האחיין נגד בית המדרש: מי יקבל את ירושת הקשיש?

אדם שהלך לעולמו הותיר שתי צוואות: בראשונה הוריש את ביתו וכספו לכולל, ובשנייה ציווה את נכסיו לקרוב משפחה. בית הדין נאלץ להכריע

עו"ד יהודה שוורץפורסם: 25.12.18 , 08:24

בית הדין הרבני בבאר שבע הכריע לאחרונה במחלוקת בין שתי צוואות שונות שערך קשיש ערירי שהלך לעולמו והותיר אחריו דירה וכסף: הדיינים הורו לבטל את הצוואה המוקדמת, שבמסגרתה השאיר את רכושו לבית מדרש, וקבעו כי יש לקיים את הצוואה המאוחרת, שבה הוריש את נכסיו לקרוב משפחתו.

המנוח הלך לעולמו אלמן וערירי בפברואר 2015. שבע שנים קודם לכן הוא ערך צוואה שבה הוריש את ביתו וכספו לבית מדרש ("כולל") על רקע עזרה שהגישו לו בחורי הישיבה. אולם כשלוש שנים לפני מותו הוא חתם על צוואה נוספת, והפעם הוריש את כל נכסיו לאחיין שלו ולבנו של אותו אחיין. זמן קצר לאחר מות הקשיש הגיש הרב העומד בראש הכולל בקשה לקיום הצוואה המוקדמת, ואילו האחיין ובנו הגישו התנגדות.

דיני משפחה

ביקשה להעביר כסף לנכדיה – הבנים שלה התנגדו

עו"ד מורן בן יצחק

שניים מבניה של בת 92 טענו שאחיהם השלישי מנסה "לגנוב" להם את הירושה ע"י העברת הכסף לילדיו. ביהמ"ש מינה אפוטרופוס שיבדוק זאת

קשישה דמנטית ביקשה להעביר 600 אלף שקל לנכדיה – הבנים שלה התנגדו

הרב טען שיש לבטל את הצוואה המאוחרת מחמת אי-כשירות, השפעה בלתי הוגנת ופגמים טכניים. לטענתו, הוא הציג מסמכים רפואיים המצביעים על ירידה קוגניטיבית במצבו של הקשיש באותה תקופה. לדבריו, הצוואה המאוחרת נערכה בהשפעה בלתי הוגנת של האחיין ולכן היא בטלה, מה גם שנפלו בה פגמים טכניים, בין היתר משום שלא הוקראה למנוח מילה במילה.

האחיין ובנו הכחישו את הטענות והגישו סרטון שתיעד את חתימת הקשיש על הצוואה המאוחרת, ואכן, בית הדין הרבני הורה לבטל את הצוואה הראשונה.

הדיינים הרב ציון לוז-אילוז, הרב מאיר כהנא והרב אבידן משה שפנייר קבעו בעת עריכת הצוואה המאוחרת המנוח לא הוכרז פסול דין. כמו כן, מהמסמכים הרפואיים ניתן להתרשם שהוא ידע להבחין בטיבה של צוואה.

לדבריהם, הידרדרות חמורה ביכולתו הקוגניטיבית של המנוח מופיעה במסמכים רק כשנה לאחר עריכת הצוואה. הם ציינו כי בסרטון נראה המנוח מבין ומגיב היטב לשאלות ובריא מבחינה מוטורית.

כמו כן קבעו הדיינים כי לא הוצגה הוכחה של ממש להשפעה בלתי הוגנת. "בכל מקרה של אדם ערירי, מטבע הדברים דעתו נוטה להעניק לאלה אשר הוא נעזר בהם. אין להשליך מכך באופן אוטומטי שקיימת השפעה לא הוגנת", כתבו בפסק הדין.

הם ציינו כי אמנם התנהלות האחיין בעת עריכת הצוואה מעוררת חשד, שכן הוא עמד מחוץ לבית בעת עריכתה וטיפל במנוח תקופה קצרה יחסית בסמוך למותו, אך עדיין אין בכך כדי להוכיח "אונס" או כי הצוואה אינה מבטאת את רצונו החופשי.

עוד כתבו הדיינים כי אין דרישה בחוק לקרוא את הצוואה מילה במילה, ובסרטון נראה המנוח חותם על הצוואה מרצונו בפני עדים. כמו כן, עיקר הצוואה, הענקת הבית והכספים לזוכים, הוסבר לו על ידי עורך הדין לפני החתימה והמנוח הביע הסכמה לכך, בהנהון ראשו ובאומרו "נכון, כן".