-02.jpg)
לסיים את העבודה עם חשש גדול: האתגר של הפורשים
היום שאחרי: "פרישה מהעבודה" היא מציאות חיים חדשה ומורכבת עבור אדם ששגרת חייו התבססה על עבודה יומיומית. המצב הזה דורש לעיתים הכנה ולמקום הזה נכנסות לא מעט חברות וארגונים
לפני כשנה הודיעו לגלית (שם בדוי), שיהיה עליה לפרוש מהעבודה בגיל 62, לאחר 20 שנה. היא החליטה להקדים את הפרישה בשנה, כדי לקבל את חבילת הפיצויים הנדיבה שהוצעה לה כמנהלת בחברה פרטית גדולה, בנוסף לפנסיה המגיעה לה. ואולם, התגמול הכספי המכובד, לא ממש מצליח להפיג ממנה חששות כבדים באשר לעתידה.
לכתבות נוספות על דור ה-S
טייסי הנוסעים שהתחילו אחרי גיל 50
"אני לא חוששת מההתנהלות הכלכלית שלי", היא משתפת. "בקטע הזה אהיה מסודרת. אני חוששת מלהתעורר בבוקר, ולא להתלבש ולהילחץ מיום עבודה נוסף. אני לא בנויה לישיבה עם חברות בבתי קפה, את הקטע של נסיעות וטיולים אני ממצה בכל מקרה, אני פשוט חוששת להפסיק להיות רלוונטית. גם לילדים שלי קשה לקבל את זה שאמא פתאום תהיה בפנסיה. זו מילה קשה להכיל".
המושג "פרישה מהעבודה" הוא לא רק צמד מילים, אלא מציאות חדשה ומורכבת עבור אדם, שכל שיגרת חייו מתהפכת מתאריך מסוים, שנקבע בלוח השנה של חייו, בין אם רצה להגיע לשם ובין אם לא.
עד לפני כמה שנים ההגדרה היתה פשוטה ואחידה: הפסקת עבודה בגיל 65. אבל בשנים האחרונות קיבל מושג הפרישה מעבודה הגדרות חדשות והתייחסות חברתית אחרת. גיל הפרישה הפורמלי עלה ל-67 בקרב גברים ובקרב נשים ל- 62, ולא מעט חברות וארגונים בוחרים להתייעל באמצעות "פרישה מוקדמת" או "פרישה מרצון", מה שמוציא מדי שנה אלפי עובדים משוק העבודה בגילאי 45-55.
התמודדות עם הסטטוס החדש
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בכל שנה מגיעים כ-70,000 איש לגיל פרישה. אם נוסיף לזה אלפי אנשים, ש"פורשים מרצון", או מתבקשים לפרוש מרצון, המספר יהיה גדול עוד יותר.
כך למשל, לפי החלטת הממשלה, עם סיום הרפורמה, חברת החשמל אמורה להחזיק לא יותר מ־9,000 עובדים קבועים וזמניים לעומת 12 אלף עובדים שהיא מחזיקה, כשהפורשים מרצון יקבלו מענקים מוגדלים בנוסף לפיצויים שנצברו לזכותם בקופות. גם בסלקום תוכנית הפרישה מרצון יצאה לדרך, כשעד 200 עובדים עם ותק של 30 חודשים ומעלה יוכלו לסיים את עבודתם בתנאי פרישה מיטיבים. תוכניות פרישה מרצון קיימות גם בנמל חיפה, בנק לאומי, מזרחי טפחות, טבע, הוט, צה"ל ותנובה.
אצל מרבית הפורשים נפגעת רמת ההכנסה ועליהם ללמוד כיצד לתכנן אחרת את החיים בהתאם ליכולות הכספיות החדשות. אבל השאלות הפיננסיות מצטרפות למימד לא פחות חשוב: הבריאות הגופנית והנפשית, שהיתה מקור לחוסן, ועלולה לפנות מקום בעקבות הפרישה למערכת של חששות, לחצים ומתחים, שעלולים להשפיע על הגוף והנפש כאחד.
