פערי השכר בישראל ממשיכים לעלות - הכי גבוהים ב-OECD
דו"ח התעסוקה השנתי של ה-OECD: שיעור האבטלה בישראל הוא בין הנמוכים בארגון, אך העובדים בעשירון התשיעי השתכרו יותר מפי 7 מאשר בעשירון הראשון - פער עצום ביחס ליתר המדינות, ועלייה לעומת שנים קודמות. לראשונה: מספר העובדים במדינות ה-OECD גבוה מזה שנרשם לפני משבר 2008, אך למרות הביקוש לעובדים רק מעטים נהנו מעליית שכר
בדו"ח התעסוקה השנתי של ה-OECD המתפרסם היום (ד'), ניתן למצוא נתונים מדאיגים מאוד על הפערים בין העובדים העשירים לעובדים העניים בישראל.
לפי הנתונים הסטטיסטיים העדכניים ביותר עבור כל מדינה שהוצגו בדו"ח, העובדים המשתייכים לעשירון התשיעי בישראל השתכרו פי 7.22 יותר מאלו המשתייכים לעשירון הראשון - פער גדול הרבה מבכל המדינות האחרות החברות בארגון.
המדינה הבאה בתור היא ארה"ב, בה הפער עומד על פי 5.05, ואילו ממוצע ה-OECD עומד על פי 3.42, פחות מחצי מפער ההכנסות בישראל. המדינה בה נרשם הפער הנמוך ביותר היא איטליה - פי 2.25. ההכנסות שאליהן מתייחסים ב-OECD הן כאלו הנובעות משכר ברוטו של עובדים במשרה מלאה.
לקריאת הדו"ח המלא
האוצר: השכר הממוצע במשק גבוה ממה שחשבנו
עלייה ברמת החיים בישראל בהשוואה ל-OECD, יוקר המחייה ממשיך להיות גבוה
ה-OECD על ישראל: הכלכלה חזקה אך יותר עובדים עניים; ביקורת על מחיר למשתכן
.jpg "(מקור: OECD)")
יש לציין כי בעוד שברוב המדינות נבדקו נתוני שנת 2016, עבור חלק מהמדינות, וישראל ביניהן, הנתונים העדכניים ביותר הם מ-2015. בדו"ח שפרסם ה-OECD לפני שנה הנתונים העדכניים ביותר עבור ישראל היו נתונים משנת 2011, שנת המחאה החברתית, אז הפער בין העשירונים המדוברים עמד על פי 4.91.
הנתונים העדכניים שמפרסם הארגון כעת מצביעים על כך שהפער בישראל גדל בשנת 2012 לפי 6.27, ירד ב-2013 לפי 5.7, קפץ ב-2014 לפי 7.01, והגיע לשיא ב-2015 של פי 7.22, כאמור.
עוד עולה מהדו"ח כי אחוז מקבלי שכר נמוך (שיעור המשתכרים פחות משני-שלישים מהשכר החציוני) בישראל עמד על 26.4%, גם הוא גבוה משמעותית לעומת ממוצע ה-OECD שעמד על 15.7%, ולעומת הנתון שנמדד בשנים קודמות. הפער בין הכנסות עובדי העשירון הראשון לחמישי בישראל עמד על פי 2.63, גם הוא גבוה יחסית לממוצע ה-OECD שעמד על פי 1.69, וגבוה מהמדינות האחרות החברות בארגון.
פער השכר המגדרי (נמדד על ידי חישוב הפער בין השכר החציוני של גברים לשכר החציוני של נשים, מחולק בשכר החציוני של גברים) בישראל עמד על 19, בהשוואה למדד ממוצע של 14 במדינות ה-OECD.
יש עבודה, אך השכר לא עולה
לפי נתוני הדו"ח, בפעם הראשונה מאז תחילתו של המשבר הפיננסי העולמי שהתרחש בשנת 2008, יש יותר אנשים עם עבודה במדינות ה-OECD מאשר לפני המשבר. עם זאת, רוב העובדים לא נהנו מעליית שכר - לה זכו בעיקר עובדים ברמות השתכרות גבוהות מלכתחילה.
מהדו"ח עולה כי שיעורי האבטלה נמצאים מתחת לרמות שבהן היו לפני המשבר או קרוב להן כמעט בכל המדינות, שכמות המשרות הפנויות הגיעה לשיא בגוש האירו, בארצות הברית ובאוסטרליה, וכי משרות רבות אף נשארות לא מאוישות חודשים רבים. שיעור האבטלה בישראל נמוך מממוצע ה-OECD, והוא בין הנמוכים במדינות הארגון.
