שתף קטע נבחר

מגרש הציפורים יפוצה כי לא היה קבלן עצמאי

מתכונת העסקה מורכבת בין קיבוצים לבין חברה פרטית הסתיימה בתביעה על יחסי עבודה. מגרש הציפורים יקבל 150 אלף ש' על זכויות סוציאליות

בית הדין לעבודה בנצרת קבע לאחרונה חברת "פתוח שאן" תפצה בכ-150 אלף שקל מגרש ציפורים שהועסק על ידה במשך שני עשורים כחלק מהתקשרות מורכבת עם קיבוצים בצפון לפני שעבודתו הסתיימה. השופט מירון שוורץ דחה את טענת החברה שלפיה הייתה בסך הכול צינור להעברת כספים בין הקיבוצים לקבלן עצמאי, וקבע שהיא מחויבת לשלם לתובע פיצויי פיטורים והפרשי פנסיה.

 

בשנות ה-90 יזמו קיבוצים באזור עמק בית שאן התארגנות לגירוש ציפורים הפוגעות במדגים שלהם. המיזם פעל במחלקה שהוקמה בחברת "פתוח שאן" העוסקת בכלל בתחום הקירור. ב-1993 הצטרף חבר קיבוץ ניר דוד לניהול ההתארגנות. 20 שנה לאחר מכן היא הועברה למסגרת אחרת ועבודתו הסתיימה. ב-2015 הוא הגיש תביעה נגד "פתוח שאן" לתשלום של כ-751 אלף שקל עבור פיצויי פיטורים וזכויות סוציאליות שלא קיבל משום שהחברה ראתה בו כקבלן עצמאי. לטענתו, בפועל הוא היה שכיר של החברה, והתקיימו ביניהם יחסי עבודה מלאים.

 

מנגד טענה החברה כי ההתארגנות השתמשה בה רק כ"מסלקה" ולא הייתה חלק ממנה. מכל מקום, הדגישה, התובע היה קבלן שהעניק לה שירותים כנגד תשלום חשבוניות ולא עובד שכיר.

 

היא הוסיפה כי אם טענתו תתקבל, הרי שלנוכח העובדה שקיבל שכר גבוה בהרבה מכל עובד רגיל, זכויותיו כבר כוסו במסגרת זו במלואן. בנוסף היא ביקשה לקבוע כי תקופת העבודה אצלה החלה רק ב-2009, שכן עד אז היה התובע עובד של קיבוץ ניר דוד וקיבל את התשלומים באמצעותו.

 

השופט מירון שוורץ קבע כי מהראיות והעדויות עולה כי תבנית ההעסקה של התובע הייתה מורכבת מאוד וכללה גם סממנים של עבודה עצמאית וגם סממנים של עבודה שכירה. עם זאת, מאחר שאין ספק שההתארגנות פעלה במסגרת החברה – הכף נוטה לטובת תוצאה שרואה במערכת היחסים בין התובע לבינה כיחסי עבודה ומזכה אותו בזכויות סוציאליות.

 

מסקנתו התבססה בין היתר על כך שהתובע היה כפוף לפיקוח, דיווח על עבודתו היומית לנתבעת והעובדים שניהל היו עובדיה גם כן (בניגוד לטענת החברה כי היו עובדיו).

 

השופט הוסיף כי אף אם גירוש הציפורים לא היה חלק מהעסק הרגיל של החברה, הראיות מעידות כי היא לא שימשה רק כצינור להעברת הכספים אלא סיפקה להתארגנות "מעטפת חיונית ומשלימה לפעילות". עם זאת, טענת החברה כי יש לחשב את זכויות התובע החל מ-2009 התקבלה.

 

מכאן עבר השופט לבחון מהם סכומי הפיצויים שמגיעים לתובע על כל אחת מהזכויות שתבע. בהקשר זה נדחתה טענת החברה כי לו התובע היה עובד שכיר הייתה משכורתו נמוכה יותר מהשכר שקיבל בפועל. לכן הוא העמיד את השכר הקובע לצורך חישוב הפיצויים על בסיס השכר הכולל שקיבל לאורך שנות העבודה אצל הנתבעת.

 

בהתאם לכך נקבע כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים, פדיון של 84 ימי חופשה, דמי הבראה לתקופה של שנתיים והפרשי פנסיה. בסך הכול נפסקו לתובע כ-151 אלף שקל כולל הפרשי ריבית והצמדה בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד של 7,500 שקל.

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: דן ויץ
ארכיון
צילום: דן ויץ
צילום: סטודיו כותרת
עו"ד אסתי עוקב
צילום: סטודיו כותרת
מומלצים