ברשות השידור, למשל, כשהתנהל הדיון סביב פרישה מרצון לאור השינויים, הודו כמה וכמה עובדים שהם בחשש עד כדי דיכאון, והיו גם כאלו שאושפזו בעקבות כך. לזה יש להוסיף את האלמנטים הפסיכולוגיים המשפחתיים: שינוי בקשר הזוגי והמשפחתי, לאור העובדה שגימלאים מבלים יותר בבית והקשר הופך להיות יותר אינטנסיבי, מה שלא פעם יוצר בעיות בזוגיות, בהורות ו"בסבתאות".
גם המעמד החברתי משתנה. מקום העבודה שמהווה לרוב מסגרת השתייכות, איננו עוד, ורבים הפורשים שמרגישים דחייה ונטישה של החברים הוותיקים וחשים בודדים בעולם.
הפורשים מתחילים להתכתב עם מילים כמו "פנסיונר", "אזרח ותיק", "עובד בדימוס", "מנהל לשעבר", ואפילו "זקן". ההערכה העצמית שנבנתה אליהם ומעצמם לעצמם במשך שנות העבודה והיוותה מקור לביטוי היכולות והפוטנציאל האישי, משתנה. נוצר חלל ריק, שלא אחת מוביל לאובדן הערך העצמי.
בהתחשב בכך, שתוחלת החיים הממוצעת הולכה וגדלה, הרי שאדם שפורש עלול לחוות כשניים עד שלושה עשורים בחייו, כשהוא במשבר הולך ומחריף, עם הרגשה שאיבד מזהותו וממעמדו.
אימון לקראת פרישה
למקום הזה נכנסו בשנים האחרונות יותר ויותר ארגונים וחברות פרטיות, שמציעים אימונים וסדנאות לקראת פרישה. ברוב הארגונים הגדולים ההכנה לפרישה היא פנים ארגונית. במקביל, אנשים פרטיים לקראת פרישה, משלמים בעצמם עבור סדנאות כאלו.
אימון לפרישה נועד לשקף את המהלך הזה כ"התחלה" ולא כ"סוף", לבחון הזדמנויות חדשות שתקופת הגמלאות מספקת, להבהיר לפורש שזה הזמן להגשים חלומות, וכך להפוך את המשבר להזדמנות. אם המדובר בפרישה מוקדמת, מנסים להסביר להם, שזה הזמן וההזדמנות לבניית קריירה חדשה וזמן לצמיחה והתפתחות אישית.
אחת החברות הללו היא "מרכז הפרישה הישראלי" שמקיים מסלולי ההכשרה שנועדו להכשיר אוכלוסיות מגילאי 50 ומעלה לקראת הפרישה. בסדנאות, שמוצעות לארגונים גדולים, בינוניים וקטנים ולאנשים פרטיים, משתדלים להקנות למשתתפים כלים, ידע ומיומנויות להובלתם לדרך החדשה, לפתח אצלם מיומנות רלוונטית לצמיחה לאחר הפרישה בכל ההיבטים.
לדברי אורי היימן, מנכ"ל מרכז הפרישה: "אנחנו הופכים את הבעיה להזדמנות. משנים מושגים שהפורשים נכנסים אליהם, כמו לקרוא להם להבין שלא יזוזו הצידה, כי אנחנו לא מצדיעים לתפיסה הזאת. מי שמאמין בתפיסה הזאת, הרי שממנה נגזרות כל המתודולגיות הנוספות. זה מגיע מההבנה, שאדם ש'מחזיר ציוד', ויודע שיש לפניו עוד שניים או שלושה עשורי חיים, חייב להיות אקטיביסט ולצקת לחייו החדשים משמעות ומעורבות חברתית".
