מעכשיו: פיצויים של פושט רגל על הפסדי השתכרות שייכים לנאמן
מהלך דרמטי בעליון: שונתה הלכת ידידיה שנפסקה לפני כ-50 שנה. פושטי רגל שתובעים פיצויים על נזקי גוף לא יוכלו להשאיר את כל הכספים בידיהם
בחמשת העשורים האחרונים פעלו בתי המשפט בהתאם ל"הלכת ידידיה", שקבעה כי פיצויים שמקבלים פושטי רגל על נזקי גוף שייכים להם ולא לנושים. אבל לאחרונה קבעו
שלושה שופטי עליון – יעל וילנר, נעם סולברג ויוסף אלרון – כי הגיעה השעה לשינוי: מעתה, הפיצויים שיתקבלו בתביעה נזיקית עבור הפסדי שכר יועברו לקופת הנושים, כך שפושט הרגל יישאר רק עם הפיצויים על כאב וסבל, פגיעה באוטונומיה, החזר הוצאות רפואיות ועזרת הזולת.
הלכת ידידיה, שניתנה בבית המשפט העליון ב-1968, קבעה בהקשר זה כי כל הפיצויים שמקבל פושט הרגל בתביעה על נזקי גוף שייכים לו ולא לנושים. מסקנה זו התבססה על פרשנות מצומצמת למונח "נכס" בפקודת הנזיקין, שבאותה תקופה כלל רק מקרקעין או מיטלטלין.
פקודת הנזיקין קובעת כי פושט רגל שרוצה לתבוע על פגיעה בנכס ששייך לו צריך לנהל את ההליך באמצעות הנאמן בתיק, כך שהפיצויים שיתקבלו יועברו לידיו ומשם לקופת הנושים לצורך כיסוי החוב. לעומת זאת, אם מדובר בתביעה על נזקי גוף – רשאי פושט הרגל לנהל תביעה עצמאית ללא מעורבות הנאמן.
משפט כללי
פקיד שומה ישלם לרואי חשבון שספריהם נפסלו
מערכת psakdin
ערעור שהגישו שני נישומים שלא דיווחו על תקבולים בשל פגרת סוכות, הסתיים בהסדר פשרה מול פקיד השומה, שחויב לשלם את הוצאות המשפט
ואולם, ברבות השנים הפרשנות למונח "נכס" הלכה והתרחבה ובתי המשפט קבעו שוב ושוב כי גם אובדן כושר השתכרות – אחד הרכיבים המשמעותיים בתביעות נזקי גוף – נחשב למעשה לנכס. בנסיבות אלו החלו להישמע קריאות לשינוי הלכת ידידיה ולפיצול זכות התביעה של פושט רגל שנפגע בגופו.
לאחרונה הוגשו לעליון שלושה ערעורים שעוסקים בנושא, ואלה הובילו את השופטים לשנות את ההלכה אחרי חמישה עשורים. זאת, אגב, בניגוד לעמדת לשכת עורכי הדין שהצטרפה להליך וביקשה להשאיר את ההכרעה בידי המחוקק. את פסק דין העיקרי כתבה השופטת וילנר, שציינה כי השינויים במרחב המשפטי מחייבים לפצל בין רכיבי הפיצוי בתביעות נזיקין של פושטי רגל, במובן זה שהפיצוי על הפסדי השכר יהיה שייך לנאמן (ומכאן לנושים) ואילו פושט הרגל יוכל להשאיר בידיו רק פיצוי על נזקים שאינם "נכסים" כמו כאב וסבל והוצאות רפואיות.
היא ציינה כי פיצול זה הולם את תכלית דיני פשיטת הרגל, שכן פיצוי על הפסדי השתכרות הוא למעשה תחליף שכר, ואת שכרו פושט הרגל ממילא אמור להעביר לנאמן. ברמה המעשית, ומאחר שאי אפשר לפצל תביעת נזיקין לשתי תביעות נפרדות, היא סברה כי את התביעה צריך לנהל הנאמן (אם על ידי ייצוג בתיק ואם באמצעות הצטרפות כתובע).
כמו כן, ומאחר שמרבית תביעות נזקי הגוף מסתיימות בפשרה עם פיצוי גלובלי, הורתה השופטת לבתי המשפט לא לאשר יותר הסכמים שלא כוללים כימות מדויק של נזקי אובדן כושר השתכרות.
השופטים סולברג ואלרון הסכימו עם עמדתה העקרונית, אולם השופט אלרון סבר כי התביעה עדיין צריכה להתנהל על ידי פושט הרגל. לטעמו ניהולה בידי הנאמן תגרור פגיעה לא מידתית בפרטיות פושט הרגל נוכח החשיפה הגדולה שנדרשת בתביעות כאלה בנושאים רפואיים רגישים.
אולם דעתו נותרה במיעוט, ובסיכומו של דבר נקבע כי תביעות נזקי גוף של פושטי רגל יוגשו בפיקוחו של הנאמן, כאשר הפיצויים על הפסדי השכר יועברו לקופת הנושים ואילו פושט הרגל יקבל רק את הפיצויים על כאב וסבל, פגיעה באוטונומיה, עזרת הזולת והוצאות רפואיות.
- לקריאת ההחלטה המלאה – לחצו כאן
- הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
- שמות באי הכוח שייצגו בהליך נמצאים בפסק הדין
- עו"ד שמואל מיכאל מייצג בתיקי פשיטת רגל
- הכותב לא ייצג בתיק
- ynet הוא שותף באתר פסקדין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
