הקשר המטריד בין פקחים להוטים לדוחות חניה
מי שניסה להישפט על דוח יודע שהסיכוי לבטלו נמוך. במקביל, התפקוד היעיל להפליא של פקחים מעלה חשד שהם מתוגמלים שלא כדין על כל דוח
ארכיון(צילום: הלל פוסק)
האיסור לתגמל עובדי ציבור על מתן דוחות חניה הוא ברור, הגיוני וידוע. ואולם, היקף הקנסות שמוטלים מדי יום בחלק לא קטן מהרשויות המקומיות בישראל מוביל למסקנה שהפקחים מתוגמלים בבונוסים על דוחות או שמוטלת עליהם חובה למלא "מכסה". התוצאה צפויה: הטלת דוחות חניה במקרים לא מוצדקים או קטנוניים במיוחד המאמללת את האזרחים.
האם בתי המשפט האמיצים מתקנים את העוול? תשכחו מזה. כידוע, עבירות חניה שונות מעבירות פליליות אחרות מאחר שהן מסוג "אחריות קפידה". לצורך הרשעה בעבירות אלה אין צורך להוכיח יסוד נפשי (של מודעות או מחשבה פלילית למשל). די להוכיח שהנאשם ביצע פיזית את העבירה. המנגנון הפוגעני של "אחריות קפידה" מעקר כל עשיית צדק ואף מבזה וממאיס את שלטון החוק בעיני האזרחים.
כשמדובר בדוחות חניה, ימי הקראת כתבי האישום בבתי המשפט לעניינים מקומיים הם פניו הנפולים של שלטון החוק. בכל יום כזה מתווספים מאות אזרחים זועמים שרוחם נשברה.
בימי הקראה אלה מגיעים לבתי המשפט עשרות רבות של אזרחים לוחמניים - קומץ מתוך מאות שקיבלו דוחות לא מוצדקים או קטנוניים. כמקובל, עשרות אנשים הרשומים לאותה שעה מצטופפים כמו סרדינים באולם בית המשפט, לא יודעים מתי יגיע תורם.
התובע העירוני ומסייעיו מחכים בכניסה, דוחקים ומזהירים את האזרחים לשלם את הקנס המקורי או שיחויבו בקנס גבוה יותר אם ישפטו. זאת בניסיון להקטין ככל האפשר את מספר המתדיינים הגדול. רבים מסכימים.
לאלה שבטוחים בחפותם ומתעקשים להישפט ניתנת הזדמנות להשמיע את דברם. אלא שבמרבית המקרים, אפילו אם יוכיחו באותות ובמופתים שלא בוצעה כל עבירה או כי לא הייתה בידם כל ברירה, הם יורשעו ויחויבו בקנס מוגדל במקרה הרע או בקנס המקורי במקרה הטוב.
מכרה זהב
מדוע מערכת המשפט בוחרת לטפל בעבירות פעוטות אלה לחומרא כבית שמאי ואינה מקלה כבית הלל?
ראשית, מחסור בכוח אדם שיפוטי, המוביל לחוסר יכולת לקיים משפט צדק לכל אזרח המלין על דוח חניה. שנית, רצון להרתיע אזרחים מלערער על דוחות החניה. בנוסף, דוחות חניה הם מכרה זהב המאפשר לכסות על המחדלים התחבורתיים שהביאו לצפיפות היתר ברשויות המקומיות.
ועדיין, שורש הרע מהו? האחריות הקפידה שבחוק העונשין. אחריות זו הופכת את היוצרות: במקום שהתביעה תוכיח את יסודות העבירה של הנאשם, הנאשם אשם אוטומטית אלא אם הוכיח כי עשה הכול כדי למנוע את העבירה (ומדובר ברף קשה עד בלתי אפשרי להוכחה).
האחריות הקפידה יוצרת בראש ובראשונה פגיעה חוקתית בכבוד האדם. היא מונעת לחלוטין את זכותו הבסיסית של האזרח להתגונן מפני אשמה המופנית כלפיו (בצדק או שלא בצדק). בנוסף, היא פוגעת בתחושת הצדק ובמערכת המשפט ושלטון החוק, ותורמת ליצירת חברה שאזרחיה חשים שמתנכלים להם. בעבירות מסוג זה מערכת המשפט הופכת כמעט לחותמת גומי, שכן במעט מאוד מקרים האזרח יוצא זכאי.
יעילות מדהימה
ברשויות מקומיות רבות הפקחים להוטים ויעילים באופן מחשיד. המציאות הבלתי אפשרית היא שאף אם החנית את רכבך ללא תשלום לדקה אחת – בום, קיבלת דוח. גם אם בטעות נרשם לך דוח בעודך ברכב, הוא לא יבוטל והפקח ישלח אותך אחר כבוד ל"מערכת הצדק" ולאחריות הקפידה המובילה ברוב המקרים להרשעה.
למותר לציין כי פקחי הרשויות המקומיות לא נולדו עם הלהיטות הזו. כאמור, ניתן להניח שבחלק לא קטן מהרשויות הפקחים מתוגמלים לפי מספר הדוחות שהם רושמים או שמוטלת עליהם מכסת דוחות.
מדובר בתמריץ אסור על פי דין, שדינו לפסול את כל דוחות החניה שניתנו בכל הרשויות הללו באופן אוטומטי, ולהעמיד לדין פלילי את הפקחים ואת ראשי והרשויות ושאר האחראים למצב. האבסורד הוא שבתי המשפט מגנים על הפקחים בחירוף נפש. כך למשל, בעבר סירב בית המשפט לעניינים מקומיים בנתניה להורות לעירייה למסור לי תלושי משכורת של הפקחים, ואפילו לא לחקור אותם בעניין הזה.
אני קורא לכל מי שיש בידיו הוכחות ועדויות לתמריצים אסורים שניתנים לפקחי החניה, ובעיקר לפקחי חניה בדימוס, לפנות אלי ולשלוח לי את הראיות.
יש למחוק את המונח אחריות קפידה מספר החוקים ויפה שעה אחת קודם. כמו כן, יש לחקור את נושא הבונוסים והמכסות – אם אלה ניתנים לפקחי החניה בחלק מהערים בארץ - כדי שנוכל לשקם את אמון הציבור במערכת החוק והמשפט.
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- עו"ד ארז בר-זיו
הוא בעל משרד העוסק בתחומי המשפט האזרחי
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
