מטפלת קנתה לקשיש דירה בכספו – ורשמה אותה על שמה

גבר שביקש להסתיר כספים מהרשויות ביקש מהמטפלת שלו לרכוש עבורו דירה. היא רימתה אותו, והוא נדרש להליך משפטי ארוך עד שניצח לבסוף

עו"ד יסכה הלוי-גודמןפורסם: 23.11.18 , 07:07

בית המשפט העליון הפך לאחרונה החלטה של בית המשפט המחוזי, וקבע כי קשיש שהמטפלת הסיעודית שלו השתמשה בכספו כדי לקנות דירה על שמה, יוכל לפעול להעביר את הנכס על שמו בטאבו. השופטים ניל הנדל, אורי שהם (בדימוס) ויוסף אלרון קבעו שהמטפלת הפרה את חובתה לפי חוק השליחות.

ב-2007, בהיותו בן 69, עבר התובע אירוע מוחי ושכר את המטפלת סיעודית. זמן קצר לאחר מכן הוא העביר לחשבונה 300 אלף שקל בנאמנות כדי להסתיר כספים מהרשויות. לימים הוא ביקש ממנה לרכוש בכספו דירה. הדירה נרכשה ב-2008 והוא עבר לגור בה. כעבור שבע שנים הודיעה לו המטפלת כי אינה מעוניינת בקשר עמו ונעלמה. הוא גילה כי נותר חסר כל, שכן במקום לרשום את הדירה על שמו – היא רשמה אותה על שמה.

תביעה

בוטלה מכירת דירה ל"ידידה" של האב המנוח

עו"ד רביב חיים

גבר בהליכי גירושים וביחסים קשים עם ילדיו "מכר" את דירתו בניגוד לצוואת אביו. ילדיו תבעו וביהמ"ש קבע: המכירה נעשתה למראית עין בלבד

בוטלה מכירת דירה ל"ידידה" של האב המנוח

תביעה שהגיש למחוזי בבקשה שיצהיר כי הדירה שייכת לו נדחתה אף שנקבע כי הקשיש אכן העביר למטפלת את הכסף והיא יצרה בפניו מצג שווא שלפיו הדירה נרשמה על שמו. בית המשפט נימק את הדחייה בכך שהמטפלת הוכיחה שבחשבונה היו סכום מספיק לרכישת הדירה גם ללא כספו של הקשיש. משכך נקבע כי הוא זכאי לקבל את כספו בחזרה אבל לא את הדירה.

אולם כאמור, העליון קיבל את ערעורו של הקשיש וביטל את פסק הדין של המחוזי. השופט ניל הנדל, שכתב את פסק הדין, קבע כי עצם העובדה שלמטפלת היו כספים משל עצמה לא מובילה למסקנה שאליה הגיע המחוזי – ולפיה היא רכשה את הדירה לעצמה ללא שום קשר לכספו של המערער.

על פי המסכת העובדתית, נקבע, המערער הפקיד בחשבונה של המטפלת כספים וסיכם עמה שתרכוש באמצעותם דירה עבורו. עובדות אלה נתמכות בהקלטה שבה היא מודה בדברים, במעורבות המערער בהליך רכישת הדירה ובכך שעבר לגור בה מיד לאחר הרכישה.

השופט הנדל קבע שלנוכח הדברים, הרי שגם אם למטפלת היו כספים משל עצמה, די בכך שהיא התחייבה לרכוש עבור המערער את הדירה ולא עשתה זאת, כדי לקבוע שהפרה את חובת הנאמנות שלה לפי חוק השליחות. בנסיבות אלה קובע החוק כי יש לראות בה כמי שמחזיקה את הדירה בנאמנות עבור המערער.

בפסק הדין צוין כי אחת התכליות העיקריות של הוראות חוק השליחות בהקשר זה היא למנוע עיוות בתפקידו של השלוח. "לשון אחר", כתב השופט, "תכלית החוק היא כי השלוח החוטא לתפקידו לא יצא נשכר".

לפני סיום ציין השופט הנדל כי לו המערער היה תובע מלכתחילה סעד מעשי, ניתן היה להורות כבר עכשיו על העברת הזכויות הדירה בלשכת רישום המקרקעין. אך מאחר שלא עשה כן, הוצהר כי הדירה מוחזקת על ידי המטפלת בנאמנות עבורו, והוא זכאי לפעול לרישום זכויותיו.

לפיכך הערעור התקבל ופסק הדין של המחוזי בוטל. עם זאת נקבע כי לנוכח העובדה שמלכתחילה העברת הכספים נועדה להסתיר מידע מהרשויות, לא יזכה המערער בהוצאות משפט.