הפקק של עובדי הממשלה בת"א: "באיזו רכבת נגיע - זו שנתקעת כל הזמן?"
לאחר שעובדי קריית הממשלה בת"א הגיעו להסכם לקיצור עבודתם בחצי שעה, יצאנו לחניון לברר עד כמה ארוך הפקק התת קרקעי. נציגת הוועד הבהירה בראיון לאולפן ynet כי תחבורה ציבורית אינה פיתרון: "לא יגידו לנו איך להגיע". ההמלצה שלנו: מהרו לחדש דרכונים לפני שיחלו עיצומים
"אנחנו צריכים להגיע לבניין עם רכב. זו בושה וחרפה שמדינת ישראל שמעסיקה פה 2,000 עובדים לא רוצה למצוא פתרון למצב הנוראי שאנחנו נמצאים בו". כך אמרה היום (ג') לאולפן ynet אתי מזמר, חברת ועד העובדים במשרדי הממשלה בתל אביב.
הרקע לדברים היו איומי עובדי משרדי הממשלה בתל אביב לפתוח בעיצומים ולהפסיק את קבלת הקהל במשרדי קריית הממשלה בשבוע שעבר כחלק ממאבקם הקשור לעומסי התנועה באזור. לטענת העובדים, הפקקים הכבדים מעכבים אותם ביציאה מהחניון התת קרקעי ומאלצים אותם לשהות זמן ממושך בחניון ולסבול מ"זיהום אוויר חריף".
לשאלה מדוע העובדים אינם מנסים למצוא דרכים אחרות כדי להגיע לעבודתם ללא מכונית, ענתה מזמר: "אנחנו צריכים את הרכבים לעבודה והתחבורה הציבורית היא לא פיתרון".
מאבקם של העובדים נמשך כבר כמעט שנתיים מאז תחילת העבודות להקמת הרכבת הקלה באזור. בשל העבודות, נותרה רק יציאה אחת פתוחה מחניון העובדים אל מנהרת "לובה אליאב" הממוקמת מתחת לקריית הממשלה בין רחוב קפלן לרחוב הארבעה בתל אביב.
בשלב זה הושג הסכם זמני אשר מנע את העיצומים, במסגרתו קוצר יום העבודה בקריית הממשלה בחצי שעה מדי יום, והונהג "שעון גמיש" לזמני העבודה של העובדים, על מנת לקצר את זמן שהייתם בחניון. ההסכם אמור לאפשר מו"מ בין ההסתדרות לבין נציבות שירות המדינה בשלושת החודשים הקרובים ללא חשש להשבתת משרדי הממשלה, בתקווה כי יושג פיתרון.
קיצור יום העבודה יעזור?
כשביקרנו בחניון באחד מימי השבוע האחרון, כבר משעה 15:00 החל להשתרך תור ארוך של מכוניות, כאשר כולם מנסים לצאת לכיוון רחוב קפלן הפקוק ומשם להגיע לנתיבי איילון. המצוקה והתסכול ניכרו היטב על פני העובדים והעובדות ש"מבלים" בפקק היומיומי. אחת מהן סיפרה ל-ynet כי קיצור יום העבודה בחצי שעה אינו מספיק כדי לפתור את הבעיה: "אני מ-15:00 מנסה לצאת מכאן ובטלפונים עם אמא שלי כדי שתוציא את הילדים מהגן. אנחנו רוצים לעבוד כמו שצריך ולהגיע הביתה בזמן. זה הכל".
מזמר האשימה בראיון באולפן ynet כי מדינת ישראל אינה מנסה למצוא פיתרונות למצב: "אנחנו לא מדברים על קיצור יום העבודה, אנחנו מדברים על כך שימצאו לנו פיתרון מיידי למצב הנוראי שאנחנו נמצאים בו. יש פה גזים רעילים שיוצאים מהמכוניות כשאנחנו נמצאים שעה ושעה וחצי אפילו בפקק בתוך החניון. לא לפעמים, כל יום. שימצאו פיתרון לבניין החולה".
אך מדוע העובדים לא מנסים למצוא דרכים אלטרנטיביות להגיע לבניין, אשר ממוקם סמוך לתחנת הרכבת "השלום", כמו עובדים אחרים באזור? מזמר התייחסה לכך בביטול: "באיזו רכבת? זו שנתקעת באמצע הדרך כל הזמן ואז אומרים לאנשים להחליף רכבת? בנוסף העובדים משתמשים ברכב גם לצרכי עבודה. ברשות המיסים אנחנו יוצאים לביקורות עם הרכבים שלנו, והורים לילדים צריכים את הרכב כי הם מורידים ילדים. אף אחד לא יכול להגיד לנו איך להגיע לבניין".
מזמר טענה כי קיצור יום העבודה לא פתר את הבעיה, אך כן צמצם אותה: "כשאנשים יוצאים מוקדם יותר אז זה משחרר את הלחץ, גם אם זה חצי שעה, זה משחרר את הלחץ של הרכבים".
הפיצוי של קיצור יום העבודה בחצי שעה אינו רעיון חדש, וכבר לפני שנתיים הסכימו במשרד האוצר לתת פיצוי כזה לעובדים לתקופה זמנית כ"מענק הסתגלות". התקופה הזמנית הוארכה מספר פעמים עד אשר בחודש אוקטובר האחרון החליטו באוצר להפסיק את הפיצוי לעובדים - מה שעורר איומים חוזרים ונשנים בעיצומים.
