ביהמ"ש חייב שכנים להסכים לפיצול הדופלקס

דיירים מהוד השרון התנגדו לכוונה של שכניהם לחלק את הנכס שלהם לשתי דירות, בטענה שהדבר יפגע באופי ה"בוטיקי" של הבניין. השופט חשב אחרת

עו"ד יצחק נטוביץפורסם: 12.07.18 , 20:04

בית משפט השלום בכפר סבא חייב לאחרונה בעלי דירות בבניין בהוד השרון לחתום על הסכמה לפיצול דירת הדופלקס של שכניהם חרף התנגדותם הנחרצת. השופט רונן פלג קבע כי עליהם לעמוד בהתחייבויות שלהם לפי הסכם המכר עם היזם, שבמסגרתו התירו לחברת הבנייה לבצע שינויים תכנוניים כרצונה.

בשנים 2014-2012 מכרה היזמית "י.נ.ו.ב" דירות בבניין שהקימה בהוד השרון. אחת האחרונות הייתה דירת דופלקס בת שבעה חדרים בקומות הרביעית והחמישית של הבניין, והיא התחייבה בפני הרוכשים לפצל אותה לשתי יחידות נפרדות בנות ארבעה חדרים. הסוגיה לא הייתה אמורה להיות בעייתית משום שבהסכמי המכר שנחתמו עם יתר הרוכשים נכלל סעיף שמתיר לה לבצע שינויי בנייה. אלא שבפועל, שכנים רבים התנגדו.

חוק ונדלן

תביעה: הקשיש נתן לי במתנה דירה ברוטשילד

עו"ד אליהו ביטון

הסכם בין הקשיש לבין ידידו העניק לאחרון נכס של 2.5 חדרים במרכז ת"א בתמורה לכך שסעד אותו ואת בנו. כשהלך לעולמו, הגיעה הפרשה לביהמ"ש

תביעה: הקשיש נתן לי במתנה דירה ברוטשילד

החברה ורוכשי הדופלקס הגיעו עם רובם להסדר, אך שלושה רוכשים – זוג שקנה את הדירה בקומה השנייה ואישה שקנתה דירה בקומה החמישית – עמדו על התנגדותם לפיצול, מה שסיכל את האפשרות לקבל היתר מהוועדה המקומית לתכנון ובנייה הוד השרון, אף שעקרונית ותכנונית היא הבהירה שאין שום בעיה עם הבנייה המבוקשת.

בתביעה שהגישו בעלי הדופלקס במרס 2016 הם טענו שהשכנים התחייבו להסכים לחלוקת הדירה גם בהסכם המכר וגם בנספח מאוחר יותר. מנגד טענו הנתבעים שמעולם לא הסכימו לפיצול דירה אחת לשתיים, שכן הם מעוניינים לשמור על צביון הבית כבניין "בוטיק" שמותאם לכמות מצומצמת של דיירים. לגבי הנספח הוסיפו כי הוא נחתם בחופזה, תחת לחץ וכפייה, ותוך הטעייתם – ולכן אינו תקף.

אבל השופט רונן פלג קבע שלשון ההסכמים מתירה ליזמית לבצע שינויים תכנוניים כרצונה כל עוד ניתן להם היתר מהוועדה המקומית. בהסכמים אלה השכנים אף התחייבו במפורש שלא להתנגד למהלך כזה. בפסק הדין צוין כי ההסכמים כוללים בחובם בהכרח "גם הסכמה לבקשת ההקלה של פיצול דירת הדופלקס".

באשר לנספח הנלווה נקבע כי אף שהיזמית החתימה את הנתבעים בדרך אגב, עדיין לא נראה "שהחתימות נסחטו מהנתבעים בנסיבות של כפיה, מרמה או הטעיה". על פי השופט, גם אם הם לא היו מסכימים לחתום עליהם הרי שהם היו מחויבים למה שכתוב בהסכם. מעבר לכך, מדובר במסמכים פשוטים עם כותרת ומשפט אחד קצר שלפיו הם מסכימים לפיצול הדופלקס. "גם בנסיבות שבהן הנתבעים חתמו על האישורים, לא היה להם כל קושי לקרוא את התוכן ולהבין את משמעות הכתוב", נקבע בפסק הדין.

השופט פלג הזכיר גם את הכלל שלפיו אדם שחותם על מסמך משפטי לא יכול לטעון כי הוא לא תקף משום שלא קרא אותו.

לבסוף צוין כי הטענות של הנתבעים לגבי אופי הבניין כלל אינן רלוונטיות להליך, ומקומן להישמע בפני הוועדה המקומית – שהיא הגורם המקצועי שמוסמך להחליט בעניינים תכנוניים. בתוך כך הוזכר בפסק הדין שמהחלטות הוועדה בעניין התובעים ניתן להיווכח כי טענות הנתבעים בהקשר זה נדחו.

לפיכך התביעה של בעלי הדופלקס התקבלה והמשמעות היא שיש לראות בנתבעים כמי שהסכימו לפיצול הדירה. הם חויבו בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסכום של 20 אלף שקל.