היימן מוסיף כולם יודעים ש-60 זה 45 החדש, ויש חוסר הלימה למסר חברתי – תרבותי שמתבקש, כביכול, מפרישה מעבודה. אם לא מבינים זאת ועושים אחרת, הפורשים עלולים להתרסק, לאבד שליטה".
רוב העיסוק בסדנאות האלו מתמקד בהיבטים הכלכליים – פיננסיים. זו לא המהות כולה. מה לגבי ההיבטים הפסיכולוגיים? יש מרכזים שלמים שגוזרים מזה את הקופונים.
"אכן כך. ככל שהעמקנו בנושא, הבנו שהשינוי והאתגר הגדול ביותר שעומד לפני פורש, הוא האתגר המנטאלי. פרישה מעבודה בכל גיל זו הזמנה מהירה לזיקנה. הקורסים בהכנה הפיננסית חשובים, אבל חייבים להבין את עומק השינוי או המהות. לכן יש לנו פרויקט התנדבותי של מעגלי פרישה.
"כיום יש עשרות קבוצות בארץ. התפיסה שלנו אומרת, שהדרך היחידה לחולל שינוי במושג פרישה היא אם הפתרון יגיע דרכם. שהפורשים לא ילכו לאיבוד. מעבר לזה, למספר הפורשים העצום יש כוח אלקטוראלי, ואני מאמין שגם זה יגיע בבחירות הקרובות".
היימן מסביר, שאת הסדנאות עורכים אצלם מוסדות בנקאות, פיננסים, תקשורת, הייטק, תעשייה, חינוך, מערכות ביטחון, משרדי ממשלה, כשמרבית המתכונות מועברות לפורשים בטווח גילאים 57-67. בנוסף ישנן סדנאות לפורשים צעירים כדוגמת מערכת הביטחון.
במרכז הם מפתחים את מיזם "בגרות שנייה", אותו הגה רפי פלג, סא"ל במילואים המשמש יועץ הבית של ארגוני קהילת הביטחון ויו"ר המרכז הפרישה הישראלי (בתפקידו האחרון היה רע"ן תכנון כ"א בזרוע יבשה). על פי המיזם, לצד מרחבי הפנאי והמשפחה ראוי לצקת תוכן בעל משמעות אל תוך חיי הפורשים כדי למנוע מהם שקיעה והתנוונות. "חלק לא מבוטל מהפורשים עוברים למתכונות ליווי פרטניות ואז מלווים על ידינו, וחלקם נשארים פעילים בפלטפורמת הפייסבוק שלנו, המשמעותית שבהם נקראת: "יוצאים לפנסיה - פורשים ביחד".
מה לגבי התשלום?
"על פי רוב הארגון משלם את הקורס ומאפשר סבסוד של ייעוץ/אימון פרטני בשלל תחומים- מנטאלי, תעסוקתי, אישי, זוגי, משפטי, כלכלי וכד'. יותר ויותר ארגונים מסבסדים ומאפשרים צירוף של בני הזוג. עלות לסדנאות פרטיות לפורשים, שמגיעים ללא גוף מאחוריהם, עומד על 1,500 שקל".
"בשוק קיימים כמה וכמה ארגונים, כשאת כולם מאחדים נושאים המוצעים לפורשים במסגרת הקורסים והסדנאות, בהם: הגדרות ברורות לאדם שהם רוצים להיות ולחיים שאתם שואפים אליהם, יצירת סדר יום ברור ומאפשר, קביעת צרכים בהווה והצבת מטרת לעתיד, זיהוי הכוחות החבויים והגלויים למלא אחר השאיפות, חקירה ועיצוב מחדש של הקשרים המשפחתיים והחברתיים, לקיחת אחריות על הבריאות הנפשית, הגופנית, הרגשית והרוחנית. חששות, פחדים וחסמים בתהליך השינוי וכיצד מתמודדים ומתגברים עליהם. בעיקרון: להסתכל על חצי הכוס המלאה ולהפוך לימון ללימונדה".
