בעלי "וילה לאמור" זוכה מניהול עסק ללא רישיון
המדינה טענה שחמשת החדרים, הבריכה ו"השירותים הנלווים" בווילה המושכרת במושב אמנון דורשים רישוי עסק. אבל בית המשפט חשב אחרת
בית משפט השלום בקריית שמונה זיכה לאחרונה
את בעליה של "וילה לאמור", הפועלת מאז 2016 במושב אמנון שבצפון, מניהול עסק ללא רישיון. השופטת דוניא נסאר הבהירה שחובת הרישוי חלה רק כשהשכרת חדרי האירוח מלווה במתן שירותים לאורחים, מה שלא התקיים במקרה זה.
מועצה אזורית מבואות החרמון, שיוצגה על ידי עו"ד חניתה רון עייש, טענה שהוא הודה שהוא מפעיל את הווילה והבריכה ללא רישיון כדין. לדבריה, לאורחי הווילה ניתנים שירותי ניקיון, החלפת המצעים, מגבות נקיות, וניקיון החצר והבריכה. כמו כן, בכל מקרה של בעיה או תקלה הם מקבלים מענה 24/7. כל אלה עונים לדבריה על הגדרת "מתן שירותים לשוכרים".
כתב האישום נגד בעלי הווילה התבסס על סעיף בתקנות המחייב בקבלת רישיון עסק את מי שמשכיר יותר מארבע יחידות אירוח למטרת נופש המלווה במתן שירותים לאורחים. הבעלים הואשם בנוסף בהפעלת בריכת השחייה שצמודה לווילה ללא היתר.
משפט כללי
כך נדחתה תביעת ההשתקה של "סופרגז"
עו"ד שרון בירון מרקוביץ'
מהנדס ממשרד התשתיות הזהיר בכתבה בערוץ 2 מפני הובלת גז טבעי דחוס. החברה תבעה אותו על לשון הרע, אבל ננזפה על ידי בית המשפט
המועצה הדגישה את תכליתו של חוק רישוי עסקים בשמירה על בטיחות וביטחון המתארחים בעסק. לדבריה, מתחמי אירוח הפועלים ללא רישיון עסק מהווים סכנה מבחינה תברואתית ומטרד לשכנים, והם גם פועלים ללא האישורים הנדרשים מבחינת כיבוי אש.
מנגד טען הנאשם, שיוצג על ידי עו"ד אלדד בן הרוש ועו"ד שירלי גדעון, שהווילה לא טעונה רישיון. לשיטתו אמנם יש בה חמישה חדרים, אך מדובר בחדרי שינה שאינם "יחידות אירוח" נפרדות, כך שמבחינת חלוקה פנימית הווילה מהווה יחידת אירוח אחת. לדבריו בווילה לא ניתנים "שירותים נלווים", כך למשל, ניקיון הווילה נעשה כאשר היא ריקה ולצורכי אחזקה ואין מדובר בשירותי ניקיון קבועים וזמינים. הוא הוסיף שהמדינה לא הציגה תלונות קונקרטיות ביחס למטרדים שנגרמים מהווילה או נוגעים לה באופן ישיר.
השופטת דוניא נסאר הבהירה כי חובת הרישוי בגין השכרת חדרי אירוח חלה כאשר מתקיימים שני תנאים מצטברים: מספר חדרי האירוח הוא יותר מארבעה והשכרת החדרים מלווה במתן שירותים לשוכרים.
היא ציינה כי המועצה לא פירטה בכתב האישום מהם השירותים הנלווים הניתנים במסגרת השכרת החדרים, ודי בכך כדי לזכות את הנאשם. זאת ועוד, גם בראיות שהובאו אין הוכחה שמדובר בעסק המחייב רישיון.
כך למשל, לא הובאה ראיה כלשהי המוכיחה מתן שירותים נלווים על ידי הנאשם או מי מטעמו לשוכרי יחידות האירוח. למעשה, שני העדים סיפרו שלא פגשו במקום אף איש צוות. השופטת כתבה כי מקובלת עליה טענת הנאשם שלפיה הווילה עוברת ניקיון בין אירוח לאירוח וכי אפילו תה וקפה אינם מסופקים לאורחים.
כמו כן, לדבריה, לא הובאה כל ראיה המעידה על כך שהפעלת חדרי האירוח במקום פגעה בבריאות הציבור. נקבע כי יש לזכות את הנאשם גם מהעבירה של הפעלת הבריכה ללא רישיון, שכן לא מדובר בעסק נפרד והבריכה משמשת רק את אורחי הווילה. בסיכומו של דבר זיכתה השופטת נסאר את הנאשם מכלל העבירות שיוחסו לו.
- לקריאת הכרעת הדין המלאה – לחצו כאן
- הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
- ב"כ המאשימה: עו"ד חניתה רון עייש
- ב"כ הנאשם: עו"ד אלדד בן הרוש ועו"ד שירלי גדעון ממשרד סרור בן הרוש
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
