השוכר ניצח: שטר הביטחון לא ימומש

בעלת נכס בכפ"ס שבו הופעלה נגרייה טענה להפרת חוזה וביקשה לחייב את השוכר ב-85 אלף ש'. אך ביהמ"ש קבע: החוזה כבר לא היה בתוקף

עו"ד זאב גלרפורסם: 17.10.18 , 17:24

בית משפט השלום בכפר סבא דחה לאחרונה את תביעתה של חברת "בן פורת ניסן השקעות", בעלת שטח בעיר, שביקשה לחייב שוכר שהפעיל נגרייה במקום ב-85 אלף שקל בטענה להפרות חוזה ואי תשלום שכירות. השופטת רחל קרלינסקי קבעה כי ההפרות לכאורה לא בוצעו בתקופת החוזה שבה הנתבע היה מחויב.

ביוני 2006 שכרו הנתבע ובן דודו את הנכס שבבעלות התובעת תמורת 1,400 דולר לחודש והפעילו בו נגריה. בהסכם נקבע כי תקופת השכירות היא לשנתיים, ולשוכרים ניתנה אופציה להאריך את התקופה מדי שנה לשמונה שנים, בתנאי שיודיעו על כך 90 יום מראש. עוד סוכם כי דמי השכירות יוגדלו ב-5% כל שנה.

תביעה

זוג קנה בטעות משרד במקום דירה - העו"ד יפצה

עו"ד מאיה אדרי

לאחר רכישת הנכס ברחוב מנדלסון בת"א התברר שהוא מיועד לשימוש משרדי בלבד. בסיום ההליך נגד העו"ד נקבע: הוא ישלם 373 אלף ש'

זוג קנה בטעות משרד במקום דירה - עורך הדין יפצה

עם חתימת ההסכם מסרו השוכרים שטר ביטחון בסך 100 אלף שקל לפקודת החברה. בסופו של דבר הסכמי השכירות חודשו מעת לעת לכל אורך תקופת האופציה. בין לבין, ב-2011 פורקה השותפות בין הנתבע ובן דודו (שמאוחר יותר הוכרז פושט רגל והתובעת הגישה גם נגדו תביעת חוב).

ביולי 2016, מאחר שבן הדוד היה מעוניין להמשיך את תקופת השכירות, הוא חתם על תוספת להארכת ההסכם מעבר לתקופת האופציה, כאשר בתחתית המסמך הוטבעה החותמת של החברה שהייתה בעבר של השניים – הנתבע ובן דודו.

בהמשך לכך הגישה בעלת הנכס תביעה שבה ביקשה לחייב את הנתבע בטענה שחוזה השכירות הופר בשל נטישת הנכס באוקטובר 2016, ובגין נזקים למושכר וחילול של שלושה צ'קים עבור השכירות של חודשי אוגוסט-אוקטובר 2016 – המחאות שניתנו בתקופה של התוספת להסכם.

הסכם חדש

השופטת רחל קרלינסקי הבהירה שההודעות על חידושי השכירות החל מ-2012 נשלחו רק מטעם בן דודו של הנתבע והלוגו של החברה. "משמע שבתקופת הסכם השכירות היו שינויים שהתובעת יכלה לדעת או התוודעה לשינוי בזהות השוכרים, ומאידך גם הנתבע טרח להבטיח עצמו מול שותפו ולגלגל עליו חבות בנוגע להתחייבויותיו האישיות של הנתבע בקשר עם השותפות והחברה", הוסיפה.

בפסק הדין צוין שכל עוד התובעת לא קיבלה הודעה מסודרת לגבי השינוי, היא אמנם הייתה יכולה לטעון שהשטר נועד "לכסות" את נזקיה בתקופת השכירות. ואולם, היות שהלכה למעשה התובעת חתמה על "התוספת" להסכם החל מאוגוסט 2016 מול בן הדוד בלבד, הרי שיש שינוי בזהות השוכר.

לפיכך קיבלה השופטת את טענת הנתבע שלפיה תוקפה של התחייבותו על פי שטר החוב פקעה עם כריתת התוספת להסכם השכירות עם בן דודו, ומשהסתיימה תקופת השכירות לפי ההסכם מ-2006. כלומר, התוספת להסכם השכירות מהווה הסכם חדש מול בן הדוד בלבד.

"עם תום תקופת השכירות המקסימאלית ביום 31.7.16, ומשאין בפיה טענות על הפרות שהתרחשו בתוך תקופת השכירות הנ"ל, לא יכולה הייתה התובעת 'להאריך' את תקופת תוקפו של שטר הביטחון שנמסר לה עשור קודם לכן. למצער, היא לא יכלה לעשות כן ללא ידיעתו והסכמתו של הנתבע", סיכמה השופטת ודחתה את התביעה.