאחר מותה תירשם הדירה על שם שניהם, הם יתפקדו כנאמנים ויאפשרו לאחותם לגור בדירה כל חייה. בצוואה נקבעה הוראת "יורש אחר יורש", שלפיה לאחר מות הבת יעבירו האחים את הדירה לבעלות צאצאיה ואם לא יהיו לה ילדים - הזכויות תהיינה שלהם.

דיני משפחה

גרושה תבעה: חמותי נתנה את הדירה במתנה

עו"ד רות דיין-וולפנר

אחרי 19 שנות נישואים דרשה האישה מחצית מהנכס שלדבריה היה מתנת נישואים. אבל ביהמ"ש קבע שהיא לא הציגה ראיות מספיקות בנושא

גרושה תבעה: חמותי נתנה את הדירה במתנה

האחות התנגדה לקיום הצוואה, בין היתר מאחר שהאם הורישה לשני אחיה דירות בתל אביב. בעקבות הסכסוך הגיעו האחים להסכם פשרה שבו נקבע כי הבעלות בדירה תעבור לאחות במגבלות מסוימות. הוסכם שהיא לא תוכל לעשות פעולות משפטיות בדירה (כמו מכירתה) אלא אם בית משפט יקבע שמצבה הבריאותי מאפשר לה להבין את השלכות פעולותיה. עוד הוסכם כי אם האחות לא תותיר ילדים, הזכויות בדירה יישארו במשפחה בהתאם לכוונת האם.

ב-2011 נעתר בית המשפט לבקשת האחות להסיר את המגבלות על הדירה והערת האזהרה שנרשמה מתוקף ההסכם נמחקה. במרץ 2013 היא ערכה צוואה לטובת עמותת "תנו לחיות לחיות" והורישה לה את הדירה. חודש לאחר מכן היא הלכה לעולמה מבלי שהותירה ילדים.

העמותה הגישה לבית המשפט למשפחה בקשה לקיים את הצוואה, אך התנגדות האחים התקבלה. תנו לחיות לחיות ערערה למחוזי וטענה שההסכם עם האחים לא היה חוקי משום שהגביל את זכותה של האחות לצוות את רכושה כרצונה. עוד נטען שהקביעה של "יורש אחר יורש" יכולה לחול במסגרת צוואה, אך לא בהסכם כפי שנערך בין האחים.

האחים טענו מנגד שאין הגיוני יותר מהרצון להשאיר את הזכויות בנכס במשפחה לאחר מות האחות וכך יש לפרש את הסכם הפשרה.

ואכן, השופט ישעיהו שנלר דחה את הערעור. לדבריו הוכח שכוונת כל הצדדים, כולל האחות, הייתה שאם הדירה לא תימכר בימי חייה, יחול הדין של יורש אחר יורש באופן שאם יהיו לה צאצאים הזכויות תועברנה אליהם, ואם לא - הזכויות יוקנו לאחים או ילדיהם.

עוד נקבע שההסכם עומד במגבלות חוק הירושה, שכן בניגוד לעסקאות הנוגעות לזכות הירושה עצמה, אין מניעה לעריכת עסקאות בנוגע לנכסי עיזבון שהועברו בירושה.

לדברי השופט שנלר, את הסכם הפשרה עם האחים יש לקרוא על רקע צוואת האם והעובדה שהוא שיפר את מצבה של האחות כשהעניק לה בעלות על הנכס, גם אם מוגבלת. בהתאם, האחות יכולה הייתה לממש את הזכויות בדירה בימי חייה, אך לאחר מותה, משלא מכרה את הנכס או העבירה את הזכויות לאחר, הוא נשאר במשפחה.