.jpg "(מקור: דו\"ח התעסוקה של ה-OECD)")
סטפאנו סקרפטה, מנהל יחידת התעסוקה, העבודה והנושאים הסוציאליים ב-OECD, מציין כי אפקט חיובי זה אינו משתקף בשכר. "מדינות ה-OECD נמצאות כעת עמוק בתוך מחזור הצמיחה, אך הגידול בשכר נשאר איטי יותר באופן משמעותי מאשר לפני המשבר. בסוף שנת 2017, נתון צמיחת השכר הנומינלי ב-OECD עמד על חצי בלבד מזה שנרשם לפני המשבר, כאשר משווים רמות אבטלה דומות. גם אם לוקחים בחשבון את האינפלציה, הצמיחה בשכר הריאלי רחוקה ממה שהייתה לפני המשבר".
סקרפטה מציין כי הנתון המדאיג עוד יותר הוא שאפילו העלייה האיטית וחסרת התקדים הזו בשכר אינה מחולקת באופן שווה לכל העובדים. לפי הדו"ח, הכנסות עבודה ריאליות של המאיון עליון ב-OECD גדלו הרבה יותר מהר מאלו של העובדים במשרה מלאה המשתכרים שכר חציוני. המשמעות היא שאמנם העבודות סוף סוף חזרו, אך רק כמה בני מזל המשתייכים לחלק העליון של המשתכרים נהנים מעלייה בהכנסות ומשיפור באיכות המשרות.
למרות העליות: השכר הממוצע בישראל עדיין נמוך יחסית לכוח הקנייה
אם בוחנים את השכר השנתי הממוצע במדינות הארגון, שמתוקנן לכוח הקנייה בכל מדינה, ניתן לראות כי למרות השיאים שנרשמו בשכר הממוצע בישראל בשנים האחרונות, השכר הריאלי בישראל עדיין נמוך בהרבה מהממוצע ב-OECD. כאשר לוקחים בחשבון את הפערים הגדולים בין העשירונים, ניתן להסיק כי השכר המשולם לשכבות רבות באוכלוסייה הישראלית נמוך משמעותית מזה הרווח ברוב מדינות הארגון.
.jpg "(מקור: דו\"ח התעסוקה של ה-OECD)")
כלכלני ה-OECD ניסו למצוא תשובה לשאלה: מדוע ככל ששוק העבודה הולך ומתחזק, ויותר ויותר משרות פנויות נותרות לא מאוישות - עדיין לא נוצר ביקוש שיגרום לעליית השכר. התשובה הראשונה אותה סיפקו טמונה בגידול הנמוך שנרשם בפריון: "כאשר מנטרלים את השאר, הגידול הנמוך בפריון עוצר את העלייה בשכר. בשנים שלפני המשבר, פריון העבודה לשעה גדל ב-2.3% לשנה בממוצע, ובחמש השנים האחרונות הגידול בפריון עומד על 1.2% בממוצע, ועל פחות מ-1% במספר מדינות, לרבות צרפת, איטליה, יפן, בריטניה וארצות הברית".
מנתוני הדו"ח ניתן לראות כי במגזרים מסוימים - טכנולוגיים בעיקר - נרשמה עלייה גדולה יותר בפריון בהשוואה למגזרים אחרים. משמעות הדבר היא שהגידול בפריון הפך למרוכז, וזולג באופן מוגבל מהחברות המובילות לאחרות.
לפי סקרפטה, הרווחים מהפריון ניכרים בעיקר בחברות הייטק הנהנות מגידול בשווי השוק שלהם, אך הוא מוסיף כי המשרות בחברות הללו הן לרוב זמניות עקב התחרות הבלתי פוסקת מצד יזמים חדשים וחידושים טכנולוגיים. "תהליך זה מוריד את שיעור ההכנסה הלאומית, שמופנה לעבודה ולהון האנושי. חברות כאלה משקיעות באופן מסיבי בהון טכנולוגי, ולכן נוטות להשקיע פחות בהון האנושי", הוא מסביר.
