אחרי 15 שנה כפושט רגל – רפד ניצול שואה קיבל הפטר

מ-2004 חי הקשיש תחת הסטטוס המגביל ומתפרנס בקושי. הנאמן ביקש להעביר לקופת פשיטת רגל את שארית כספו, אבל ביהמ"ש אמר: עד כאן

עו"ד שמעון עטיאספורסם: 06.12.18 , 08:25

בית המשפט המחוזי בתל אביב הורה לאחרונה לסיים הליך פשיטת רגל בן 15 שנה של ניצול שואה בן 73 העובד כרפד, ולאפשר לו לפתוח להשלים את שיקומו. בכך דחתה השופטת נועה גרוסמן את בקשת הנאמן בתיק לקבל את שארית כספו של הקשיש, שלדבריו צריך אותו לתקן את מצב השיניים בפיו, המקשה על תפקודו היומיומי.

בפברואר ביקש הנאמן מבית המשפט לממש כ-20 אלף של שנותרו בחשבונו של החייב בבנק הדואר ולהעבירם לקופת פשיטת הרגל. הוא ביקש גם לחלט ולהעביר לקופה כ-50 אלף שקל שצבר החייב בפוליסת ביטוח בחברת "הראל".

משפט כללי

כך נדחתה תביעת ההשתקה של "סופרגז"

עו"ד שרון בירון מרקוביץ'

מהנדס ממשרד התשתיות הזהיר בכתבה בערוץ 2 מפני הובלת גז טבעי דחוס. החברה תבעה אותו על לשון הרע, אבל ננזפה על ידי בית המשפט

כך נדחתה תביעת ההשתקה של "סופרגז"

החייב טען שהוא מתפרנס משכרו כרפד (6,000 שקל בחודש) בנוסף לפנסיה ורנטה של ניצול שואה. הוא ציין שהוא שרוי במצוקה קשה, חסרות שיניים בפיו והוא לא מסוגל לאכול. לדבריו, הכספים בבנק הדואר נועדו לטיפול שיניים מאחר שהוא מתקשה בתפקוד היומיומי.

הוא הדגיש כי כל נכסיו מומשו במסגרת ההליך, את כל רכושו הפסיד לנושים והוא מבקש לא להשאירו ללא פרוטה. לדבריו, הכספים בבנק הדואר נתפסו לאחר שהוא עצמו גילה ביושר על קיומם.

הנאמן הטיל ספק בכך שהחייב משתכר רק 6,000 שקל לחודש וסבר כי ייתכן שתפקידו בחברה שבה הוא עובד רם יותר ומשכורתו גבוהה יותר. הוא הבהיר כי הוא רוצה לדעת שעשה את מלאכתו נאמנה ושלא נותרו כספים שניתן היה להעביר אותם לקופה.

השופטת נועה גרוסמן קבעה כי הליך פשיטת הרגל "נמשך שנים רבות ולמעשה את מיטב שנותיו כילה החייב תוך שהוא מצוי בכבלי ההליך. הגיע עת סיום". היא הבהירה כי הליכי פשיטת רגל מיועדים לכינוס נכסי החייב וחלוקתם בין הנושים בדרך המהירה והיעילה ביותר. עם זאת, מטרתם לאפשר לחייב לפתוח דף חדש בחייו על ידי קבלת הפטר מחובותיו.

בפסק הדין צוין כי חוק חדלות פירעון שצפוי להיכנס לתוקף בשנה הבאה (ספטמבר 2019) שם את הדגש על שיקום החייב: "בחוק מוטמעת התפיסה כי בחברה צרכנית מודרנית, חדלות הפירעון אינה כתם אישי וחברתי שעל החייב לשאת כמעמסה לכל שנות חייו וכי יש להעדיף את שיקומו לתועלת החברה והנושים".

לדברי השופטת, במקרה זה החייב מצוי בהליך תקופה ממושכת ביותר שבמהלכה מומשו נכסיו על ידי הנאמן. החייב שיתף פעולה עם ההליך, הגיש דו"חות, סילק חוב פיגורים ואף שילם למעלה מהדרוש, אך הנאמן לא מסתפק בכך ונושא עיניו לכספים שמטרתם להבטיח קיום בכבוד לחייב בזקנתו.

"אין מקום לסיים את ההליך כשהחייב נשאר רק עם כותנתו לעורו", כתבה השופטת גרוסמן והוסיפה שאין לשאוף לכך שהוא יעביר את חייו במחיה מן היד לפה. היא סיכמה שהחייב זכאי לפתוח סוף סוף דף חדש בחייו הכלכליים ונתנה לו הפטר מלא מכל חובותיו.