עיריית קריית גת תבעה בעל חנות; ביהמ"ש: "התנהלותה חמורה"
בעליה לשעבר של "להיט בראש צעצועים" בקניון נדרש לשלם חוב ארנונה רטרואקטיבי חרף שורה של כשלים של העירייה. בית המשפט נזף בה
בית משפט השלום בחיפה דחה
לאחרונה תביעה שהגישה עיריית קריית גת בגין חוב ארנונה נגד בעליה לשעבר של חנות "להיט בראש צעצועים" בקניון בעיר: השופטת עידית וינברגר מתחה ביקורת קשה על התנהלות העירייה, שתבעה ממנו ארנונה רטרואקטיבית לא הצדקה.
העירייה טענה באמצעות עו"ד חיים בן יעקב כי הנתבע, שטען שהחברה התפרקה ואין לו אפשרות לשלם, הבריח נכסים שלה. עמדתה הסתמכה על כך שהוא ביצע "מחיקה חשבונאית" של יתרת ציוד והשקעות בסכום של יותר מ-160 אלף שקל. העירייה טענה שיש לחייב אותו באופן אישי בחוב של החברה ("הרמת מסך" בלשון המשפטית), משום שלטענתה הוא פעל לפירעון חובותיו תוך העדפה אסורה של נושים מסוימים על פניה.
במשך מספר שנים שילם בעלי החנות ארנונה כרגיל, עד שחברת "להיט בראש צעצועים" שבבעלותו הפסיקה את פעילותה ופינתה את הנכס בינואר 2010. לאחר מכן דרשה העירייה תשלום רטרואקטיבי בגין הפרשי ארנונה עבור תוספת מחסן ושטחי חייה משותפים.
ייצוגית:
"עיריית רחובות גבתה מיליונים שלא כדין"
עו"ד דני גולדנברג
חשמלאים, חייטים, טכנאי שיניים, נגרים ושאר בעלי מלאכה בעיר טוענים שבאמצעות עקיפת תקנות הארנונה נגבו סכומים הגבוהים פי 3 מהמותר
הנתבע, שיוצג על ידי עו"ד אליהו סרור, טען מנגד שלא ביצע כל העדפת נושים, שהרי עד להגשת התביעה כלל לא ידע על החוב לעירייה. במקביל הוא הכחיש את החוב בטענה שבמהלך כל התקופה שבה החזיקה החברה בחנות שולמו כל חשבונות הארנונה שהתקבלו. לדבריו מעולם לא העביר אליו נכסים מהחברה, ובמועד הפסקת פעילותה לא היו לה נכסים כלשהם.
לאחר שבחנה את הראיות שהביא הנתבע, כולל עדות של רואה החשבון של החברה, קיבלה השופטת עידית וינברגר את טענת הנתבע שלפיה הצליח להוכיח שביצע "מחיקה חשבונאית" כדין, ולא קיבל לידיו כל תמורה בגין נכסים של החברה, שבאותה עת היו חסרי ערך ולא ניתן היה לממשם.
גם הטענה להרמת מסך נדחתה, אחרי שהשופטת שוכנעה שהנתבע ניהל את החברה בתום לב וביושר, ולא רק שלא ניסה להסתתר מאחורי מסך ההתאגדות - אלא אף הזרים לחברה כספים שניתנו לו במתנה מאביו, על מנת לנסות למנוע את קריסתה.
השופטת וינברגר הבהירה שלא ייתכן שהנתבע ביצע העדפת נושים אסורה, שהרי הוא כלל לא ידע על החוב לעירייה כיוון שמעולם לא קיבל דרישות תשלום. היא ציינה שבעדותו של מנהל מחלקת הגביה בעירייה התברר שרק במאי 2010 (לאחר מדידות מיוני 2009), נחתם הסכם בינה לבין הנהלת הקניון שבמסגרתו תוקנו כל החשבונות של השומות בעקבות מדידה חדשה של שטחי הקניון.
"העובדה שהתובעת בחרה להסתיר מידע מהותי זה מהנתבעת ומבית המשפט חמורה בעיני, ומלמדת יותר מכל, כי החוב הנטען בגין השטחים המשותפים והחניון, לא היה חוב חלוט עד חודש מאי 2010 – מועד בו הנתבעת כבר לא החזיקה בנכס", כתבה השופטת.
בכך היא קיבלה את עמדת הנתבע שטען כי לא מדובר בחוב חלוט, מאחר שלא ניתנה לו האפשרות להגיש עליו ערר או השגה כלשהי. העירייה חויבה לשלם לתובע שכר טרחת עו"ד בסך 17,550 שקל.
- לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ התובעת: עו"ד חיים בן יעקב ואח'
- ב"כ הנתבעים: עו"ד אליהו סרור
ואח'
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