גם עכשיו, למרות ההסכם הזמני, פיתרון אמיתי לא הושג. נראה כי האיום המרחף מעל אזרחי המדינה המבקשים לחדש דרכונים או לקבל שירות בטאבו, יישאר על כנו גם בתקופה הקרובה.
פלוג: הנזק השנתי בגין עומס - 35 מיליארד שקל
טענותיהם של העובדים נגד פגמי התחבורה הציבורית זכו להדהוד היום גם בדבריה של נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, שדיברה בכנסת במהלך טקס לציון יום התחבורה הציבורית.
"מהסתכלות על הדיווח התקשורתי על נושא התחבורה הציבורית ודוחות המעקב של משרד התחבורה, עולה תמונה עגומה למדי ביחס לתפיסה הציבורית של מצב התחבורה הציבורית בישראל: בעיות של זמינות, נגישות, וסינכרון של כל מרכיבי התחבורה הציבורית זוכים לביקורת רבה, למרות ההשקעה המשמעותית במרכיבים שונים בשנים אחרונות. אין ספק כי אם נשכיל לבצע שדרוג משמעותי של רמת התחבורה הציבורית הוא יתרום לא רק לרמת החיים אלא לאיכות החיים, לצמצום זיהום האוויר ולהגברת הבטיחות בדרכים - וגם לצמצום הפערים בחברה", אמרה פלוג.
לדבריה, "גם היום, על פי כל פרמטר, רמת התחבורה הציבורית בישראל נמוכה מזו שבמרבית המדינות המפותחות, וההשקעה בתחבורה, למרות הגידול בה אינה מספקת כדי לסגור, או אפילו לצמצם את הפער באופן משמעותי".
הנגידה הזהירה כי "הנזק השנתי בגין גודש הוערך על ידי משרד האוצר, משרד התחבורה וגופי התכנון בניתוח שפורסם ב-2016 בכ-35 מיליארד שקל ואם לא יבוצע שינוי מהותי הוא צפוי להיות כפול מכך עד 2040.
"לכן לא מפתיע לגלות שבסקרי שביעות הרצון מהתחבורה הציבורית עולה שרמת שביעות הרצון נמוכה בהשוואה בינלאומית, והתוצאה היא שימוש נמוך יחסית בתחבורה ציבורית בכלל, וכאמצעי להגעה לעבודה בפרט. זוהי גם ככל הנראה אחת הסיבות לכך ששיעור האבטלה באיזורי הפריפריה גבוה משמעותית מזה שבמרכז. באזורים המיושבים בדלילות יחסית, החשיבות של הרחבת שוק העבודה הרלוונטי באמצעות תחבורה ציבורית איכותית גבוהה במיוחד, ובפרט לאנשים שכושר השתכרותם אינו גבוה, שהאופציה של נסיעה ברכב פרטי יקרה מדי עבורם. היעדר תחבורה ציבורית איכותית בזמינות גבוהה מצמצם אם כך את שוק העבודה הרלוונטי ובכך פוגע ביכולת למצות את פוטנציאל ההשתכרות באמצעות מציאת עבודה התואמת את הכישורים.
בחינה שנערכה בבנק ישראל וניתחה את ממצאי הסקר החברתי של הלמ"ס שעסק בנושא הדרכים של הגעה לעבודה הצביעה על כך שרובם המוחלט של היוממים, כלומר, אלו שנוסעים מידי יום למקום עבודתם מחוץ לעיר מגוריהם, מגיעים ברכבם הפרטי".
בין הפתרונות שהזכירה פלוג בנאומה, היה גם תמרוץ הפחתת השימוש ברכב פרטי באמצעות התאמות במערכת המס, מרכיבי שכר, תמרוץ מעסיקים, וגביית אגרות גודש מנהגים.
פלוג הזכירה בדבריה את סיפורו של אחד מעובדי לשכתה המתגורר בחבל לכיש, ומגיע מדי יום לעבודה במכונית: "בשבוע שעבר, בשני ימים נפרדים, הוא העדיף לנסוע בתחבורה ציבורית. הייתי שמחה להגיד שזה מפני שהוא קרא את דוח בנק ישראל והתחבר למסר שהבנק מעביר לגבי חשיבות התחבורה הציבורית, אבל האמת היא שמסיבות שונות הוא פשוט לא יכול היה לנסוע ברכבו באותם ימים. הוא בדק את המידע המתפרסם באחת האפליקציות ובהתאם הגיע לתחנת האוטובוס בתקווה לנסיעה נוחה ושקטה בתחבורה הציבורית.
"בשני המקרים קיבלתי ממנו סמס - אני מאחר היום, האוטובוס פשוט לא הגיע. ובפריפריה, הבנתי מהמקרה הזה, כשאוטובוס לא מגיע, המשמעות לפעמים יכולה להיות שהאוטובוס הבא יגיע רק בעוד כמה שעות. הסיכוי שעובדים כמוהו יבחרו בעתיד, לא מתוך אילוץ אלא מתוך בחירה, להסתמך על תחבורה ציבורית, הוא מאוד קטן".
לפנייה לכתב/ת 
