ביהמ"ש חייב בת 67 להתפנות מדירת בעלה

אחרי 3 שנות נישואים בלבד דרש בן 84 שאשתו תעזוב. היא סירבה בטענה שהוחתמה במרמה על הסכם ממון. השופטת ורדה בן שחר חייבה אותה

עו"ד יעקב קסלרפורסם: 31.07.18 , 07:14

בית המשפט למשפחה בראשון לציון הכריע לאחרונה בסכסוך גירושין בין בני זוג מבוגרים, שבמסגרתו הגיש הבעל (84) תביעה לסלק את אשתו (67) מדירתו. השופטת ורדה בן שחר קיבלה את תביעת הגבר ודחתה את גרסת האישה, שטענה על במרמה על הסכם ממון.

בני הזוג נישאו בפברואר 2012 והתגוררו יחד בדירה של הבעל. לפני שנישאו הם ערכו ביניהם הסכם ממון שקבע הפרדה רכושית מלאה. לאחר כשלוש שנים התערערו יחסיהם והבעל הגיש לבית הדין הרבני תביעת גירושים בטענה שאשתו קיימה עמו יחסי מין עוד לפני שהתגרשה מבעלה הראשון – ולכן לפי ההלכה מתקיימת כאן עילת הגירושים "אסורה על בעלה ועל בועלה". במרץ 2016 קיבל בית הדין את התביעה אך הבהיר כי הגט יבוצע רק אחרי שבני הזוג לא יגורו עוד יחד.

דיני משפחה

אחרי 26 שנות זוגיות: יקבל רק רבע מהדירה

עו"ד אורית תובל פרידמן

גבר שנפרד מזוגתו תבע לקבל מחצית מהכסף והרכוש שצברה במהלך יחסיהם הארוכים. אבל ביהמ"ש דחה אותו: "הייתה הפרדה רכושית"

אחרי 26 שנות זוגיות: יקבל רק רבע מהדירה

אלא שהאישה סירבה לעזוב את הדירה ומשכך הגיש נגדה הבעל תביעת פינוי בבית המשפט למשפחה. הוא טען שהיא מתנה את הפינוי בכך שישלם לה סכומי כסף מופרזים אף שהסכם הממון קובע במפורש שהדירה שייכת לו. בנסיבות אלה היא מאלצת אותו לצאת לחפש דירה חלופית בגילו המבוגר.

מנגד, האישה טענה שבעלה ניצל את תמימותה כשהחתים אותה על הסכם ממון שפועל לרעתה. לדבריה הוא הבטיח לה שעל אף האמור בהסכם, הרכוש שלו שייך גם לה. היא הוסיפה שהעובדה שההסכם אושר בפני נוטריון ולא בבית משפט מעידה על כך שאף אחד מהם לא חשב שהוא מחייב.

לצד זאת היא טענה כי לבית המשפט למשפחה כלל אין סמכות לדון בשאלת הדירה משום שתביעת הגירושים הוגשה לבית הדין הרבני.

השופטת ורדה בן שחר דחתה את טענת חוסר הסמכות שהעלתה האישה וציינה כי לנוכח העובדה שהתובע לא צירף את ענייני הרכוש לתביעת הגירושים, הוא לא הקנה לבית הדין הרבני את הסמכות לדון בהם.

לגופו של עניין היא קבעה שהסכם הממון תקף וחוקי: "אין חולק שבין הצדדים נכרת הסכם יחסי ממון הקובע הפרדת רכוש וההסכם נערך עובר לנישואין, על ידי נוטריון כדין. אין כל עילה והצדקה להשאיר את הנתבעת בביתו בעוד שהוא (התובע, י.ק) נדרש לחפש לו מקום מגורים אחר ולנדוד".

השופטת בן שחר הוסיפה שההסכם מתייחס גם לדירה של הנתבעת עצמה, כך שהיא לא נותרה חסרת כל, ומכאן שטענתה ל"ניצול תמימותה" לא משתלבת עם המציאות. למעשה, השופטת התרשמה שהסיבה היחידה שהאישה סירבה לעזוב את הדירה היא רצונה לזכות בכספו של בעלה שרכושו מוערך במיליוני שקלים.

משכך חויבה האישה לפנות את הדירה תוך 30 יום ולשלם לבעלה 15 אלף שקל הוצאות, לאחר שציינה כי גרמה בעקשנותה להתמשכות מיותרת של ההליך.