כאמור, חלק גדול מהתכנים המועברים בקורסים נוגע במישור הכלכלי- פיננסי והתעסוקתי, מתוך ידיעה שרמת ההכנסה של הפורשים יורדת ועליהם לחולל שינוי בחייהם בעקבות זאת. לכן נבדקים נושאים כמו ביטוחי בריאות וסיעוד, היבטים משפטיים של הסדרת הרכוש במשפחה- צוואות וירושות, פנסיה ומס, זכויות פורשים בביטוח לאומי, השקעות בגיל השלישי ובניית חזון כלכלי.
משתתפי הקורסים מוזמנים להגיע לפגישה אישית עם מתכנן פיננסי, מה שאומר כמה מאות שקלים נוספים לשעת ייעוץ. כך גם לגבי ליווי אישי של מאמן תעסוקתי, מומחה בפרישה להתמודדות עם אתגרים אישיים וכדומה.
למלא את הזמן הפנוי
הפסיכולוגית התעסוקתית, ד"ר ענת רפופורט, מתייחסת בעיקר לאיך למלא את הפנאי, שנוצר לאחר הפרישה. "אדם צריך להתייעץ לגבי זה, כי החשוב הוא למלא את הפנאי שנוצר במשמעות ובשמחה. לא לקום ברגשה סתמית וככה להעביר את היום, כי בתהליך הפרישה לוקחים לפורש את הזהות התעסוקתית שלו".
רפפורט מוסיפה, "לא פעם השאלה הראשונה ששואלים מישהו, כשפוגשים אותו, היא: 'מה אתה עושה'? ולא תמיד נוח להשיב: 'לא עובד. פרשתי'. יש גם הבדלים גדולים בין נשים וגברים בפרישה: עבור גברים ערך הקריירה כחלק מהזהות חזק יותר. נשים גם יותר מתחברות לנטוורקינג ולחיי חברה פעילים לאחר הפרישה".
"אבי, פרופ' צבי רפופורט, הוא כימאי. למרות שהוא פרש מזמן, הוא לא מוכן לשמוע ש"הוא היה". זה אובדן משמעות. לכן צריך להתכונן לפרישה. בין היתר אני מייעצת לפורשים להתחבר לטכנולוגיה, זה עולם בפני עצמו. אני מייעצת להמשיך את סיפור החיים לפי הנרטיב של הפורש. למשל: אם פרשת מתפקיד שכלל פגישות עם קהל, אתה יכול להתנדב. העיקר שהחיים החדשים יהיו משמעותיים ומאושרים עבור הפורש/ת. אם מרגישים בסביבת הפורש שהוא נכנס לדיכאון, מיד להפנות לפסיכיאטר או פסיכולוג קליני".
נציין כי בין הגופים המציעים קורסים וסדנאות לקראת פרישה נמצאים ארגון פעמונים, שמקיים סדנאות לבני 55+ שעומדים לפרוש מעבודתם בשנה הקרובה, או כאלה שכבר פרשו אך טרם מימשו את זכויותיהם.
תוכנית ההכנה לפרישה מופעלת אצלם בשותפות עם המשרד לשוויון חברתי, רשות שוק ההון, המוסד לביטוח לאומי, ג'וינט ישראל – אשל. הם מציעים סדנה בת 4 מפגשים, כשכל מפגש בן 3 שעות. יש גופים שגם מציעים לפורשים להשתתף במועדון חברים מיוחד לפורשים.
גופים נוספים הם מכללת יוזמות, אוצר, מכון שיפור, קריירה 360, קולות הנפש, נציבות שירות המדינה, פרישה א.ח.ר.ת, ארגון א.ח.ר, וזאת לצד קורסים פנימיים של חברת חשמל, פורשי צה"ל, ההסתדרות הרפואית בישראל ועוד. יש לציין גם שחלק מהסדנאות מוצעות לפורשים ולבני זוגם, כדי שאלו יבינו את הקושי בצד ההזדמנות.
לפנייה לכתב/ת 