.jpg "(מקור: דו\"ח התעסוקה של ה-OECD)")
התשובה השנייה מתייחסת לאופיין המשתנה של המיומנויות המבוקשות בשוק העבודה. סקרפטה מציין כי העבודות שנעלמו במהלך המשבר אינן זהות לאלה שנוצרו במהלך ההתאוששות, וכי בחברות מובילות יש ביקוש רב לכוח אדם איכותי, עם מיומנויות קוגניטיביות גבוהות ואינטליגנציה חברתית - מיומנויות בהן ישנו מחסור במדינות רבות. אנשים שהצליחו לרכוש אותן, היו אלה שנהנו מצמיחה בשכר.
כתוצאה מכך, ההתפתחויות האחרונות ברמת השכר לא היו זהות עבור כולם, כאשר הבדלים משמעותיים נרשמו לא רק בין מדינות אלא גם בתוכן, ואף בתוך חברות. בעוד שהתשואה לכישורים ברמה גבוהה עלתה, ישנן ראיות לכך שמספר המשרות בשכר נמוך נמצא במגמת עלייה.
לדוגמה, שיעור המשרות החלקיות בהן מועסקים עובדים שלא מרצון עלה באופן משמעותי במספר מדינות מאז המשבר, מגמה אשר לוותה בירידת ההכנסות של עובדים אלה. יש לציין כי לפי הדו"ח, אחוז המשרות החלקיות בהן עובדים לא מרצון ביחס לשאר המשרות, עומד בישראל על 2% - נמוך משמעותית מממוצע הארגון, העומד על כ-5%.
ממשיכים לעבוד הרבה שעות
כאשר בוחנים את כמות שעות העבודה השנתיות הממוצעת בכל מדינה, ניתן לראות כי גם ב-2017 ישראל נותרה בין המדינות בהן עובדים הכי הרבה שעות, למרות ירידה קטנה של 4 שעות בהשוואה ל-2016. המדינות בהן עבדו הכי הרבה שעות ב-2017 הן: מקסיקו, קוסטה ריקה וקוריאה. המדינות בהן עבדו הכי מעט הן: גרמניה, דנמרק, נורווגיה והולנד.
.jpg "(מקור: דו\"ח התעסוקה של ה-OECD)")
סקרפטה הוסיף כי ירידה בשיעור דמי האבטלה במדינות רבות, והאבטלה הארוכה ששררה בחלק מהמדינות מיד לאחר המשבר, תרמו גם הם לצמיחת השכר הנמוכה. לדבריו, "מחפשי עבודה עשויים להיות פחות סלקטיביים כאשר הם מתקרבים לסוף התקופה בה הם זכאים לקצבה, והם עשויים לקבל עבודות שאינן תואמות את ציפיותיהם במונחים של שעות עבודה, תנאי עבודה, ובמיוחד רמות שכר".
סקרפטה מציין כי על מנת למנוע את התדרדרות המצב הבעייתי יש צורך בתיאום בין רשויות העבודה, החינוך וההגירה בכל מדינה - תיאום שלא תמיד מתקיים ביעילות. "חלוקה שוויונית של התפוקה תמנע מאנשים לאבד את עבודתם כתוצאה משינויים טכנולוגיים או מסחר", כתב.
שגריר ישראל ב-OECD כרמל שאמה הכהן התייחס לדו"ח ואמר: "הדו"ח כולל ציונים לשבח לשוק העבודה הישראלי שמזמן שכח את משבר 2008, ושובר שיאי תעסוקה היסטוריים חודש אחר חודש בעוד רוב מדינות ה-OECD עדיין נאבקות לחזור לרמות התעסוקה של ערב המשבר וסגרו עשור אבוד מבחינת שוק העבודה".
"לא רק מהדו"ח הזה אנו למדים שאחד האתגרים של מדינת ישראל הוא להאיץ, להרחיב ולהעמיק את החלחול מטה לכל שכבות ומגזרי האוכלוסייה של ההצלחות הכלכליות שנחשבות פלא כלכלי עולמי וזוכות להערכה רבה גם בארגון".
"ה-OECD הוא סוג של מראה מול פרצופה של כל מדינה על חלקיה היפים והזוהרים יותר ועל הזוויות והנקודות הפחות מחמיאות. החברות בארגון היא אחד הכלים להכרת והגדרת החולשות והאתגרים, וגם לזיהוי ועידוד הצעדים הנדרשים לטיפול ותיקון המצב.
הדו"ח יועבר על ידינו למקבלי ההחלטות בירושלים, ושיתוף הפעולה עם הארגון בעניין יימשך כמו בנושאים אחרים הרחק מאור הזרקורים".
לפנייה לכתב/ת 
