נהג מונית זוכה מגרימת מוות: לא הוכח שפגע בהולך הרגל

המדינה טענה שהנהג פגע באדם בחניון בבאר שבע וגרם למותו. אבל בית המשפט מתח ביקורת קשה על ניהול התיק הן במשטרה והן בפרקליטות

עו"ד יואל גולדברגפורסם: 02.12.18 , 16:44

בית המשפט לתעבורה בבאר שבע זיכה לאחרונה נהג מונית שהואשם בגרימת מוות ברשלנות בשל פגיעה לכאורה באדם בחניון בעיר. השופטת איילת גרבי מתחה ביקורת על ניהול התיק, החל מחקירת המשטרה, דרך התנהלות בוחן התנועה ועד לפרקליטות שהתעלמה מהעדות החשובה ביותר.

התאונה הקטלנית אירעה ב-2016: בשעת צהריים נכנס נהג המונית לחניון תת-קרקעי, ובכתב האישום נטען שבמהלך נסיעה לאחור פגע במנוח שהסתייע בהליכון ובמלווה. הנפגע פונה לבית חולים, שם אובחן דימום במוחו, ולמחרת הוא הלך לעולמו. לטענת המדינה, הנאשם נהג ברשלנות ובקלות ראש, משום שמלכתחילה לא היה צורך בנסיעה אחורנית, מה גם שלא הסתכל במראות הרכב ולא וידא שאין הולכי רגל מאחורי המונית.

תביעה

2.4 מיליון שקל לרוכב שנפגע מרכב משטרתי

עו"ד רן שקד

המדינה טענה כי מאחר שלקטנוע של התובע לא היה ביטוח חובה, יש לייחס לו חלק מהאחריות לנזק. אבל בית המשפט לתעבורה דחה אותה

2.4 מיליון שקל לרוכב שנפגע מרכב משטרתי

מנגד טען הנהג שלא נסע במהירות, ולא פגע בהולך הרגל ובמלווה אלא שמע דפיקה על רכבו ועצר.

המדינה התבססה על כמה עדים, בהם השוטרים שהגיעו למקום התאונה (שלא זכרו את פרטי המקרה), ובוחן התנועה – כולן "עדויות לוויין" של עדים שלא ראו את המקרה. עד הראייה היחיד היה המלווה שנפל עם המנוח, אולם הוא מסר גרסאות שונות, חלקן סותרות ומופרכות, בשלבי החקירה ובבית המשפט. במשטרה שימשה אשתו כמתורגמנית מרוסית לעברית, אף שבמקום נכחה שוטרת דוברת רוסית. על כך כתבה השופטת כי "מדובר בהתנהלות בלתי תקינה לחלוטין".

השופטת שוכנעה שהגרסה האמינה מפי המלווה הייתה זו שמסר בשחזור התאונה, ולפיה הוא והמנוח נפלו בלי קשר למונית, ולאחר מכן הוא דפק על המונית בידו כדי שלא תפגע בהם.

לפיכך נקבע כי עמוד התווך של עמדת המדינה קרס לחלוטין: "נפלא מבינתי כיצד 'יצרה' המאשימה גרסה שלמה המבססת לכאורה את אשמתו של הנאשם בפגיעה במנוח ובמלווה, וזאת תוך התעלמות מקיום דיון ענייני ואובייקטיבי בגרסאותיו של העד היחיד הישיר לאירוע התאונה – המלווה".

לאחר ניתוח מעמיק של הראיות, וביקור שקיימה בעצמה בחניון, הגיעה השופטת גרבי למסקנה כי "לא היה כל מגע בין המונית ובין המנוח", וציינה כי "לא הובאו כלל ראיות לפגיעה כלשהי ולו המינורית ביותר במנוח".

היא ציינה שבמהלך שחזור התאונה השטח לא נסגר למעבר הולכי רגל וכלי רכב, וכתוצאה מכך נגרמו הסחות דעת שגרמו לנאשם לצאת מריכוז. יתרה מכך, בוחן התנועה לא יידע את הנאשם על זכותו להיוועץ בעורך דין לפני השחזור, שכן לדבריו הנאשם "אמור להבין לבד זכות זו".

גם על התנהלות זו מתחה השופטת ביקורת נוקבת, והזכירה כי הבהרת זכויות לנאשם לעולם איננה מיותרת. היא ציינה כי מעבר ליכולותיו "המופלאות" של הבוחן שלא להיות מוטרד מהפרעות, הדבר פגע בריכוז של המשתתפים האחרים. לפיכך התקבלה גרסת הנאשם בדבר "נפילתם העצמונית של המלווה והמנוח, ללא כל קשר לפגיעת המונית בהם".