צוואה תקפה? הורישה דירה לחברה בתוך מחברת

מסמך שנמצא בין חפציה של קשישה ערירית ציווה את הנכס למכרה ותיקה שלה, אבל קרובת משפחה הגישה התנגדות. מה נקבע בבית המשפט?

עו"ד ד"ר מיכל סגל ארנולדפורסם: 08.01.19 , 07:45

בית המשפט למשפחה בירושלים קיבל לאחרונה התנגדות לקיום "צוואה" של אישה ערירית שהלכה לעולמה לפני כשש שנים, ובין חפציה נמצא דף מחברת שבו הורישה את דירתה לחברה טובה. השופט פליקס גורודצקי קבע כי עלו בו ספקות שהמסמך, שלא נחתם על ידי האישה, מבטא נאמנה את רצונה האחרון.

המנוחה הלכה לעולמה ב-2012 כשהייתה כבת 76. ב-2015 נמצאה בדירתה מחברת שבין דפיה הופיע מסמך שנכתב ב-2011 ונראה כצוואה בכתב יד, שבה נכתב שהמנוחה מעוניינת לצוות את גופה למדע ואת דירתה לחברה קרובה. בעקבות זאת ביקשה אותה חברה לקיים את המסמך כצוואה, אלא שקרובת משפחה רחוקה של המנוחה – שאמורה להיות היורשת החוקית שלה – התנגדה לכך.

דיני משפחה

פיליפינית תירש את בעלה חרף התנגדות בנותיו

עו"ד דרורה רחמים

ביהמ"ש דחה את טענת הבנות שלפיה הנישואים נועדו רק להסדרת מעמד האישה בארץ, וקבע: הקשר לא היה נטול אינטרסים, אבל לא פיקטיבי

פיליפינית תירש את בעלה הישראלי חרף התנגדות בנותיו

החברה טענה שהכירה את המנוחה לפני יותר מ-40 שנה, כשהייתה סטודנטית שלה. מאז נרקמה ביניהם מערכת יחסים חמה ואוהבת ולמעשה היא הייתה האדם הכי קרוב למנוחה. לדבריה, העובדה שהמנוחה כתבה את הדברים בעצמה מעידה כי זה היה רצונה. היא הוסיפה שאמנם המנוחה לא חתמה על המסמך, אבל זהו פגם שאפשר לרפא לפי חוק הירושה.

מנגד טענה קרובת המשפחה שמדובר במסמך שלא עומד בתנאי החוק: לא בטוח שכולו נכתב על ידי המנוחה, אין עליו כותרת של "צוואה", המנוחה לא חתמה עליו, ויותר מזה - מקום שהשאירה לחתימת עדים נותר ריק. כל אלה, לרבות העובדה שמדובר בדף מחברת, מעידים לדבריה על כך שמדובר בטיוטה שלא בהכרח משקפת את רצון המנוחה טרם מותה.

גרפולוגית שמונתה בתיק אמנם אישרה כי המסמך אכן נכתב בכתב ידה של המנוחה אך למרות זאת, השופט פליקס גורודצקי החליט שלא מדובר בצוואה תקפה.

הוא ציין כי המסמך לא עונה על תנאי חוק הירושה לצוואה חוקית כיוון שאינו חתום. אמנם חוק הירושה מסמיך את בית המשפט להורות על קיום צוואה גם אם יש בה פגמים, אך זאת רק כשמוכח כי הדברים משקפים את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה. השופט לא שוכנע בכך במקרה הנוכחי.

הוא מנה את הספקות שעלו בו: העובדה שמיום שנכתב ועד מות המנוחה חלפו שנה וחצי שבהן לא מצאה לנכון לחתום על המסמך; העובדה שלא נתלש מהמחברת; העובדה שהמנוחה לא תרמה לבסוף את גופה למדע; הודאת המבקשת בהתקררות ביחסיה עם המנוחה טרם מותה; היעדרן של חתימות עדים והיעדר כותרת.

השופט הפנה לפסיקת העליון שהזהירה מפני הכרה במסמכים אישיים ולא רשמיים כצוואות, שכן קשה לדעת מתי מדובר בכתיבה אישית-פנימית ומתי מדובר בהוראה שהמנוח עומד מאחוריה. במקרה הנוכחי, אין עדות לכך שהכתוב אכן מבטא את רצונה של המנוחה, פסק.

"מושכלות יסוד הן כי עיקרון הבסיסי המנוח ביסוד דיני הירושה הוא כי יש לכבד את רצון המת... באורח דומה יש לכבד גם את רצון המנוחה ואת בחירתה שלא לערוך צוואה", סיכם את הכרעתו. לפיכך הבקשה נדחתה וההתנגדות לקיום הצוואה התקבלה. המבקשת חויבה ב-10,000 שקל הוצאות משפט.