עבודה עברית בלבד? החשש המרכזי מחוק הלאום לא נוגע לפוליטיקה // דעה
חוק הלאום הכניס את האזרחים הלא יהודים בישראל לסערה רגשית, ובעיקר מסב להם תחושת עלבון. אבל אחד הפחדים של אזרח ערבי החי בישראל הוא שהפרשנות לחוק תאפשר אפליה תעסוקתית וכלכלית, שתבטל את ההתקדמות שנעשתה בתחום, ותהפוך אותו לא רק לאזרח סוג ב', אלא גם לעובד כזה
בלי בושה, בא חוק הלאום ה"כאילו-הצהרתי" והכניס את המציאות הפוליטית הקשה של האזרחים הערבים במדינה, לתוך מסגרת חוקתית עגומה. החשש שלי הוא שהחוק ישמש כבסיס להתדרדרות דווקא בתחומים החברתיים והכלכליים.
ההבנה שהחוק נותן גושפנקא לאפליה מעמדית, תרבותית ופוליטית, תאפשר לגופים ממשלתיים ואזרחיים לפרש אותו כך שיוכלו לייצר פרקטיקות נוספות של אפליה - במרחבים הציבוריים, בשירותים הממשלתיים ובזירה האזרחית והתעסוקתית. אין לחוק פרשנות של הכנסת או של בג"צ, ובהיעדר פרשנות שכזו, כל אחד יכול לפרש אותו בכל צורה שמתאימה לו.
100 קצינים דרוזים נגד חוק הלאום: "זרקו אותנו לכלבים, ההיסטוריה תשפוט אותם"
סערת חוק הלאום: "במקום להדק הקשר - נועצים סכין בגב"
ההחמצה הגדולה: "שילוב ערבים במגזר הציבורי הוא אינטרס לאומי"
יצירת מקומות תעסוקה שיעדיפו יהודים
משמעותו של האלמנט ההצהרתי בחוק, לפיו "פיתוח התיישבות יהודית הוא ערך לאומי", יכולה להיות בסיס למדיניות סדורה של העברת תקציבים לחיזוק יישובים יהודים קיימים או חדשים. ומי אמר שתקציבים אלו יעצרו בהקצאת קרקעות, ולא יכללו גם יצירת מקומות תעסוקה בתוך אותם ישובים ליהודים בלבד, בכדי לחזק את אחיזתם במקום?
מינהל מקרקעי ישראל יכול, באמצעות פרשנות מסוימת, למנוע הקצאת קרקעות לאנשי עסקים ערבים להקמת מפעלים, כי זה יכול לבוא על חשבון מקומות תעסוקה של היהודים באזור. הם, כמו גם גופי תקצוב שונים, יכולים לטעון כי בכדי לעודד את ההתיישבות היהודית יש ליצור מקומות תעסוקה שיעדיפו יהודים, על מנת למשוך אותם לגליל או לנגב ולאפשר להם רמת חיים טובה.
אני חושש ששימור תרבות ומרחב ציבורי יהודי, לפי רוח החוק, תשמש מעסיקים ככלי מפלה כנגד מועמדים ערבים לעבודה, בכדי לשרת את האינטרס הלאומי היהודי - ולא את האינטרס הלאומי הישראלי, שאיבד את מעמדו סופית.
שינוי מעמד השפה הערבית, משפה רשמית לשפה בעלת מעמד מיוחד, הוא שנמוך מעמדה של השפה. העובדה שהדבר הוא רק הצהרתי לא מנחמת אותי, כי גם כאן ההצהרה יכולה לשמש כבסיס לשינויים ביחס לשפה במרחבים רבים.
כך לדוגמא, הבת שלי עומדת להיבחן בבחינה פסיכומטרית לאוניברסיטה. בעבר השקענו הרבה אנרגיה כדי שהבחינות יתקיימו גם בשפה הערבית, מה שהוביל לשיפור משמעותי בציונים של המועמדים הערבים לאקדמיה: הם פשוט הבינו טוב יותר את השאלות במתמטיקה ובלוגיקה.
הסטודנטים הערבים יעברו תהליך של דה-ישראליזציה
נכון להיום ניתן להבחן בעברית ובערבית בכל מועדי הפסיכומטרי ובכל מקום בו מתקיים המבחן, וזאת בניגוד לשפות זרות, בהן לא ניתן להבחן בכל מועד ובכל אזור בישראל. אם השפה הערבית תאבד את מעמדה הנוכחי בבחינות הפסיכומטרי, הדבר עלול להקשות על נגישות הסטודנטים הערבים לבחינה, ויתכן כי הם יחליטו לוותר עליה.
בנוסף, האוניברסיטאות התחילו בשנים האחרונות להכיר בזהות הייחודית של הסטודנטים הערבים, ולצורך כך עשו מספר "ג'סטות" בכדי לייצר מרחב ידידותי עבורם, שיסייע להם למצות את הפוטנציאל שלהם.
הן הכניסו את חג הקורבן ואת חג המולד כימי חופש נוספים לכלל הסטודנטים בלוח השנה האקדמי, ואפשרו לסטודנטים הערבים לדחות בחינות שנופלות על ימי חג שלהם או בשעות אחר הצהרים בימי צום הרמדאן, שוב, בכדי לאפשר להם למצות את הפוטנציאל האינטלקטואלי שלהם, כך שיוכלו להשיג את הציונים הטובים ביותר. מי יבטיח שחוק הלאום לא יחזיר את מחוג השעון אחורה בכל הקשור בהישגים הללו?
החלופות יהיו חיפוש אוניברסיטאות מחוץ לגבולות המדינה: באירופה, בירדן או ברשות הפלסטינית. זה ייצר תהליך של דה-ישראליזציה וחוסר רלוונטיות לשוק התעסוקה הישראלי.
החששות מהחוק הם חששות אמיתיים, לא רק ויכוח פוליטי סביב זהות וסמלים. זהו חוק שנותן לגיטימציה לצמצום מרחב החיים האזרחיים שלי, כאשר הוא הופך אותי ואת ילדיי לאזרחים סוג ב' באופן חוקי. ולאזרחים סוג ב' קשה הרבה יותר להשתלב בשוק התעסוקה ולתרום לכלכלה של מדינת ישראל, תרומה שאמורה להיות האינטרס של כולנו.
הכותב הוא מנהל תחום שיוויון וחיים משותפים בגבעת חביבה, המרכז לחברה משותפת.
לפנייה לכתב/ת 
